יום שלישי 22 אוגוסט 2017  02:38
ראש משמר אולמרט
רמון. נאמנו של אולמרט. לא רק לדרך, אלא גם לקשרים עם חברים. עברו של רמון נגוע בפרשות בעייתיות.

אולמרט. מינה את רמון לשר משפטים. והוא יודע היטב מדוע. רמון יידע, מן הסתם, להגן עליו ביום פקודה.

כתבה רביעית בסדרה: "ימי אולמרט" חיים רמון, שמונה לשר המשפטים, מתגייס לסייע לאולמרט רמון הסתבך כמה פעמים במעשים בלתי כשרים עם היכנסו להסתדרות הוא הכריש שבכוונתו להילחם בשחיתות; בפועל הוא פירק את ההסתדרות מנכסיה, במחירים מגוחכים

▪  ▪  ▪
כאשר האזנתי השבוע לדבריו של ראש הממשלה החדש, אהוד אולמרט, בטקס השבעתו בכנסת, לא ידעתי אם לפרוץ בצחוק פרוע או לבכות בכי מרורים. אולמרט, ראש הממשלה המושחת ביותר בתולדות מדינת ישראל, הבטיח, בלי בושה, להילחם מלחמת חורמה "בשחיתות הציבורית".

דבריו המתחסדים של אולמרט, שהתחזה לפוליטיקאי ישר, הרשימו לפי כל הסימנים את היו"ר החדשה של הכנסת, דליה איציק, ששלחה אליו מבטים של עגלה רכה - כאות תודה על התפקיד רם הדרג שהעניק לה במטרה שתבטיח "שקט תעשייתי" פרלמנטרי.

לדבריו של אולמרט, התייחס גם החסיד החכם העיתונאי דן מרגלית, שלא חדל לטהר אותו, ובן בריתו של מרגלית, היו"ר הנצחי של התנועה לאיכות השלטון, עורך הדין שרגא אליעד - הפרקליט שמתפרנס היטב ממלחמתו בשחיתות. שרגא הזמין את אולמרט ליטול חלק בכנס ל"טוהר המידות", שתנועתו מקיימת עתה לאחר הקמת ממשלתו החדשה של אולמרט. אולמרט, שיהיה אחד הנואמים, יהנה ממעטפת מוסרית כביכול.

מי שבוחן את הרכב ממשלתו של אולמרט ואת זהותם של השרים המשמשים בתפקידי מפתח, שיכולים לסייע לראש הממשלה החדש בעת מצוקה עם החוק, הוא לא אחר מאשר שר המשפטים החדש, חיים רמון, שישמש מכאן ואילך כ"ראש משמר אולמרט" - כל עוד זה יכהן כראש הממשלה. כשר משפטים מוטל על רמון להבטיח את שלטון החוק במדינה. יש לו גם אחריות מיניסטריאלית לגופים שקובעים את גורלם של אישי ציבור שסרחו, וגם זיקה למערכת המשפטית שחורצת את דינם לשבט או לחסד. בנוסף לכך ישמש רמון, בתוקף תפקידו, גם כיו"ר ועדת השרים לחקיקה שיכולה לקדם או לבלום חוקים עפ"י צורכי השלטון והאינטרסים האישיים של ראש הממשלה החדש. אולמרט יודע היטב שהוא יכול לסמוך על רמון, בעיניים עצומות. בגלל המטרה המשותפת שלהם לשרוד בכל מחיר ולמסד את קדימה כתופעת קבע בפוליטיקה הישראלית.

לאולמרט ורמון יש כמה קווי אופי זהים: שניהם פקחים, ערמומיים, אופורתוניסטים, בוגדניים. אין להם אלוהים והם בעלי לשון חדה. הם אינם חשים נקיפות במצפון הגמיש שלהם, גם כאשר הם מלבינים ברבים פניהם של יריבים פוליטיים. שניהם לא גילו מעולם רגישות מיוחדת לשלטון החוק, שניהם אוהבים להתחכך עם אילי הון מקומיים וזרים, מקיפים עצמם בעיתונאי חצר מבויתים, ויש להם אפילו חבר קרוב משותף: השר לשעבר, אריה דרעי, שבעבר ניסו לחלץ אותו מהסתבכויותיו עם החוק ועתה מנסים כמה גורמים להריצו לראשות עיריית ירושלים.

רמון הושווה בהזדמנויות שונות בכלי התקשורת ל"חתול רחוב". הוא נולד וגדל במשפחה דלת אמצעים שהתגוררה ביפו ליד ה"שטח הגדול". במשך חייו שרט ונשרט אין ספור פעמים גם בחייו האישיים וגם בחייו הציבוריים.

לשיבחו של רמון יאמר: הוא התקדם בכוחות עצמו, הן במישור המקצועי והן במישור הפוליטי. הוא רכש השכלה משפטית ולא היסס לוותר על כיסאות ולשחות נגד הזרם. הוא הוכיח כושר רטורי מעולה בעיקר ב"נאום הלוויתנים" המפורסם שנשא בשעתו במרכז מפלגת העבודה.

מצד שני, רמון הוכיח שהוא מומחה ל"תרגילים מסריחים פוליטיים" ואין לו כל בעיה מוסרית עם זה. אך ליתר ביטחון - הוא דאג להלביש אותם באידיאולוגיה מדומה. ה"התרגיל המסריח" הגדול מכולם נעשה בחודש מרס 1990 ע"י רמון, ששימש אז יו"ר סיעת העבודה בכנסת, בסיועו הפעיל של יושב-ראש ש"ס, אריה דרעי, ששימש אז כשר הפנים. ה"תרגיל" נועד לסלק את ראש הממשלה, יצחק שמיר, ולהמליך במקומו את שמעון פרס - ה"לוזר" הבלתי נלאה.

במסגרת בישול ה"תרגיל" גייס רמון את תמיכתו של חבר הכנסת צ'ארלי ביטון, שפרש מסיעת חד"ש וחתם על הסכם איתו מטעם מפלגת העבודה, לפיו התחייב חבר הכנסת ביטון להצטרף להצעת אי-אימון בממשלה של שמיר, ולהמליץ בפני הנשיא על בחירתו של פרס כמועמד להרכיב את הממשלה. בתמורה התחייב רמון כי מפלגת העבודה תשלם לביטון את יחידת המימון עפ"י החוק למימון מפלגות, ואת ההוצאות המותרות לבחירות בסך כולל של 330 אלך שקלים.

מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, פרסמה דוח קטלני מיוחד על הסכם זה, שבו שפכה על ההסכם קיתונות של שופכין, וטענה שאין הדעת סובלת צעדים מעין אלה. בן-פורת ציטטה בהקשר לכך קביעה של המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, מנחם איילון: "מתן טובת הנאה כספית בתחום היחסים הפוליטיים כגורם לקבלת שלטון או נתינת סכום כסף, פסולה, ואין נפקא מינא בין טובת הנאה כספית אישית לבין טובת הנאה כספית פוליטית".

ה"תרגיל" נכשל בסופו של דבר, אבל רמון יצא נשכר מכך כלכלית. לא הייתה לו כל בעיה אתית לחבר הון לשלטון, תחום שבו הוא התמחה בקצב מסחרר. בעידודו של דרעי הוטל על משרד הפרקליטים של רמון לטפל בעסקת רכישת בנק "יעסור" ע"י משה רייך ויצחק וולף - שני מיליונרים חרדים ממקורבי ש"ס. בתמורה קיבל רמון שכר טירחה שמן. כאשר נשאל אז רמון הוא סירב להרחיב את הדיבור בנושא, ורק הבהיר כי מאז שנכנס לכנסת הוא לא פעיל במשרדו ורק מקבל מדי פעם תיק שבו הוא מטפל בביתו.

כאשר נבחר רמון לתפקיד יו"ר ההסתדרות בראש רשימת "רם", שעימה נמנו גם אנשיו של דרעי מש"ס, הוא הכריז בראש חוצות שיש לו כוונה לבער את השחיתות בהסתדרות ושלוחותיה. בפועל התברר, כי רמון החל לפרק את ההסתדרות מנכסיה ולמכור נכסים מיתולוגיים של הסתדרות, במחירי מציאה. רשימת הנכסים כללה, בין השאר, את אחזקות ההסתדרות בבנק הפועלים וב"כור", חברת הבניה המשולבת "סלל בונה" ו"שיכון עובדים", שזכתה לשם חדש: "שיכון ובינוי". חברת בניה זו נמכרה למיליארדר טד האריסון במחיר של 350 מיליון שקלים, למרות ששווייה של החברה היה, עפ"י הערכת שמאים מוסמכים, פי שלושה ויותר. ואומנם, שנה אחרי המכירה הונפקה "שיכון ובינוי" בבורסה בשווי של 1.2 מיליארד שקלים.

מאוחר יותר נודע שהאריסון תרם למטה הבחירות של רמון. רמון כדרכו הכחיש. האריסון לא. מקור בכיר במשטרה גילה לי בשעתו שיחידת המודיעין של המשטרה בודקת בסודיות רבה מידע על תרומות שנויות במחלקות נוספות שקיבל מטה הבחירות.

בעת מכירת נכסי הנדל"ן של הסתדרות הסתובבו כמה דמויות מוכרות שבאו בכוונה לגזור קופונים באמצעות פעולות תיווך. אחד הבולטים בהם היה החבר הטוב של רמון, שמעון שבס, מנהל לשכתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שהואשם בניצול מעמדו לרעה. שבס הורשע מאוחר יותר בפלילים.

מקורב אחר שנראה בשטח העסקי ההסתדרותי, אף כי ב"פרופיל" נמוך, היה המתווך אפרים קונדה, גיסו לשעבר של רמון, שהיה מחובר אל רמון בעולם העסקים הפרטי בתקופות הביניים - שבה לא היה רמון בתפקיד ייצוגי אלא "רק חבר כנסת מן המניין". קונדה השכיל לשדר ללקוחותיו את דבר קשריו המיוחדים עם רמון, בעיקר בתקופה שבה כיהן רמון כשר הפנים והייתה לו נגישות למינהל מקרקעי ישראל.

לפני כשלוש שנים נסעו ארבעה מראשי מפלגת העבודה: שמעון פרס, בנימין בן-אליעזר, חיים רמון ודליה איציק, על חשבונו של המיליונר הישראלי הבינלאומי השנוי במחלוקת, אהרון פרנקל, לטקס נישואיו במונקו. שם התארחו בסוויטות מפוארות.

בעבר כיסיתי ב"ידיעות אחרונות" את פרשת קריסת מפעל החלבה של פרנקל בארץ. עמדתי על דמותו השלילית. לאחר מכן צירפתי אותו לרשימה הארוכה של אלה שאיימו עלי אך לא הצליחו להרתיע אותי. לאחר מכן נעלם פרנקל מהארץ, למזרח אירופה, וצבר את הונו בעסקים מפוקפקים שחלקם נבדקו ע"י שירותים חשאיים של כמה מדינות. דבר זה לא הפריע לו לבוא מדי פעם ארצה, להתיידד עם פוליטיקאים בכירים, לתרום למטות הבחירות שלהם, ולצ'פר אותם בדרכים אחרות בבחינת: שלח לחמך על פני המים.

כאשר נחשפה פרשת האירוח ברבים הגישה עמותת אומ"ץ, שיש לי זכות לעמוד בראשה, תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת נגד ארבעת הנוסעים. הוועדה קיבלה את התלונה ונזפה בהם. בעקבות זאת פנינו אליהם בבקשה שיחזרו את תמורת הנסיעה והאירוח לקופת המדינה, מתנה שקיבלו בניגוד לחוק המתנות של נבחרי ציבור. נקבנו בסכום של 5000 שקלים לאיש, למרות שהתמורה הייתה גבוהה יותרו. פרס, בן-אליעזר, רמון ואיציק התחמקו מלעשות זאת חרף פניותינו החזרות ונשנות אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ואל היועצת המשפטית של הכנסת לשעבר, עו"ד אנה שניידר, בדרישה שיאכפו את החוק. לא נותרה לנו ברירה אלא להגיש עתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה, היועצת המשפטית של הכנסת וארבעת הנוסעים.

בינתיים התפוצצה פרשה חמורה של שוחד באחד הגופים הכלכליים הגדולים במדינה. שמו של פרנקל נקשר חזק לפרשה זו המצויה עדיין בעיצומה. אולי בעקבות זאת הזדרזו פרס ובן-אליעזר להחזיר לקופת המדינה סכום של 4,000 שקלים, כל אחד (אחרי שהעניקו לעצמם הנחה). איציק סירבה לשלם. היא טענה כי הגיעה למונקו בחברתו של פרס. טענה זו תיבדק בקרוב בוועדת האתיקה החדשה של הכנסת. מאוד לא יהיה נעים ליו"ר החדשה של הכנסת להיות חבר הכנסת הראשון שעניינו יובא בפני הוועדה.

סירובו של רמון להחזיר את הכסף היה מוזר יותר. רמון טען כי פרנקל הוא חברו הקרוב, ובתור שכזה מותר לו לקבל ממנו מתנה.

הצעד הבא הייתה תלונה שהגשתי נגד רמון לתת-ניצב מירי גולן, ראש היחידה לחקירות הונאה של המשטרה (יחא"ה), והיא השיבה לי כי תפעל עפ"י הנחיית הפרקליטות. לפני זמן קצר עידכנה אותי ראש יח"אה: לא תיפתח חקירה בתלונתי נגד רמון, מאחר שהמשנה לפרקליט המדינה החליט שאין חשד לעבירה מאחר שמדובר הוא בקבלת מתנה מחבר.

פרקליט העמותה, עורך הדין בועז ארד, פנה השבוע אל היועץ המשפטי לממשלה בשאלה האם החלטת הפרקליטות מקובלת עליו. שכן, הדבר עלול להוות תקדים מסוכן. כל איש ציבור שייחשד מכאן ואילך בקבלת שוחד, יוכל לטעון שקיבל "מתנה מחבר". לך תוכיח את אופי החברות, אם בכלל היא קיימת. מינויו של רמון לשר המשפטים מחייב אותנו להמשיך, במשנה מרץ, במאבק הציבורי המשפטי בנושא השוחד לאישים פוליטיים, מאחר שמדובר כבר לא בסתם חבר כנסת אלא בשר המשפטים בכבודו ובעצמו עם המשתמע מכך.

מינויו של רמון לתפקיד שר המשפטים מדאיג מאוד, בגלל הנורמות הרדודות שלו והפירושים המקילים שהוא מעניק לחוק. עפ"י תפישתו של רמון, הבעיה העיקרית של המדידה אינה השחיתות אלא העדר יציבות שלטונית. רמון התבטא בעבר כמה פעמים נגד "העמדה לדין סיטונית של אישי ציבור למשפטים פלילים". לא אתפלא אם רמון ינסה לאמץ, במוקדם או במאוחר, את הצעתו של עורך הדין דב ויסגלס שעל-פיה יש מקום להעמיד אישי ציבור לדין משמעתי בלבד. בדרך זו ינסה אולי רמון לסייע לחברו ובן בריתו, אולמרט, שבימים אלה מתנהלת נגדו ע"י מבקר המדינה חקירה בחשד לקבלת שוחד בפרשת קניית הבית בכרמיה בירושלים.

אם דרך זו לא תצלח, יעשה רמון הכל כמי שרואה עצמו כראש "משמר אולמרט" להגן על ראש הממשלה מהחקירות הבאות שמצפות לאולמרט בכמה נושאים המצויים בצנרת. לא מן הנמנע ששרים נוספים בממשלתו ימצאו עצמם, במוקדם או במאוחר, צועדים במסלול החקירות של מבקר המדינה והמשטרה, וההכרעה תבוא לשולחנם של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ופרקליט המדינה ערן שנדר.

החודשים הבאים יהיו ימי מבחן ליועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. אלה יהיו ימים קשים שבהם יאלצו להוכיח אומץ לב, נחישות, דבקות בשלטון החוק, ומעל הכל: עמידה עצמאית מול אנשי שלטון ושררה - בעיקר מול שר המשפטים החדש שינשוף ללא ספק בעורפם.

מזוז ושנדר צריכים לשאוב עידוד מאוכלוסיה גדולה מאוד בקרב אזרחי המדינה שהחלה להתפכח ולהתפקח באחרונה, ולהבין במאוחר מיהו אולמרט האמיתי, מיהם חבר מרעיו בממשלתו החדשה ומה רמתם המוסרית.

תאריך:  06/05/2006   |   עודכן:  06/05/2006
אריה אבנרי

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
מילון אבן שושן מגדיר "בעתה" כ"פחד פתאום", "בהלה" ו"חרדה". כולנו מכירים היטיב את תחושת הבעתה בצמתים שונים במהלך החיים אם במהלך השירות הצבאי בשטחים בתקופת האינתיפאדה או סתם בישיבה עם חברים בבית קפה בשבוע האחרון לפני הטיסה בכיוון אחד לטורונטו.
05/05/2006  |  מיכאלה אלמוג  |  מאמרים
ממשלתו של אהוד אולמרט יוצאת לדרך, כאשר ברקע הולכת ונשלמת בדיקת מבקר המדינה בפרשת השוחד שקיבל אולמרט בעת רכישת הבית בכרמיה בירושלים. הדוח שמכין המבקר יפורסם ביוני 2006. הזעזוע קרוב מתמיד. והתקשורת? שותקת, כרגיל.
05/05/2006  |  יואב יצחק  |  מאמרים
שלא תטעו, מפלגת העבודה אומנם חברה בממשלה, אבל שר עבודה אין לממשלה הזו. אף אחד מן השרים הפוטנציאליים לא חשב לרגע לדרוש את תיק העבודה. אחד התיקים החשובים ביותר לחברה הישראלית לא קיים, וגם לא יהיה קיים, מפני שממשלה זו בחרה שלא לפעול למען קיום בכבוד. הממשלה הזו בחרה שלא לפעול למען זכויות העובדים; הממשלה הזו בחרה להמשיך להעסיק אלפי עובדי קבלן, עבדים של הממשלה ועבדים של מעסיקיהם הכוחניים; הממשלה הזו בחרה מדעת להמשיך באי אכיפת חוקי העבודה שיפגעו בחבריהם הקפיטליסטים והדורסניים. חברים המממנים עבורם בדרך מושחתת את פעילותם הפיננסית בדרך לכסא הפוליטי ולתפקיד השר.
05/05/2006  |  יצחק ג'קי אדרי  |  מאמרים
דיירים שרכשו מספר דירות מחברה קבלנית, תבעו את החברה בגין ליקויי תכנון ובנייה ובגין איחור במסירת הדירות. הדיירים, אשר שילמו את תשלומי הרכישה במועדים כפי שנקבעו בחוזי המכר, תבעו גם החזר ריבית על תשלומים אלו לאור האיחור במסירה.
הגדרת קניין רוחני חולשת על זכויות רבות הנוגעות לסימני מסחר, זכויות יוצרים וכיו"ב. פגיעה בזכויות אלו נעשית על-ידי יבוא טובין מזויפים שיש בהם כדי לפגוע בזכויות הקניין של היוצר. אמנות בינלאומיות העוסקות במסחר בינלאומי עליהן חתומה מדינת ישראל, דורשות מכל מדינה חברה, כי תפעיל את רשויות האכיפה למניעת הסחר‎ בטובין‎ הפוגעים בזכויות קניין רוחני.