החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה, פעל נכון כשהודיע על פרישתו. בין שמבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, עמד להוציא צו (הגנה) של קבע ובין אם-לאו, נראה שזליכה מיצה את מאבקו, בשלב זה. עכשיו יתנהל המאבק בפרשת לאומי בנתיבים אחרים, חריפים יותר.
יותר מכך: המשך כהונתו באוצר לא היה רצוי, ולו משום שאין זה ראוי שזליכה יהא במצב שהוא מכהן בתפקיד בכיר תחת שר אוצר מושחת וראש ממשלה מושחת, ועוד מקבל מהם - אם מרצונם הטוב ואם מכוח צו הגנה - הארכת כהונה לתקופה נוספת. זליכה הבין זאת היטב, ולכן הודיע על הפסקת כהונתו, שתיכנס לתוקף בתוך 30 ימים.
הודעת זליכה גררה צהלה גדולה במחנה אולמרט-בר-און. חבר הכנסת עותניאל שנלר, למשל, אמר כי זה יום שמח. עיתון ידיעות אחרונות התגייס שוב לגונן על אולמרט. נחום ברנע, פרשן החצר של אולמרט - שנעדר בחודשיים האחרונים ונמנע מכתיבת ולו מילה אחת על שתי החקירות שנפתחו באחרונה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה (פרשת כרמיה, פרשות התמ"ת) - יצא הבוקר (יום א') מהחור שבו התחבא, והוא שוב תוקף את זליכה, ומאשימו אפילו בהמשך שביתת המורים...
ברנע אינו היחיד, אבל הוא הדוגמא הרעה ביותר לעיתונות מגוייסת ומכוערת, שמחפה על המושחתים ופועלת, למרבה הצער, כדי לפגוע בחושפי השחיתויות, בהם זליכה.
ברנע, שקיבל לא מכבר את פרס ישראל מידיו של אולמרט, הורס במו-ידיו את שבנה בעמל רב. הוא משקר ומטעה את הקוראים ומנצל לרעה את מעמדו בעיתון. בנסיבות אלה ניתן לקבוע: ברנע הוא איש מושחת. חומרת מעשיו אינה נופלת מזו של פושעים בכירים ממנו, ובהם ראש הממשלה אהוד אולמרט.