הפוך לדף הבית אימייל אדום
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים ספורט משפט כלכלה בריאות המגזין
רשימות  |  ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  משובים  |  נדל"ן  |  תגיות  |  פורומים  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   בורסה/בנקאות   חברה ומשפחה   ממשל   משפט   מדיני/פוליטי     |  שתף:    |    |  דוא''ל:    |  הדפסה:    |    הגדל גופן    הקטן גופן
בלוגים / בעל טור
טלפון:  03-9345666
פקס:  03-9345660
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 ד"ר י. וינרוט ושות', משרד עורכי דין
 יצחק ראובן, משרד עורכי דין
 רפאל ר. גלס - שושנה גלס, משרד עורכי דין
 שוב ושות', משרד עורכי דין
 אורי סלונים, משרד עורכי דין
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
קווים לתולדות קדימה
01/10/2012   |   צור ארליך
 
 
 
מי לא יירא
01/10/2012   |   חיים שאולזון
 
 
 
אין ללמוד מאירופה
30/09/2012   |   ערן בר-טל
 
 
 
אהוד שוב רוצה לברוח
30/09/2012   |   עקיבה לם
 
 
 
ארה"ב ערה לאיום הטרור האיסלאמי
30/09/2012   |   יורם אטינגר
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
מחלקה ראשונה, 13.7.01

יו"ר בנק הפועלים שלמה נחמה, על הסיבות לבריחה היזמים לחו"ל; ועל אטימותן של דורית ביניש ועדנה ארבל

> כיצד מבריחה ישראל את יזמיה


> שתי ציפורים וצדיק אחד


▪  ▪  ▪

נחמה, חוסר פירגון.

כיצד מבריחה ישראל את יזמיה


המיתון

המשק נקלע למיתון עמוק. למעלה מ-200 אלף איש מובטלים. ענף התיירות מצוי בשלב של גסיסה, בעקבות ירידה של יותר מ-60% בתיירות הנכנסת. המשבר בענף ההיי-טק מגביל גיוסי הון, דבר הפוגע באפשרויות ההעסקה של עובדים. המשק משווע למשקיעים זרים.

ואכן, בכירי הממשל בישראל עושים רבות כדי למשוך משקיעים. הטבות ומענקים הם רק חלק מהמתנות המובטחות להם. לחברת אינטל, לדוגמא, ניתנה הבטחה למענקים בסכום כולל של 600 מיליון דולר, בתנאי שתקים את מפעלה החדש בישראל. ומנהליה עוד מתלבטים, כיצד אפשר להוציא יותר. הטבות גדולות בהיקף של עשרות ואת מאות מיליוני דולרים ניתנות כדבר שבשיגרה גם לגורמים אחרים.

במאמץ להביאם ארצה משתתפים לא רק פקידים בכירים במשרדים הממשלתיים, אלא שרי הממשלה עצמם. גם ראש הממשלה מטריח עצמו בפגישות מעין אלו, ואפילו מחניף להם על פועלם ועל הישגיהם. המטרה, במקרה זה, ממש מקדשת את האמצעים: לעודד זרימת משקיעים/כספים לישראל, כדי שאלה ייצרו מקומות עבודה.

כל ההקדמה שלעיל, באה כדי להצביע על עולמנו ההפוך; על התופעה המסוכנת, שהפכה ממש למגמה: כיצד מצליחים אותם בכירים בשרות הציבורי, בהערמת קשיים בלי סוף, חקירות, בדיקות וסתם הצקות או חוסר פירגון, להבריח מכאן משקיעים ישראלים.

במצב דברים רגיל, היה אולי אפשר להרים כתף, ולחשוב שאותו משקיע החליט לנסות מזלו בחו"ל בגלל קשיים, חוסר הצלחה בארץ או סתם בגלל שהחליט לעקור לחו"ל עם בת זוגו (כמו אודי רקנאטי, למשל). אלא שאין מדובר בבודדים, וגם לא בעשרות. המדובר במאות אנשי עסקים, יזמים במקצועם, בנשמתם ובכישוריהם, גדולים מאוד וגם קטנים. הגדולים שבהם מגלגלים בחו"ל מאות מיליוני דולרים (כל אחד), ולעיתים גם מיליארדים. להם יש אלטרנטיבות. הם אינם זקוקים לנו. גם המדינות הנאורות ביותר, עם כלכלה פתוחה ומודרנית, קולטות אותם בזרועות פתוחות. עם השמות הללו נמנים: אליעזר פישמן, מוריס קאהן, לב לבייב, מוטי זיסר, יולי עופר, דב לאוטמן, אורי דורי, יצחק תשובה ועוד ועוד. וזו רשימה חלקית בהחלט. ידם של משקיעים אלה בכל: תקשורת, בניית דירות, קניונים, סלילת כבישים, תעופה ומה לא. אפילו יו"ר התאחדות הקבלנים שמואל אולפינר, הודיע באחרונה על החלטתו לפתח עסקיו האישיים בחו"ל. ומדובר, כאמור, בקבלנות פשוטה, לא כזו המחייבת כוח אדם מיומן וברמה גבוהה, כמו זו הקיימת רק בעמק הסיליקון בארה"ב. ובאמת: למה שלא ישקיע בחו"ל, אם בישראל הוא נאלץ להמתין שנים עד לקבלת היתרי הבניה המיוחלים?


הבנקאי

כדי לעמוד על חומרת התופעה, וללמוד על סיבותיה, פניתי השבוע אל יו"ר בנק הפועלים, שלמה נחמה. בנק הפועלים נחשב כיום לבנק הגדול במדינה, לפחות לפי מבחן של תיק האשראי. בשל זאת, לדבריו של נחמה יש משקל רב. אחרי הכל, הוא האיש עימו נועץ גם ראש הממשלה אריאל שרון; הוא האיש הקובע גורלן של חברות; והוא האיש אליו הולכים חלק ניכר מהמשקיעים הגדולים כדי להתייעץ, ובעיקר כדי לקבל מימון לעסקים שהם יוזמים בחו"ל.

שלמה נחמה מאשר כי אכן קיימת "נטיה הולכת וגוברת של אנשי עסקים וחברות לפעול מחוץ לישראל, במספר אזורים כמו ארצות הברית, אירופה המערבית ומרכז ומזרח אירופה". הסיבות לכך, הוא אומר, שונות ומגוונות בכל מקרה ומקרה. ובכל זאת, "אתה שומע מיזמים ואנשי עסקים ובעלי הון, יותר ויותר, את ההערכה שניתן לבצע עסקים בחו"ל יותר בקלות, יותר בנוחות, ובהבנה של הרשויות. הבעיות בהן הם נתקלים לפעמים במהלך העשיה בישראל, גורמות להם לא פעם למחשבה שניה - היכן כדאי להשקיע את המאמץ, ההון והזמן שלהם. התשובה לצערי, לא פעם, שהם נוטים לעשות זאת מחוץ לישראל. אחד הנכסים שישנם בישראל - ההון האנושי, שיכול לייזום, לייצר לפתח ולהוביל בסקטור הפרטי, מופנה החוצה. ההייתי מאוד רוצה, שההון והאנרגיה האלה יופנו למשק הישראלי ולא כלפי חוץ. אני חושב שכל מי שמעורב בזה, הממשלה או הסקטור הפרטי, צריכים לתת את הדעת על כך".

נחמה מציין, כי תופעה זו באה לידי ביטוי בזרימת משקיעים המתדפקים על דלתות הבנק. הם מבקשים מימון להשקעות בחו"ל בענף הנדל"ן, תעשיה, מסחר, פיננסים, תיירות - "למעשה, כמעט בכל תחום".

התופעה הזו - השלילית והמדאיגה, מספר נחמה, מתווספת למצב האובייקטיבי שהתפתח בעולם העסקים המודרני: "העולם פתוח. אנחנו חיים בכפר גלובלי. ישנן חברות כמו טבע ועלית שמטבע הדברים עושות חלק מהעסקים בחו"ל". אלא שנוסף להן ישנן עתה יותר ויותר חברות ויזמים המעדיפים לעשות את עסקיהם מחוץ לישראל, "מסיבות שאתה שומע, מנימוקים - הרגולטורים, חוסר הפירגון, חלק מהגורמים בארץ, ובכללם התקשורת. כל אלה מקשים עליהם לפעול בצורה טובה בישראל. אני לא יכול להציג דוגמאות קונקרטיות, מטעמים מובנים".


המחנק

תופעה זו, של הפניית משאבים להשקעות בחו"ל, מתרחשת גם בבנק הפועלים עצמו. משתי סיבות: המדינה קטנה על הבנק; וגם, או בעיקר - נוכח המגבלות שהוטלו במשך השנים על הבנקים, האוסרות עליהם להשקיע ולהחזיק בעסקים ריאליים יותר מ-20%, היינו: בחברות השקעה, היי-טק, תעשיה, נדל"ן או כל עסק ריאלי אחר.

מחמת זאת נאלצים מרבית הבנקים, ובנק הפועלים בתוכם, לחפש השקעות חדשות בחו"ל. וכך, בנק הפועלים שהוקם על-ידי ההסתדרות כדי לקחת חלק בהקמת המשק, נאלץ להפנות כסף טוב (מפיקדונות של ישראלים), כדי להפריח את השממה במקומות אחרים בעולם. המחנק מאלץ את מנהלי הבנקים להשקיע בחו"ל, לעיתים תוך סיכונים גדולים יותר.

שלמה נחמה מסביר, כי בנק הפועלים משקיע כבר 30 שנה מחוץ לישראל. ואכן, הוא מאשר, הבנק מרחיב את הפעילות שלו שם: בגלל הגידול הנמוך בשוק הישראלי, בגלל נתח השוק הגדול של הבנק בישראל; וגם נוכח המדיניות הגלובלית של הבנק, השוקד לפתח מוצרים וכלים פיננסיים מול הקהילות היהודיות בחו"ל. נחמה, הידוע כאיש מאופק ושמרן, מדגיש כי הבנק מקפיד להתייעץ עם בנק ישראל בכל מכל מהלך חשוב. יחד עם זאת, הוא אומר/רומז: "אני מקווה שהרשויות הרלוונטיות בישראל, ובעיקר הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, יבינו ויזהו את המגמות הבילאומיות בענף הבנקאות, ויאפשרו לבנק הפועלים להתפתח, תוך הגברת היציבות העיסקית שלו ורמת הסיכון".

בייניש, אטימות.

שתי ציפורים וצדיק אחד

בארצנו הקטנטונת קיימת חבורת משפטנים ידועה ומוכרת. נמנים עימה אישים הנחשבים לשועי ובכירי המשפט בארץ. שופט בית המשפט העליון תאודור אור ורעייתו מיכאלה (שופטת בית משפט מחוזי), שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש, פרקליטת המדינה עדנה ארבל, חבר הכנסת דן מרידור, ועו"ד פנחס רובין, הם רק חלק מהאישים המעטרים את הרשימה המרשימה.

החבורה הזו כל כך מגובשת וידועה - הם נפגשים לעיתים קרובות וגם מטיילים יחד בארץ ובחו"ל - שאפילו הודבקו לה כמה כינויים מקוריים, כמו: "החבורה המטיילת", ו-"חבורת רובינזון".

ובכל זאת, מעניין לעיתים להיווכח, כי טעמיהם של אחדים מחברי הקבוצה שונים כל כך. וזה דבר טוב. המדובר כאן בדורית בייניש ועדנה ארבל, מצד אחד, ובדן מרידור, מצד שני.

כפי שכבר פורסם השבוע, דניאל ברנבוים הפר הסכם שהושג עימו, והשמיע בכל זאת את יצירתו של ריכארד ואגנר בבנייני האומה בירושלים. יצירה זו מעוררת סלידה בקרב אכלוסיה גדולה בישראל, ובמיוחד בקרב יצואי אירופה, שחלקם חוו על בשרם את מוראות השואה. לכן קיימה הכנסת דיון בנושא זה, ובסופו נאלצה הנהלת בנייני האומה להתנות עם ברנבוים את השמעת הקונצרט בבנייני האומה, בכך שלא יעז להשמיע את יצירת ואגנר. תנאי זה התקבל.

אלא שברנבוים בחר להפר תנאי זה, תוך פגיעה גסה וחמורה ברגשות של רבים וטובים. וכאן מעניין לציין, את ההתנהגות המוזרה של בייניש וארבל - שלא מיהרו לצאת מהאולם, אם לא מתוך מחאה, לפחות מתוך סלידה; לעומת דן מרידור, שהבין היטב מה הולך לקרות ולכן קם ועזב את המקום. "יצאתי כשנגמר הקונצרט. מחיתי כפיים. לא חיכיתי להדרנים. היה לו [לברנבוים, י.י.] סיכום איתם [עם הנהלת בנייני האומה, י.י.]. גם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק מיהר לצאת.

ארבל ובייניש, כאמור, נותרו לשבת. "ישראליות אטומות", כינה השבוע מתי גולן (גלובס, 10.7.01) את ארבל ובייניש, והעלה נימוק קצר וקולע: "כאנשים פרטיים, היו בייניש וארבל רשאיות לנהוג כרצונן. אבל בייניש, כידוע, היא שופטת בית המשפט העליון, והיא גם מיועדת להיות הנשיאה. וארבל היא, כידוע, פרקליטת המדינה, והיא גם שואפת להיות יחד עם חברתה בעליון. בכך שנתנו יד למחטף של בארנבוים, פעלו השתיים בניגוד להחלטת הפסטיבל, בניגוד להחלטת הכנסת. ובבוקר שלמחרת הקונצרט, חוזרות שתי המשפטניות הבכירות מאוד לעבודתן, שהיא אכיפת חוקי של הכנסת".

התנהגותן של ארבל ובייניש עוררה רוגז רב, וגם ביקורת קשה. לכן ביקשתי את התייחסותן לנושא, בתקווה שיסבירו זאת בטעות בשיקול דעת, או שיביעו צער אם פגעו במישהו. בכל זאת, הן הרי נשות ציבור, הנושאות תפקידים בכירים מאוד.

אחד האישים שכתבו מדם ליבם בגנות השתתפותן הוא ח"כ לשעבר דב שילנסקי. ארבל השיבה לו בכתב (מיום 9.7.01):

"מדובר בסוגיה רגישה וטעונה עבור אנשים רבים, ואני מכבדת את כל הדעות בעניין. ודאי שלא הייתי מבקשת שיתנו משמעות כזו או אחרת לעצם השארותי באולם, כפי שעשה גם רוב רובו של הקהל ששמע את הקונצרט, ולא נטל חלק בויכוח הקולני או בפעולות המחאה.

כידוע, ביצוע היצירה המסוימת לא היה מתוכנן, והגיע כהפתעה לקהל היושב באולם, ובנסיבות אלה, כאשר מדובר בסוגיה רגישה, סברתי שראוי לנהוג איפוק, ולא ליטול חלק בפעולות מחאה כלשהן, שהם לגיטימיות כשלעצמן. בוודאי שלא היתה בהישארות כוונה להביע הזדהות כלשהי.

צר לי מאוד אם היה מי שנפגע כתוצאה מכך שלא עזבנו את האולם. ולמותר לציין את הכבוד הרב שאנו רוכשים גם לדעתו של מי שעזב את האולם, וסירב להאזין ליצירה, ואת הכאב לנושא השואה של כל אדם בישראל, בוודאי כבת למשפחה שהיא אחת ממליוני קורבנות השואה של עמנו".

דורית בייניש השיב גם היא בכתב (9.7.01):

צר לי על הדברים שכתבת במכתבך. ועל כך שנתת פרשנות שאינה ראויה לדברים שקראת בעיתון. הישארותי שלי וככל הנראה גם של רבים אחרים באולם בנייני האומה בעת השמעת יצירתו של ואגנר לאחר הקונצרט בניצוחו של דניאל ברנבוים, אין בה כל הבעת הזדהות וכל הבעת עמדה בנושא השנוי במחלוקת. העניין הוא אישי ואינו נוגע למערכת המשפט, שאין לשרבבה לויכוח הכואב. בארצנו יש להיזהר בטרם הטלת דופי באדם כלשהו באשר לרגשותיו כלפי השואה וכלפי רגשותיהם של ניצולי השואה.

ההחלטה להשמיע את יצירתו של ואגנר היתה בלתי ראויה בעיני. כעסתי ואף הצטערתי עליה. ההחלטה שלי להישאר באולם הינה החלטה אישית, ואינה מבטאת לא הסכמה ולא הזדהות עם המעשה. היתה זו החלטה ללא שום צעד הפגנתי. כל אדם מגיב על-פי דרכו, ודרך המחאה ההפגנתית אינה דרכי.

כיוון שבכתבך נקטת בנימה אישית, אין לי אלא להשיב לך בנימה אישית. אתה הוא האיש שקראת לי בזמנו ללישכתך בכנסת, ומסרת לי דרישת שלום כואבת מהעיירה בה נספתה משפחתי, ובן משפחתך הקרוב הנציח על הכתב את דרכה האחרונה של משפחתי לטרבלינקה. קשה לי להבין כיצד יכול אתה לייחס לי או לכל אדם מישראל, אטימות או זלזול ברגשותיהם של אחינו הניצולים.

אין ביטוי אחד לכאב ואסור לנו לזרות מדנים על רקע הכאב המאחד את כולנו. אם הישארותי באולם מתפרשת על-ידך או על-ידי כל ניצול שואה כפגיעה ברגשותיכם, אין לי אלא להביע צערי על כך.

תאריך:  13/07/2001   |   עודכן:  13/07/2001

פורומים
בורסה/בנקאות
חברה ומשפחה
מדיני/פוליטי
ממשל
משפט
ביטוח ופיננסים
כלל פיננסים
כלל פיננסים
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |