יום רביעי 28 יוני 2017  01:25
קדימה איציק
איציק, האם היא ראויה?

איציק מבקשת להתמנות ליושבת-ראש הכנסת קודם לכן, היא מעולם לא הסתירה את כוונתה לשמש מנהיגת המפלגה מה יש? רק לגולדה מאיר היה מותר? אף אחד לא התנדב להסביר לה את הגיחוך. אז אני אטול על עצמי מלאכה זו: שמעי נא, איציק: בין גולדה לבינך מפרידות כמה ליגות

▪  ▪  ▪
לא ידעתי השבוע אם לבכות או לצחוק, כאשר פורסם כי "סביבתה" של חברת הכנסת דליה איציק מפעילה לחצים על ראש הממשלה (בפועל), אהוד אולמרט, שיתמוך בבחירתה לתפקיד יושב-ראש הכנסת.
אני לא מכיר את איכות הסביבה של איציק, אבל אני מכיר אותה תקופה ממושכת וגם עקבתי אחר פעילותה הציבורית. משום כך איני מסתפק בהרמת גבה, אלא שערותי סומרות מעצם הרעיון המוזר.

הייתי צריך ליטול בחודש האחרון כמה כדורים נגד בחילה, כל אימת שהאזנתי וקראתי את דברי החנופה של איציק בשעה שהרעיפה שבחים על מנהיגותו של אולמרט. באחד הראיונות עם גדעון אלון מהארץ, שפורסם בחודש פברואר האחרון, אמרה איציק, בין השאר: "איש לא יכול לקחת מאולמרט את אומץ הלב שלו. האיש הלך לפני כולם, עוד לפני שרון, ונשכב על הגדר... הוא לקח סיכונים לא פשוטים. יש לי הערכה רבה כלפיו".

זו אותה איציק שבעבר שפכה קיתונות של שופכין על אולמרט, בתפקידיו השונים, בעיקר כראש עירית ירושלים, ולא חסכה ממנו כינויים לא מחמיאים שזרמו מפיה שמפיק חדשות לבקרים מרגליות מזויפות. לראות את דליה איציק בליל העצמאות בטקס הממלכתי כשהיא בתפקיד ממלאת-מקום נשיא המדינה, נושאת נאום חגיגי לאומה, פורסת בפני אזרחי מדינה את חזון העצמות שלה, מקבלת את מסדר הכבוד של חילופי הדגלים בצה"ל - זה משא כבד מדי עבורי.

אני מבקש להקדים ולומר: איני שוביניסט. אשמח בהחלט לראות יותר ויותר נשים בתפקידים בכירים במדינה. לא אגיש עתירה, למשל, נגד מינויה ההולך וקרב של השופטת דורית ביניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. במקביל, יהא זה חג עבורי, אם וכאשר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, סמל השחיתות השלטונית, יאלץ לפנות את מקומו בגלל מעלליו החדשים, ויפנה, מוקדם ככל האפשר, את מקומו לטובת שרת החוץ, ציפי לבני - פוליטיקאית בעלת כושר מנהיגותו, וישרה, שהיה לי הכבוד להעניק לה, מטעם עמותת אומ"ץ למען מינהל תקין, אות מופת על פעילותה למען טוהר המידות במדינה.

אבל דליה איציק זה סיפור אחר. התוודעתי אליה לראשונה בראשית שנות התשעים, כאשר עמותת אמיתי למען מינהל תקין וטוהר המידות שהיה לי הכבוד לעמוד בראשה, קיבלה מידע לפיו מורה בשם דליה איציק הגישה, לכאורה, דוחות כוזבים למשרד החינוך. חרף הלחץ שהיא הפעילה, פנינו לרשויות המוסמכות. לאחר בדיקה לא נמצאו ראיות מפלילות, ובעיקר נקבע ש"אין עניין לציבור" בנושא זה [איני יודע מה מסתתר מאחורי המילה: "ציבור" - במקרה של סגירת תיקים, אבל אני מבהיר בזאת שלעמותת אומ"ץ שירשה את מקומה של "אמיתי" יש עניין בכל תיק שנסגר בנסיבות מחשידות של העדפה].

בכל מקרה, רשמתי לפני שנושאי המינהל התקין וטוהר המידות אינם עומדים בעדיפות עליונה אצל המחנכת איציק. והמציאות, מה לעשות, לא טפחה על פני. כך נסללה הדרך בפני דליה איציק להיות חברת כנסת מטעם העבודה, ולטפס במהירות של זיקית לצמרת מפלגה זו, תוך שימוש במרפקים ובפה גדול. לא בכדי נחשבה איציק לאימת ראשי המפלגה, שחששו לצאת נגדה וביקשו את קירבתה. איציק הפכה להיות מעין "פאם פאטל" פוליטית. היא מעולם לא הסתירה את כוונתה לשמש מנהיגת המפלגה. מה יש? רק לגולדה מאיר היה מותר? אף אחד לא התנדב להסביר לה את הגיחוך. אז אני אטול על עצמי מלאכה זו: שמעי נא, איציק: בין גולדה לבינך מפרידות כמה ליגות.

אחד מקווי הפעולה הבולטים אצל איציק, לאורך השנים, הוא החלפת נאמנויות פוליטיות בתדירות גבוהה. בכל התמודדות תמכה איציק במנהיג האופנתי של המפלגה. הנאמנות שלה הייתה נתונה לסירוגין לחיים רמון, בנימין (פואד) בן-אליעזר, עמרם מצנע ואהוד ברק. אלה היו לגביה ברירות מחדל נחותות יחסית, לעומת שמעון פרס, שהיה ונשאר תמיד הראשון - ולא בין שווים.

בהתמודדות האחרונה בין שמעון פרס ועמיר פרץ תמכה איציק בפרס, והייתה משוכנעת שפרס יצחק. מה גם שהיא הייתה שושבינה לתמיכתו של ברק בפרס, אחרי שברק הסיר את מועמדותו. היא הגדילה לעשות כאשר רתמה גם את מתן וילנאי לעגלתו של פרס, אחרי שעשתה לו "שטיק" וחסמה את הטלפון שלו אל פרץ.

לכל מי שהיה מוכן לשמוע היא הסבירה בקולניות האופיינית לה שלפרץ אין "כובד שלטוני". במילים אחרות: פרץ לא מתאים להיות מנהיג, ובוודאי לא מועמד לראשות הממשלה.

הפסדו המפתיע של פרס לפרץ לא גרם לאיציק זעזוע מיוחד. כאשת סודו הייתה מודעת איציק לשיחות הסודיות שניהל פרס עם שרון, בתיווכו של רמון, לביצוע המפץ הפוליטי החדש. שרון לא התלהב מצירופה של איציק. גם הוא היה בעבר קורבן לפה הגדול שלה. אבל פרס לא הפסיק ללחוץ, והבהיר שבלעדי איציק הוא לא בא. שרון הבין שכאן מדובר בעיסקת חבילה והסיר את התנגדותו. איציק, כדרכה, החלה ללקק גם לו.

כאשר הוקמה קדימה נמנעו זמנית - פרס, רמון ואיציק, חברי מפלגת העבודה, מהצטרפות רשמית לקדימה, ורק התיישבו כביכול 'על הגדר'. מינויים כשרים לא היה אפשרי, משפטית, כדי שלא ייראה שקיבלו "שוחד פוליטי". אבל אל חשש: בנושא קבלת טובות הנאה יש לשלישייה זו רקע משותף, שנובע מחיבתם הרבה וקירבתם האובססיבית אל אילי הון מקומיים וזרים: לפני כשנה-וחצי טסו למונקו השרים לשעבר ובעתיד: פרס, רמון איציק, וחבר נוסף הוא בנימין (פואד) בן-אליעזר - אף הוא חובב מיליונרים, על חשבונו של איל ההון הישראלי הבינלאומי המפוקפק, אהרון פרנקל, כדי להשתתף בטקס נישואיו.

איציק שמחה מאוד על ההזמנות הנוספת לנסוע לחו"ל. במקום להיות אשת חיל הייתה איציק מאז ומתמיד אשת חו"ל. איציק אף "עסקה" בשעתו במינויה האפשרי לתפקיד השגרירה בלונדון. למרות שאיציק הינה טבחית פוליטית מעולה הפעם התבשיל הקדיח.

הרביעייה הנ"ל, ואיציק בתוכה, זכתה לאירוח כיד המלך, אירוח שכלל לינה בסוויטות מלכותיות. קשריו של פרנקל עם אישי ציבור ישראלים מן השורה הראשונה לא היו לעולם לשם שמים, למרות שבעברו חבש כיפה. עמותת אומ"ץ הגישה נגד הרביעייה תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת, וזו הסתפקה בנזיפה. אבל אנחנו לא הסתפקנו בכך. פנינו אל ארבעת חברי הכנסת בדרישה שישלמו את דמי הטיסה והאירוח - "מחיר מבצע" בסך 5,000 שקלים. מאחר שהם סירבו להיענות לפנייתנו, ושר המשפטים לשעבר יוסף (טומי) לפיד, והיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לא התנדבו לאכוף את חוק המתנות, הגישה אומ"ץ עתירה נגדם מתוך כוונה לחייבם להחזיר את הכסף. בתגובה לכך החליטו פרס ובן-אליעזר להחזיר סכום של 4,000 שקלים, אחרי שהעניקו לעצמם הנחה. רמון סירב להחזיר בנימוק שזו הייתה מתנה מחבר. בעקבות זאת הגשנו נגדו תלונה למשטרה על חשד לכאורה לקבלת טובת הנאה.

איציק טענה כי אינה חייבת לשלם, מאחר שהגיעה לאירוע כבת לווייתו של פרס. טענה זו נבדקת עתה משפטית בטרם ייקבע מה יהיה הצעד הבא שיינקט נגדה.

לא תמיד נזקקה איציק לקשריו המסועפים של פרס עם אילי הון מקומיים וזרים. לעיתים עלתה התלמידה על המורה פרס. ביטוי מוחשי לכך ניתן היה למצוא בתקופות שבהן כיהנה איציק כשרת התמ"ת וכשרת התקשורת. בשני תפקידיה אלה התבטלה לא אחת בפני אילי הון והעניקה להם הטבות מפליגות. אחת הדוגמאות האחרונות הוא היחס המיוחד שהעניקה לאיל ההון הבינלאומי, חיים סבן, שנמנה עם קבוצת רוכשי חברת בזק. בגלל אחזקותיו ב- Yes ובגופים תקשורתיים אחרים היה עליו לוותר על השקעתו בערוץ השני, אבל איציק העדיפה להימנע מאכיפת תנאי זה.

בכלל, הקשרים עם התקשורת אהובים במיוחד על איציק. בתקופה שבה שימשה כממונה על רשות השידור, היא זכתה לחשיפה יומיומית כמעט מול המצלמות וליד המיקרופונים והשמיעה את המנטרות הקבועות שלה. אבל גם התקשורת הכתובה דאגה לשמור איתה על קשרים טובים, בידיעה שהיא תדע לצ'פר אותה. בתצהיר שהגיש לבית הדין לעבודה העיתונאי ניר בכר, לשעבר עורך מוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, הוא טען, בין השאר, כי בעקבות כתבת תחקיר על דליה איציק שפורסמה במוסף העניקה הנהלת העיתון לאיציק פיצוי נדיב במוסף הפוליטי.

בימים האחרונים הגיעה חוצפתה של איציק לשיא חדש. מבקר המדינה הגיש לה, למתן תגובתה, טיוטת דוח ביקורת שבו הוא מצביע על שורה של מינויים פוליטיים לא ראויים במשרדי הממשלה בהם כיהנה, לרבות במכון הייצוא. איציק פעלה, כדרכה, בניגוד לכללי המינהל התקין, ונמנעה ממתן תגובה על הדוח. זהו מעשה שלא יעשה מצד שרה לשעבר בממשלה, ועל אחת כמה וכמה מצידה של מי שמבקשת להיות יו"ר הכנסת שוועדת ביקורת המדינה היא אחת מוועדותיה החשובות. צעד זה יזכה בימים הקרובים לתגובה הולמת של אומ"ץ.

מקורביו של שמעון פרס החלו להריץ אותו בימים האחרונים לתפקיד נשיא המדינה, אחרי סיום תקופת כהונתו של הנשיא משה קצב בעוד שנה וחצי. העובדה שפרס הפסיד בשעתו לקצב בהתמודדות לנשיאות אינה מרתיעה את פרס לנסות פעם נוספת. לא אתפלא אם דליה איציק נמנית עם המקורבים הללו. משאת נפשה עשויה להתגשם: פרס נשיא והיא ממלאת-מקומו. ומי יודע - אולי לאחר מכן היא תיפעל להיבחר לכהונת נשיאת המדינה. מגיע לנו שמנהיגה דגולה ואשת אשכולות מסוגה של דליה איציק תעמוד בראש המדינה.

תאריך:  19/04/2006   |   עודכן:  19/04/2006
אריה אבנרי

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
בבית חולים ירושלמי, רדום - אף כי כבר לא מורדם - ומונשם, רחום ונחמל, הוא שרוע, בלא ניע ובלא זיע, בניו למראשותיו. חי קליני, שליו ורגוע כסטואיקן סיני. כנהר שמימיו עומדים, לא זורם עוד, אף לא טיפה, הוא נתון, כאחד האדם, בין שתי הגדות של האי-היות: קודם החיים ואחריתם. האיש שרקד במחולות החרבות ושרד את ריקודי האש. עכשיו הוא כאחד האדם, שדועך ותם.
18/04/2006  |  אברהם שרון  |  מאמרים
שיגידו השפויים בעיני עצמם, וחסידי הפלשתינים, רודפי השלום הבלתי נלאים, המרחמים תמיד על אכזרים ומתאכזרים לרחמנים, כי אני מנצל את ההזדמנות ו"רוקד על הדם".
18/04/2006  |  גורי גרוסמן  |  מאמרים
חופשת הפסח בעיצומה אבל אצלנו לא טועמים את חג החירות. רישומו של הסדר עדיין משפיע על הזוגיות ומפריע את המנוחה גם בין השעות שתיים לארבע. והתהליך הוא דטרמיניסטי וצפוי מראש לאחר חגיגת האוכל הבלתי נגמרת.
18/04/2006  |  מיכאלה אלמוג  |  מאמרים
ממשלת ישראל נוקטת קו פעולה לוחמני ובלתי מתפשר נגד ממשלת החמאס, והעומד בראשה, איסמעיל הנייה. ובצדק. ישראל פועלת להחרמת ממשלה זו, בנימוק שמדובר בארגון טרור שאינו מכיר במדינת ישראל. לעומת זאת, מבקשת ישראל, וכך גם אירופה וארה"ב, להמשיך במו"מ עם אבו מאזן, לשמר את מעמדו כיושב-ראש הרשות הפלשתינית, ואפילו להמשיך ולהזרים דרכו סיוע לאוכלוסיה הפלשתינית, שחלקה, איך לא, הם אותם מנגנוני טרור הכפופים לאבו מאזן.
18/04/2006  |  יואב יצחק  |  מאמרים
שוב ושוב טוענים אנשי ימין כי ההינתקות הביאה לכך שכעת יורים על ישובים בשטחה של מדינת ישראל, וזאת משום שיישובי המתנחלים "ששימשו חומת מגן" אינם עוד. ואני שואל: מדוע עדיף ירי על נצרים מירי על אופקים. מילא אם היה מדובר בבסיסי צבא המשמשים חומת מגן מפני הטרור, אבל הרי מדובר על ישובים אזרחיים, ישובים שבהם התגוררו משפחות על ילדיהן. איזו מין חומת מגן זו?
18/04/2006  |  אלי אליהו  |  מאמרים