|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
טענתו הזדונית שליהודים אין זכות קיום במזרח התיכון נתמכת בהתנהגותם של יותר מדי יהודים, גם אם הם לא מוּדעים לכך
הממסד היהודי בארץ ישראל אימץ לעצמו כללי התנהגות שאולי מתאימים לאלסקה, או לאי המוקף באוקיאנוס דומם, אך לא לתרבות המזרח-תיכונית המקיפה את ישראל וגם חודרת לתוכה בצורת האוכלוסיה הערבית של המדינה.
אם קילומטרים ספורים מגבולות המדינה - גנב שנתפס - כורתים את ידו, לרוצח - כורתים את ראשו, ואנס שנתפס - עובר עונש מלקות בכיכר העיר, לפני שייזרק לכלא או לגרדום, הרי בישראל נוקטים נגדם ב"נאורות" פרובוקטיבית, שמעוררת בוז מכל הסביבה. הגנב - מנאשם הופך למאשים, ומי שתפס אותו מואשם באלימות, נדרש לשלם פיצויים ועלול גם להיזרק לכלא. לרוצח ולאנס עורכים חגיגה משפטית, תוך שימת דגש על "זכויות האדם" שלו, חיפוש תירוצים מהסוג של "ילדות קשה" ומתן סיכוי לצאת לחופשי אחרי תקופת צינון של דעת הקהל עליו. אף אחד לא משבח את ישראל על כך, ומצד שני - לא קמה שום מחאה בעולם לאחר שרק לאחרונה הופץ סרט וידיאו בו רואים ילד אירני קטן מושכב בחזית של משאית וזו מרסקת תחת גלגליה את ידו הימנית, כעונש על שנתפס בגניבת כיכר לחם.
העולם גם לא מתרגש מרציחות לשם "שמירת הכבוד" המזרח-תיכוני. בשם הכבוד יכול אב לרצוח את בתו ואח את אחותו, ואם מישהו פוגע בכבוד האיסלאם - בציור או בכתיבה - דינו מוות לפי צו של פאתווה דתית. לעומת זאת, כבוד העם היהודי נשאר הפקר, כמו באלפיים שנות הגלות, בהן אולפו היהודים לוותר על כבודם תמורת אי-פגיעה בגופם.
ד"ר גיא בכור, מראשי המומחים למזרח התיכון באקדמיה שלנו, הקדיש לכך מאמר מיוחד בביטאון האינטרנט שלו, שאני ממליץ לראשי המדינה לקרוא אותו בעיון. עיקרו - מי שמוותר על כבודו מזמין יחס של זלזול מהצד שכנגד ותיאבון לסחיטת ויתורים. כך קרה שערוצי הרדיו והטלוויזיה שישראל סיפקה לרש"פ מנוצלים להפצת שקרים, עלבונות, גידופים ועלילות דם על יהודים - תוך הפרה גלויה של הסכמים וללא תגובה ישראלית של ממש. כך מוחלת ישראל לאנשי אקדמיה המקבלים את שכרם מקופת המדינה אך קופצים בראש כל מסע שיסוי בינלאומי בשרות ההסתה הפלשתינית. וכך מבליגה ישראל על ירי טילים משטח שנמסר לשלטון בלעדי של הרשות הפלשתינית, וכשהרדיו מודיע - "לא היו נפגעים ולא נגרם נזק" - שוכחים את הנזק לריבונות המדינה ומעמדה בעולם - הנכס החשוב ביותר של העם היהודי, עבורו לחמו ונפלו מיטב בניו.
במצב כזה, אין שום הגזמה בדרישה - שלפני שמנהיגי הפלשתינים דורשים מחוות מישראל - יתנצלו, קודם-כל, על התנהגותם עד עכשיו, בפעולות הטרור, במסע השקרים וההסתה ובעלילות הדם - החל מפרשת "רצח הילד מוחמד א-דורה" ועד ל"טבח בג'נין". יו"ר הרש"פ חייב בהתנצלות אישית על פעילותו בהכחשת השואה והכחשת קיומו של בית המקדש היהודי על הר הבית.
עד אז - אין על מה לדבר איתם בוועידה כזו או אחרת, פרט לדיון עם ארצות ערב על פתרון הבעיה ההומניטארית של הפליטים הפלשתינים, שנגרמה מפלישתן לישראל ביום הקמת המדינה, בהפרה בוטה של החוק הבינלאומי. ויתור על זכות זו של מדינת ישראל הוא התחלה של ויתור על ריבונות המדינה, ממנו מתחילה הדרך לוויתור על קיומה - לפי החזון של מחמוד אחמדינג'אד.
|
תאריך:
|
18/10/2007
|
|
|
עודכן:
|
18/10/2007
|
|
יוסף דוריאל
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
הרשלה
|
18/10/07 16:22
|
|
2
|
|
ClearVision
|
18/10/07 17:20
|
|
3
|
|
המתבונן הישיר
|
18/10/07 23:51
|
|
4
|
|
ל-2 הפלצן
|
19/10/07 02:18
|
|
5
|
|
מ.ש.
|
19/10/07 10:25
|
|
6
|
|
ברווז במטבח
|
19/10/07 11:59
|
|
7
|
|
הניה
|
19/10/07 21:47
|
|
8
|
|
שאול אבידור
|
20/10/07 04:08
|
|
9
|
|
משה פ"ת
|
20/10/07 10:18
|
|
התבשרנו לאחרונה, שמחוסר תקציב גדר ההפרדה לא תהיה רציפה, ורק חוזים חתומים עם קבלנים יושלמו. מוזר, שבאופוזיציה ובתקשורת לא הרימו גבה: הלא גדר בלתי שלמה היא כשק ללא תחתית ו"העדר תקציב" הוא תירוץ שקוף. מוזרה גם השתיקה במחנה השלום. האם האלוף (מיל.) דני רוטשילד אינו רואה עוד את הגדר כמצילת חיים ורכוש? ובעיני "אבי-הגדר", חיים רמון, היא איננה עוד פרויקט לאומי וביטחוני חיוני?
|
|
|
|
|
|
הסתיו קרב, ולמרות שלמדונו רבותינו כי "שלהי דקייטא קשים מקייטא" (סוף הקיץ קשה מן הקיץ) אין זו סיבה להזניח את גינתנו.
|
|
|
הפעילות החינוכית בכיתת לימוד היא פעילות רוויית תקשורת: תקשורת בין המורה לתלמידים, תקשורת בין התלמידים לבין עצמם, תקשורת בין הסביבה הלימודית לתלמידים וכיוצא באלו. התקשורת נעשית באמצעות שפות מסוגים שונים - שפה מילולית, שפת הגוף ושפת סימנים (מי שיודע מצביע...). השפה, כל שפה, היא אמצעי להעברת מסרים באמצעות קודים הידועים לכל מי שמכיר את השפה.
|
|
|
בקרב שרידי מחנות ההשמדה בארץ, שנותרו עדיין בחיים, היא ידועה בכינויה: "ביאטה קלרספלד הישראלית", אף כי את מבצעיה קיימה תמיד הרחק מאור הזרקורים. כתובת הקעקע, החקוקה על זרועה השמאלית, משייכת אותה, מטבע הדברים, אל המחנה הלא-מבוטל של אסירי הגדול במחנות ההשמדה - אושוויץ.
|
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
יעקב הוא עיתונאי אשר לא היו לו שאיפות אחרות מלבד תקשורת, עיתונאות, יצירת סיפור, הגשה, הבאת חדשה, כתיבה, הבאת מידע על נושאים מנושאים שונים
|
|
|
יוסף אליעז
בינתיים הצבא ברצועה דולדל, מרבית היחידות פונו, הפקודה לטהר את רפיח אינה ניתנת וגם פינוי האזרחים מרפיח צפונה מעוכב
|
|
|
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|