טענה בפומבי לפיה אדם או ארגון כלשהו גרם למוות היא האשמה חמורה ביותר, המחייבת טרם פרסום בדיקה דקדקנית ביותר של פרטי האירוע, הצלבת ממצאים ועדויות וקבלת תגובה מ"הצד הנאשם". כך מחייב העיקרון הבסיסי ביותר של ההיגיון, ההגינות, היושרה והאתיקה.
הכללים על פיהם בוחר ארגון בצלם לפעול שונים בתכלית. ארגון בצלם ממשיך בעקביות בדרכו ומפיץ ברבים עדויות נוספות המטיחות האשמות חמורות בצה"ל על גרימת מוות של פלשתינים מבלי שניתנת לצה"ל זכות התגובה הבסיסית. עצם הפרסום מלמד, כי ארגון בצלם מייחס אמינות רבה לעדויות התושבים הפלשתינים, ובמידה רבה מקבל את גרסתם, שהרי אינו נזקק להביא עמדת צה"ל הרשמית. מדיניות זו של ארגון בצלם מעוררת תמיהה רבתי דפוסי האתיקה והרמה המקצועית המנחה את הארגון וחוקריו, שכן:
- עדויות קודמות של תושבים פלשתינים נתגלו כבלתי אמינות ומפוקפקות, כפי שהראיתי במאמרים קודמים ב-Nfc. ככל הנראה עובדה זו אינה מדליקה נורה אדומה אצל ארגון בצלם ולא הביאה אותו לערוך בדק בית בכל הקשור לתהליך גביית העדויות מהתושבים הפלשתינים ובדיקתם מהימנות טענותיהם.
- אם ארגון בצלם כה בטוח במהימנות העדויות, מדוע לא יפרסם לצידן את תגובת מערכת הביטחון? מדוע מתעקש ארגון בצלם להטיח האשמות כה חמורות בצה"ל מבלי לתת להם זכות תגובה בסיסית? האם לארגון לא חשוב ברור האמת לאמיתה טרם האשמת חיילים וקצינים בגרימת מוות או ברצח? האם ארגון בצלם באמת סבור ש"זריקת בוץ" באינטרנט היא ביטוי ראוי לפעילות של ארגון המתיימר לייצג זכויות אזרח? מדוע ארגון בצלם מתעלם במפגיע מזכויות האזרח של אותם אלה שהאשים ברצח, בהריגה או באחריות לגרימת מוות ואינו מביא את גרסתם?
לא מכבר
פרסם ארגון בצלם עדות נוספת של תושב פלשתיני, מחמוד קב, בן 71, תחת הכותרת "עדות: פאוזייה א-דרכ לקתה בלבה ונפטרה לאחר שחיילים מנעו את פינויה לבית החולים בטול-כרם, 14.2.08". להלן עיקרי עדותו של מחמוד:
המקום: הכפר דיר אל-רוסון (8 ק"מ צפונית מזרחית לטולכרם)
תאריך: 14 בפברואר 2008
שעה: 13:30
האירוע: פאווזיה מתלוננת על כאב בחזה וביד שמאל ועל קשיים בנשימה. מחמוד בעלה התקשר לרופא ומשלא הצליח ליצור איתו קשר התקשר מוקד החרום של הסהר האדום הפלשתיני בטולכרם והזמין אמבולנס.
שעה: 13:45
האירוע: "הפקיד של מחלקת הטראומה בסהר האדום אמר לי שאמבולנס מטולכרם יגיע אלינו ושנתכונן".
שעה: 13:50/13:55
האירוע: "אחרי כמה דקות התקשרו אלי ואמרו לי שהאמבולנס לא יכול להגיע לעיירה דיר אל-רוסון בגלל שהחיילים במחסום אל-ג'ארושיה לא נותנים לאף אחד לעבור. הם הורו לי להסיע את אשתי במכונית מקומית עד לחיילים במחסום, ואמרו שהאמבולנס יחכה בצד השני ליד תחנת הדלק "ברכאת", הנמצאת במרחק של כמה מטרים מהמחסום. התקשרתי לתחנת המוניות של דיר אל-רוסון וביקשתי שישלחו אלינו מונית כדי להעביר את אשתי למחסום".
שעה: 13:55/13:58
האירוע: "המונית הגיעה תוך פחות מחמש דקות. אני והנהג עבד א-רחמאן אל-קב, שהוא קרוב משפחה שלי, הכנסנו את אשתי למונית. נסענו למחסום אל-ג'ארושיה, הנהג עקף הרבה כלי רכב שעמדו בתור לכיוון העיר טולכרם".
שעה: 14:10
האירוע: "הגענו למחסום... התחננתי בפני החייל לתת לי להעביר את אשתי, אבל הוא אמר לי 'שתמות, שתמות, זה לא מעניין אותי, אסור לעבור'... התחננתי בפניו בערך רבע שעה ואז הבנתי שהחיילים לא יתנו לי לעבור".
שעה: 14:25
ה
אירוע: "החלטתי לחזור למונית ולהסיע את אשתי לרופא אחר".
שעה: 14:28
האירוע: "הגעתי לבית של הרופא ד"ר עזמי א-זנאביט (בדיר אל-רוסון)... הרופא הגיע מיד... מדד את לחץ הדם שלה ונתן לה זריקה. אשתי שכבה על המושב האחורי של המכונית ולא יכלה לדבר. הרופא בדק אותה במשך 10-5 דקות אבל כנראה שאלה כבר היו הרגעים האחרונים של החיים שלה, כי כשחזרנו הביתה היא נפטרה".
הערות לעדותו של מחמוד קב
בעדותו מאשים מחמוד את חיילי צה"ל במחסום באטימות לב קשה ובאי היענות לתחנוניו. הוא מצוטט כאומר: "התחנונים שלי לא עוררו אצלם רגשות אנושיים" ו"לחיילי המחסום אין רגשות אנושיים". הלא ראוי היה שארגון בצלם יעניק לחייל ולצה"ל זכות למסור תגובה על האשמות חמורות אלה? האם לא ראוי שארגון בצלם ידווח במקביל על הנסיבות הביטחוניות שהיו באותו יום ואולי עשויות להיות רלוונטיות להבנת האירוע (אם אכן התרחש כפי שהציג אותו מחמוד)?
בשונה מארגון בצלם אתרי חדשות פלשתינים וארגון זכויות אדם פלשתיני פרסמו פרטים נוספים על האירוע:
מידע סותר על גילה של פאווזיה - מחמוד מציין בעדותו שגילה של אשתו המנוחה היה 66. בדיווחים אחרים ממקורות פלשתינים נמסו גרסאות שונות הנעות בין "שנות החמישים לחייה" ועד לגיל 71.
מידע סותר על תאריך האירוע - ארגון בצלם מציין, כי האירוע התרחש ב-14 בפברואר 2008.
ארגון זכויות האדם הפלשתיני PCHR פרסם תחקיר ובו מצוין, כי האירוע התרחש ב-13 בפברואר 2008.
מידע סותר אודות שעת מותה של פאווזיה - מהעדות המתפרסמת ע"י ארגון בצלם עולה, כי פאווזיה נפטרה בשעה 15:00 לכל המאוחר לאחר שנבדקה ע"י רופא מקומי. ע"פ תחקיר PCHR היא נפטרה שעתיים לאחר מכן בשעה 17:00, ובמשתמע מנוסח הדברים קודם הגעתה לבדיקה אצל הרופא המקומי.
מידע סותר לגבי סיבת המוות - מחמוד מתאר בעדותו שפורסמה ע"י ארגון בצלם סימפטומים של התקף לב, וארגון PCHR מדווח, כי פאווזיה נפטרה מהתקף לב. לעומת זאת, הרופא שטיפל בה, עבד אל-פתאח אל-דרכ, המצוטט בעיתון "אל-חיאת" (16.2.08) טען, כי "פאווזיה סבלה ממחלה בריאתה... וכי מים הצטברו (בריאה)... והדבר גרם להתדרדרות מצבה הבריאותי".
מדוע לא קיבלה פאווזיה טיפול רפואי בכפרה? בדיר אל-רוסון פועלת מרפאה אזורית המעניקה שירותים גם לכפרים נוספים מצפון לטוכרם. המרפאה, בה קיים חדר מיון, מנוהלת בפיקוח בית החולים בטולכרם והיא הוקמה במימון הארגון הסעודי WAMY. בתחילת פברואר השנה נערך במרפאה זו, בשיתוף פעולה עם בית החולים של טולכרם, יום של טיפולים רפואיים ללא תשלום לתושבי דיר אל-רוסון ובו נטלו חלק רופאים מתמתחים במחלות סוכרת, ראומטיזם וכיוצא באלה. עובדת קיומה של המרפאה האזורית בדיר אל-רוסון לא נזכרה כלל בעדות שהתפרסמה ע"י ארגון בצלם. לאור מצבה החמור של אשתו, לא ברור מדוע מחמוד לא הסיע את אשתו לטיפול דחוף בחדר המיון של המרפאה המקומית במקביל לזימון אמבולנס מבית החולים בטולכרם. גובה העדות מטעם בצלם "שכח" לברר סוגיה זו.
תיאום מעבר האמבולנס הפלשתיני היה מאוחר מדי: נהג האמבולנס, האשם אחמד אסעד ח'ליל,
בעדות אחרת המתפרסמת ע"י ארגון בצלם טען, כי "בסביבות השעה 14:35 בצהרים קצין התנועה אמר לי שהצלב האדום הודיע לו שהמעבר של האמבולנס מתואם ואני יכול לנסוע לדיר אל-רוסון". בשעה זו, ע"פ עדותו של מחמוד, פאווזיה הייתה בשלבי גסיסה סופיים. גם היה האמבולנס מגיע לדיר אל-רוסון או למחסום לא היה ביכולת הצוות הרפואי להציל את חייה.
הנסיבות הביטחוניות באותה עת - בעדות המתפרסמת ע"י ארגון בצלם אין נזכרות ולו במילה או ברמז הנסיבות הביטחוניות המיוחדות החריגות שהיו בעת בה טען מחמוד שהסיע את אשתו למחסום בדרכו לבית החולים בטולכרם. הרושם היחיד שנותר הינו של אטימות מוחלטת של חיילי צה"ל מול תחנוני מחמוד. ב-13 בפברואר התפרסם דבר חיסולו בדמשק של עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה. מקורות פלשתינים דיווחו על כוננות מיוחדת רחבת היקף של צה"ל סביב העיר טולכרם, אשר כללה סגירת כל מבואות העיר על התרעה קונקרטית על כוונת חולית טרור לצאת העיר לכיוון ישראל על-מנת לבצע פיגוע בישראל (עיתון אל-קודס, 16.2.08). דבר הכוננות החריגה וההתרעה היה ידוע היטב באזור טולכרם ותושבים רבים נאלצו לחכות זמן רב במחסומים. הכוננות הוסרה ב-15 בפברואר.
גרסת צה"ל לאירוע פורסמה באתרי החדשות הישראלים.
אתר האינטרנט של עיתון הארץ מסר (15.2.08) את הדיווח הבא:
"צה"ל הטיל שלשום (13.2.08) כתר על טולכרם בעקבות התרעה מודיעינית, והוא הוסר הבוקר (15.2.08). מכוניות לא הורשו לצאת ולהיכנס לעיר, ובפאתיה הוצבה נוכחות צבאית גדולה. לא ברור האם יש קשר בין צעד זה לבין איומי חיזבאללה לנקום על חיסול בכיר הארגון, עימאד מורנייה".
"במחסומים בפאתי העיר נאלצו אזרחים פלשתינים להמתין שעות ארוכות למעבר. לטענת ארגון "מחסום ווטש", אשה פלשתינית לא קיבלה בשל כך טיפול רפואי ומתה.
מצה"ל נמסר בתגובה כי מדובר באשה שהמתינה לאמבולנס בכפר דיר אל-עסון צפונית לעיר, שמתה בביתה, וטענו כי אישרו את העברת האמבולנס, אך זה לא הגיע לכפר. "צה"ל אינו מונע מעבר אמבולנסים גם במקרים בהם יש כתר - בכפוף לבידוק", נמסר".
בשונה מארגון בצלם, אתר החדשות של הג'יהאד האיסלאמי "פלשתין אל-יום" שדיווח על האירוע ב-15 בפברואר, בחר לפרסם את תגובת צה"ל כמובא להלן: "כוחות הכיבוש טענו, כי הם ביקשו שיובא אמבולנס לקחת את החולה עבד אל-פתאח, ואותם הרכב לא הגיע".
בסיכומו של דבר, טענות מחמוד קב ושל נהג האמבולנס, האשם ח'ליל, על אי מתן אישור למעבר האמבולנס (לפני התיאום ולאחר התיאום) ראויות בהחלט לבדיקה בצה"ל ועל כך אין מחלוקת עם ארגון בצלם. מנגד,
החלטתו של ארגון בצלם לפרסם את עדותיותיהם של מחמוד והאשם ללא תגובת צה"ל על אף שזו פורסמה בכלי התקשורת עשויה להעיד דווקא על המניעים של ארגון בצלם.
עידכון: ב-22 במרס נשלחה לשרית מיכאלי, ראש אגף ההסברה של ארגון בצלם השאילתה הבאה המתייחסות לעדויות הפלשתיניות שפרסם בצלם:
"האם ארגון בצלם פנה לצה"ל, למתפ"ש או למנהל האזרחי על-מנת לקבל תגובתם? אם כן, מדוע היא לא פורסמה? מדוע ארגון בצלם בחר שלא לפרסם את תגובת דובר צה"ל כפי שפורסמה בעיתונות הישראלית ב-15 בפברואר 2008? מדוע ארגון בצלם ממשיך לפרסם האשמות חמורות נגד צה"ל ומערכת הביטחון מבלי לתת לגורמים אלה זכות אלמנטרית של תגובה?"
ארגון בצלם בחר שלא להשיב על שאלות אלה וטעמיו עימו.