יום שני 26 יוני 2017  13:26
פרה קדושה

זמן רב מדי לטעמי התאפקתי ולא הגבתי על התופעה יוצאת הדופן המתגלמת באישיותה הססגונית של רעיית שר החוץ ג'ודי ניר-מוזס-שלום. ולא בכדי. עשיתי זאת מסיבות אתיות שיפורטו להלן, אבל בעיקר משום שסברתי לתומי שמדובר בתופעה חולפת של פרי הלולים שיתייבש במוקדם או במאוחר. לא העליתי על דעתי שיהפוך לעץ רענן...

החלטתי להפר את שתקתי הרועמת אחרי שהתגלגל לידי לפני כמה ימים השבועון "מקור ראשון" שנחשב בדרך כלל מהימן במקורות המידע שלו ובפרסומיו, כמו גם באי עשיית חשבון לעמיתים במקצוע.

במדור חוק וצדק בעריכת יאיר שפירא, תחת הכותרת המרמזת: "התחקיר של המדינה", הופיעה הפיסקה הבאה המדברת בעד עצמה: "גבירותי ורבותי קבלו נא את ג'ודי, מבעלי המניות של העיתון החזקה במדינה ואשתו של שר החוץ סילבן שלום שנחקרה מעל דוכן העדים בטענה שהעסיקה עובדים זרים בניגוד לחוק... . ג'ודי הודתה בעדותה שמסרה פרטים כוזבים במכתב ששלחה אל בתיה כרמון לשעבר ראש מחלקת אשרות במשרד הפנים"...

כשנשאלה ג'ודי במהלך חקירתה בבית המשפט על-ידי עורך הדין יעקב רובין מדוע בחרה לדעתה כרמון (שהועברה בינתיים מתפקידה) להיטפל דווקא אליה, השיבה תשובה שהלמה בהחלט את רמת החשיבה שלה: "יכול להיות שהיא רצתה להתפרסם, להיות סלבריטי... אולי היא מקנאה בי ובעצם אולי היא מאוהבת בי"...

העיר העיתונאי שפירא: "את הסצנה הזו לא תמצאו באף עיתון אחר. מדוע? לדברי ג'ודי משום שהעיתונים אינם עוסקים בשטויות, ברכילות זולה כגון עדותה"....

מתברר שלא רק עדותה המוזרה של ג'ודי בבית המשפט לא פורסמה בעיתונות הכתובה ובכלי התקשורת האלקטרוניים, אלא גם חקירתה המוקדמת במשטרה בפרשה זו סוקרה בצמחונות רבה. אף מילה בנדון לא הופיעה בעיתון של המדינה.

כשנשאלה ג'ודי מדוע לא סקר "ידיעות אחרונות" את החקירה שלה במשטרה, השיבה לשם שינוי תשובה חכמה: "זו הייתה תלונת שווא. מדוע שיפרסמו את זה בעיתון? כל אדם שמכיר אותי יודע שאיני עושה דברים לא חוקיים".

דומה שעתה הגיעה השעה להסיר את הכפפות דווקא באינטרעיתון Nfc שמעולם לא התרפס בפני שועי הארץ ולא התגמד מול אילי התקשורת.

במסגרת הגילוי הנאות עלי לציין: היו לי כמה נקודות מפגש מקצועיות עם ג'ודי בתפקידי כעיתונאי חוקר (עד לפני חמש שנים), חברת הנהלת המכללה לתקשורת המונים (לצידם של רם אורן ומשה תאומים), וכיו"ר אגודת העיתונאים וחבר נשיאות מועצת העיתונות.

בתוקף תפקידי האחרון הגשתי בשעתו תלונה נגד ג'ודי לבית הדין לאתיקה של העיתונאים, בחשד שג'ודי ביצעה עבירה אתית בכתבה מגמתית בעל אופי מסחרי שהיאה פירסמה ב-"ידיעות אחרונות". ג'ודי לא טרחה להגיע לדיון, אולי משום שלבית דין זה אין סמכויות של בית משפט ממלכתי לכפות עליה זאת. פסק הדין שהרחיק אותה זמנית מהאגודה לא הזיז לה. לעומת זאת, אני זכיתי לביקורת חריפה מצידם של נוגעים בדבר שלא הבינו כיצד אני מנסה לשחוט עגלה קדושה על לא עוול ברגליה.

לצערי, לא זכה הליך זה לסיקור בכלי תקשורת שהרחיבו את היריעה על עיתונאים אחרים שנשפטו על עבירות אתיות. Nfc לא היה אז באויר.

אחד הדברים שמשכו את תשומת ליבי אצל יהודית מוזס הייתה העובדה שהיא התעקשה להיפרד כמעט לצמיתות משם נעוריה, ולהיקרא בשם: ג'ודי. לא רק כשם חיבה אישי, אלא כשם רשמי ושם עט. מדוע? אולי משום שמדינת ישראל קטנה עליה והיא זקוקה לשם בינלאומי.

לא התפלאתי כאשר ג'ודי החלה לכנות את בעלה סילבן בשם "סטיב". לתופעה ייחודית זו אין לי הסבר בכל אופי פסיכולוגי, מה גם שהתרשמתי שהמיניסטר שלה אומר "יס" ולא מוחה בעדה.

אבל אולי יש קשר לעובדה שבעבר היה איל הון יהודי אמריקני בשם סטיב שלום, שמילא תפקידים בהסתדרות הציונית, וג'ודי רצתה שסטיב שלה יכנס לנעליו של סטיב המקורי. ואולי לא.

בעצם חייב סילבן סטיב הרבה לרעייתו ג'ודי, שבעבר הצליחה לגייס לו כמות גדולה של קולות בקרב באי המרכז בבחירות הפנימיות. היא ידעה כיצד לרכוש את ליבם באמצעות ליטופי אגו, פיזור הבטחות, השתתפות באירועים משפחתיים, חלקות תשורות בשמחות. העובדה שידיעות אחרונות היה ברקע לא הזיקה.

כאשר קיבלה ג'ודי בשעתו תוכנית רדיו בימי שישי, המאופיינת בכך שרמתה שטחית, רדודה ועילגת, עלבון לאינטליגנציה גם לאלה שאין להם אינטליגנציה, שבה מתארחים בעיקר חבריה, חשבתי לתומי הידוע שהמדובר הוא בגימיק זמני או בתוכנית עונתית של הערוץ הממלכתי שאנו משתתפים במימונו.

אבל המציאות העגומה הוכיחה שמנהל הרדיו לשעבר, אמנון נדב, התעקש דווקא שג'ודי תישאר כעורכת ומגישה של תוכנית רדיו קבועה וקיבל לכך את גיבויו של מנכ"ל רשות השידור, אורי פורת. הלשונות הרעות אמרו שנדב ביקש לרשת את פורת, וקשר עם העיתון הנפוץ במדינה ועם שר האוצר דאז סילבן-סטיב לא מזיק. הלשונות הטובות אמרו שג'ודי היא הסמל להתקרנפות התקשורת ואין לבוא אליה בטענות.

התברר כי המתכון של עיתונאית בינונית, שהינה גם רעייתו של מיניסטר החוץ וגם בת למשפחת אצולת ממון ועתירת תקשורת, הינו שילוב מנצח.

בשבועות האחרונים התברר, כי העגלה הקדושה הפכה בינתיים לפרה קדושה של ממש. ג'ודי החלה להשתלח בתוכניתה באישים שונים, בהם ראש הממשלה אריאל שרון, לייצג את האינטרסים הפוליטיים של בעלה המיניסטר ולהעלות נושאים עסקיים משפחתיים שהציקו לה. ואין פוצה פה ומצפצף או מפסיק לשדר. אפילו המנכ"ל הנוכחי של הרשות, יוסף בראל, שזכה בעבר לתמיכתו של סילבן-סטיב, תמך בהשארת התוכנית של ג'ודי.

גם ערוץ הטלוויזיה השני פתח בשעתו את אולפניו בפני ג'ודי, שטרחה להביא איתה לכל תוכנית גם את האסטרולוגית המשפחתית הצמודה, מרים בנימיני, שתפקידה היה גם לקבוע, בין השאר, את סדר היום הציבורי שלנו. גם תוכנית הטלוויזיה שלה הייתה חפיפה ומתאימה לעונה שבה יש מחסור לא רק במלפפונים אלא גם בשאר ירקות.

אני לא זוכר ביקורות צולבות על תוכנית הטלוויזיה של ג'ודי. גם תוכנית הרדיו שלה זכתה לחסד לא של אמת. שומר נפשו ירחק.

אחרי שתוכנית הטלוויזיה "ג'וד לאק" ירדה מעל האקרן, חשו מרבית הצופים הקלה מסוימת בעקבות פינוי "המשבצת" לתוכנית רצינית יותר. אבל ג'ודי לא תיתן להם לנוח זמן רב מדי על זרי הפיצוחים שלהם. לפני זמן קצר בישרה ג'ודי שהיא חוזרת בקרוב בתוכנית טלוויזיה. והתקשורת המפרגנת, שלא דיווחה על החקירות שלה, שמחה לדווח על הקריירה המחודשת שלה.

הפרה הקדושה ג'ודי מצאה את מקומה ב"רפת" של התוכנית "ארץ נהדרת" שבה נשחטו כמה פרים קדושים, בהם: נשיא המדינה משה קצב, ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון שאול מופז, כשהיא מגולמת בדרך אוטנטית ובגודל טבעי על-ידי אורנה בנאי המתעדת את נסיעותיה המצולמות התכופות של ג"ודי לחו"ל עם סטיב שלה.

בראיון רחב היקף שכלל תמונת שער ופורסם באחרונה בשבועון "סוף שבוע" של "מעריב", אמרה ג'ודי גלויות למראיין העיתונאי רון לוין שהוא חבר אישי קרוב שלה, כי יש לה שאיפה שהיא תהיה אשת ראש הממשלה. סטיב כמובן יהיה הפריים-מיניסטר שלנו.

בארץ נהדרת פגשה ג'ודי ידיד ותיק לדרך האידיאולוגית וחבר אישי ממרכז המפלגה, עוזי כהן, המגולם בוירטואוזיות על-ידי אלי פיניש שהפך להיות יותר עוזי מעוזי.

הילכו השניים יחדיו בעתיד למרכז המפלגה בלתי אם נועדו? אחרי שג'ודי ועוזי נועדו בתוכנית אין כל סיבה שימנע מעוזי כהן לסייע לסטיב להיות ראש הממשלה. סטיב כבר סידר עבודה לאחיו של עוזי המשמש כאחד מיועציו של שר החוץ.

אולי ימצא גם שם קוסמופוליטי יותר לעוזי. מה בדבר ג'ון כהן?

ומדינת ישראל תקרא "made in israel"

ובא לציון גועל.

תאריך:  29/04/2005   |   עודכן:  30/04/2005
אריה אבנרי

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מי ומי בפרשה:
 אריה אבנרי 


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
כל שנה עם התקרב שביעי של פסח, נאמרים דברים ואף מצוטטים מאמרי חז"ל, המוכיחים שאל לנו לשמוח במפלתן של רשעים. הדבר חמור שבעתיים כי המסר המועבר דרכם הוא כי אל לנו לשמוח אם אנו חוזים במפלת אויבינו הקמים עלינו להורגנו ומתפוצצים ברחובותינו. המסר הוא כי עלינו להיות עצובים על מותם של בני אדם גם אם הם רחוקים מלהיות חפים מפשע, ידיהם מגואלות בדם אחינו היהודים, ואולי אף קוראים לנו להתאבל על "קדושת חייהם" שקופדה.
29/04/2005  |  ניסן יואלי  |  מאמרים
בת תשע הייתי כשבישרו לי שנפלת ושלעולם לא תשוב... לעולם לא תשוב!
29/04/2005  |  טל רבינוביץ'   |  מאמרים
בראשית שנות העשרים נעצר מי שנראה אז כביריון תמהוני על שיזם מהומות רחוב. האיש נכלא בטירה למשך כשנה, אותה ניצל לכתיבת משנה מדינית ופוליטית אנטי-הומנית, אנטי-דמוקרטית אבל גם אנטי קומוניסטית. עם שחרורו הצטרף האיש אל המערכת הפוליטית הדמוקרטית-לעילא של ארצו, השתמש במכניזמים שלה, ותוך 10 שנים נישא על גלי הפחד של תושביה מפני הקומוניזם אל כס ראש הממשלה.
29/04/2005  |  ספי סגל  |  מאמרים
בחיי כל אדם יש ימים, או לפחות רגעים של גֵּאוּת; אירועים שלא שוכחים. אירועי שיא. כך זה גם בחיי אומה. יש המכנים זאת חוויה מכוננת. משהו שמלווה את האדם (או את האומה) מאז היותו ועד בכלל.
28/04/2005  |  נסים ישעיהו  |  מאמרים
לפני כמה ימים נפטר עזר וייצמן, דמות שלא ירדה מן הכותרות במשך עשרות שנים. לעזר וייצמן מניות-יסוד במדינת ישראל. הרבה ממיזגו טבוע בה, לטוב ולרע. הדור הזה, שצה"ל ובתוכו חיל האויר נראים לו כמובנים מאליהם, יתקשה בוודאי להעריך את גודל המעשה. שרידים מושפלים ורמוסים יצאו ממלחמת העולם, יתומים ושכולים לאחר שהופקרו להשמדה ע"י כל עמי תבל. יש מאין הם הקימו מדינה, שלוש שנים בסך הכל אחרי השואה הגדולה, ומאז לא ראתה המדינה הזאת יום אחד ללא מלחמות ואבידות. ובתוך המלחמות הוקם צבא ובתוכו חיל אויר שהוא אולי הטוב בעולם. את חיל האויר המצויין הזה עיצב עזר וייצמן, ועליו הטביע את חותמו. זה פועלו הגדול, זו תרומתו המהותית לבניינה של המדינה, שההיסטוריה לא תשכח לו.
28/04/2005  |  אליקים העצני  |  מאמרים