יום שני 26 יוני 2017  13:17
אולמרט, אתה נופל
אולמרט-ביניש. טקס ההשבעה

מכתב חמישי אל ראש הממשלה

▪  ▪  ▪
אהוד היקר,

אני מודע היטב לכך שנפילה מהפסגה אל התהום כואבת ויכולה להביא לריסוק איברים חיצוניים ופנימיים בגוף. היא קשה שבעתיים לאנשים יהירים, מתנשאים וגאוותנים מסוגך, החיים בתחושה שהם מוגנים ובלתי פגיעים.

צפיתי בך השבוע בטקס השבעת נשיאתו החדשה של בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש. ביניש ישבה לצידך במהלך הטקס, אך הקפידה לשמור על ריחוק ממך, ולאו דווקא מטעמי הפרדת רשויות. אתה, מצידך, הקפדת לא להביט היישר אל שופטי בית המשפט העליון, שישבו מולך, אולי משום שאתה יודע שבמוקדם או במאוחר, הם אלה שייאלצו לחרוץ את דינך, לשבט או לחסד.

אהוד, בקיעים נפערים בחומת קור הרוח שלך, קור רוח שעורר עד לא מזמן התפעלות רבה בקרב חסידיך השוטים, ההולכים ומתמעטים. בתקשורת דווח כי בערב שלפני הטקס יצאת מכליך בגלל התנהגותו של יו"ר מפלגת העבודה, שר הביטחון עמיר פרץ, שהסתלק מהדיון בממשלה על הצעת התקציב לשנת 2007. פלטת צרחות בלשכתך, בנוכחות השרים יצחק הרצוג ושלום שמחון. וכך גם בטקס עצמו: פניך היו נפולות, ועיניך הקרינו עצבות. נפשך אולי הקרינה עוצמה מדומה, אך שפת גופך שידרה מצוקה אמיתית. הבחנתי כי לראשונה מזה שנים, אתה שרוי במבוכה. לרגעים ניסיתי לרחם עליך, אך ידוע ידעתי את הכלל הבדוק: מי שמרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים.

טקס ההשבעה היה רגע עלוב למדי בהיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית. לא יכולתי שלא להתפלץ כאשר שלפת מהכיס הפנימי של מקטורנך עט מהודר - אולי אחד העטים שקיבלת מאילי הון כמתנת שוחד - והגשת אותו לממלאת-מקום נשיא המדינה, דליה איציק, שחתמה בו על כתב המינוי של ביניש.

דליה איציק, מכהנת כממלאת-מקום נשיא המדינה. כבר אינני יודע האם לבכות או לצחוק. הנאום המליצי שהיא קראה בטקס ברוב פאתוס יכול היה לעשות רושם רק על מי שלא מכיר את הצדיקה הקטנה הזאת מקרוב. מי שמתפתה לחשוב שלנגד עינינו הולכת וצומחת גולדה מאיר חדשה, ראוי שיבין שדברי החנופה שלה לבית המשפט העליון נאמרים בתקופה שהיא עצמה חשודה בפרשות השחיתות.

אני מכיר את איציק היטב, עוד מהימים שבהם כיהנתי בראש עמותת אמיתי - גלגולה הקודם של עמותת אומ"ץ - שנאבקה למען מנהל תקין וטוהר המידות. בראשית שנות התשעים העבירה אלינו קבוצת מורות מירושלים מסמכים שלפיהם איציק - באותה העת מורה ירושלמית, פעילה מרכזית במפלגת העבודה, חברת-כנסת לעתיד - הגישה למשרד החינוך דוחות כוזבים על תשלומים המגיעים לה.

במתק שפתיה, איציק ניסתה להבהיר לי שמדובר בילקוט כזבים של נשים המקנאות בה על שורת הצלחותיה בתחום הפוליטי. העדפנו להעביר את ההכרעה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן-יאיר, שבהתנהלותו ההססנית חילץ אותה מהבוץ הפלילי, כפי שחילץ בכירים אחרים במפלגתה שסרחו, ביניהם בנימין (פואד) בן-אליעזר.

אני מודה ומתוודה: במשך שנים רבות, האפשרות שאיציק תיבחר לכהן בתפקיש יושב-ראש הכנסת ותשמש כממלאת-מקום נשיא המדינה כלל לא עלתה בדעתי, אפילו לא במחוזות הפרועים של דמיוני. ערב בחירתה לראשות הכנסת, הבעתי כאן, באתר חדשות מחלקה ראשונה (Nfc), חרדה מכך שהיא זו שתישא את הנאום הממלכתי בערב יום העצמאות. עכשיו הגדילה לעשות והשביעה את נשיאתו החדשה של בית המשפט העליון.

אהוד, תרשה לי לספר לך שבשיחה טלפונית שניהלתי איתה לפני כחודש, לקראת פגישה רשמית בינה לבין נציגי עמותת אומ"ץ, לצורך דיון בכמה פרשות טעונות בירור שבהן היא מעורבת, זיהיתי אצלה שמחה לא מובנת לאידו של משה קצב. נדמה היה כאילו התופרת שלה כבר החלה להכין לה את החליפה שתלבש בעת מילוי מקומו.

בפגישה הרשמית, שהתקיימה בלשכת יו"ר הכנסת, נוכחתי לדעת שהמתק עדיין שרוי על שפתיה. איציק הכחישה - במצח נחושה - את טענתנו כי במהלך כהונתה כשרת התקשורת, רקמה "סידור" מיוחד לאיל ההון חיים סבן, שיאפשר לו להמשיך ולהחזיק בחבילת מניות בערוץ שתיים גם אחרי שרכש את השליטה בבזק. היא טענה כי ההחלטה גובתה על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין דוידה לחמן-מסר, המטפלת בנושא הרגולציה. תרומה בסך 120 אלף דולר שהעניק סבן לחבר הקרוב של איציק, שמעון פרס, בעת שאיציק עמדה בראש הקמפיין שלו בפריימריז הפנימיים במפלגת העבודה, לא היתה קשורה כלל ל"סידור".

כשנאלצה איציק לקטוע את הפגישה, כדי לקבל ממך הנחיות לקראת דיון בכנסת למחרת, חשבתי לרגע שאולי אתה כועס עליה על כך ש"סחבה" ממך את אחד מאילי ההון הרבים המקורבים אליך. אתה עצמך לא הספקת לסייע לסבן בהקשר זה, כי נאלצת לנטוש את משרד התקשורת לטובת משרד התמ"ת. אבל המשרד החדש שימש עבורך כר נרחב יותר לחיבור בין הון לשלטון.

אהוד, אני משוכנע שאתה לא היית מסכים לקבל מחיים סבן תרומה למטה הבחירות של מפלגת קדימה. אצלך, עידן התרומות למטה המפלגה כבר הסתיים מזמן. מה הפלא, הרי מצאת ערוץ טוב יותר, ישיר, לקבלת תגמולי שוחד מאילי ההון: באמצעות שכר טירחה המשולם לעורך-הדין אורי מסר, בעלה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ושותפך לשעבר למשרד הפרקליטים הירושלמי. במשך השנים הקפדת לשמור איתו על קשרים הדוקים מאוד. שנינו יודעים מדוע נהגת כך, ומדוע נהנה מסר מגישה חופשית אל לשכת ראש הממשלה. עניין זה טעון אף הוא חקירה.

הואיל והסבריה הדחוקים של איציק לא שכנעו אותנו, עמותת אומ"ץ פנתה לאחרונה אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה להורות על פתיחת חקירה משטרתית נגדה, בחשד לקבלת שוחד מסבן. אם לשפוט לפי אופי תגובתה, ספק האם היא ראויה בכלל לשמש כממלאת-מקום נשיא המדינה: איציק צלצלה בהיסטריה למערכות העיתונים ואיימה בהגשת תביעת דיבה נגד כל כלי תקשורת שיעז לפרסם את דבר הגשת התלונה.

האמן לי, אהוד, אתה יכול ללמוד ממנה רבות בתחום הזה, מה גם שהפה הגדול שלה מפיק לא רק מרגליות, אלא גם איומים. כך עשתה כשטלפנה אלי ודרשה שאתנצל תוך שעתיים, אם איני רוצה להיתבע על ידה בגין הוצאת לשון הרע. הודעתי לה שמספיקה לי דקה אחת כדי לסרב לה.

ובכל זאת, כעבור כמה ימים הופתעתי לשמוע מהיועץ, במכתב שהופץ גם לכלי התקשורת, שאין הוא מוצא לנכון להורות על פתיחת חקירה בנושא, כיוון ש"הסידור" המדובר נתקבל על דעתה של המשנה לו, עורכת-הדין לחמן-מסר. ההחלטה הזאת נראתה לי מוזרה, בעיקר לאור העובדה שטרם נסתיימה חקירת המשטרה בחשד שפרס קיבל תרומות אסורות, חקירה שהחלה בעקבות דוח של מבקר המדינה בנושא. ואם במבקר עסקינן, עיתונאית מערוץ שבע ועיתון "הצופה", שראיינה אותי על פרשת סבן, פנתה אליו השבוע בתלונה רשמית נגד היועץ המשפטי לממשלה, בטענה שהכשרת "הסידור" עם סבן בוצעה על-ידי עורכת-הדין לחמן-מסר, שבעלה הפרקליט מקיים קשורים הדוקים עם אילי הון למיניהם.

טועה איציק אם היא חושבת שמותר לה לברך על המוגמר, ואני במקומה גם לא הייתי רץ להודות לבורא העולם על שנחלצה בשלום מהפרשה הזאת. מאגרי המידע של עמותת אומ"ץ בעניינה טרם התרוקנו. זכור את הכלל: כל הנוכלים זורמים לים, והים אינו מלא, חרף ריבויים.

בכל מקרה, אהוד, נדמה שאתה סומך עליה יותר מדי. דליה איציק היא שילוב הרסני של חנפנית אובססיבית ותככנית מדופלמת. כשתיחלש, היא תינעץ בך את ציפורניה, ובהזדמנות הראשונה גם את סכינה. הזהרתי אותך, ועוד בהתנדבות. אתה רואה, לפעמים אני רוצה בטובתך.

בקצהו השני של שולחן הנשיאות בטקס שבו הוסמכה השופטת ביניש כנשיאתו החדשה של בית משפט העליון ישב שר הבינוי והשיכון, מאיר שטרית, המשמש כממלא-מקום שר המשפטים מאז שחיים רמון, חברך הקרוב ובן-בריתך לתרגילים מסריחים, גלגל על-פי החשד את לשונו לתוך הפה הלא נכון. דע לך, שטרית הוא נחש לא קטן. החיוך המבויש שלו מטעה. מאחוריו מסתתר סכינאי לא קטן. האמן לי, לא הייתי קונה ממנו אפילו מכונית חדשה עם מסמכים מקוריים. הוא פשוט לא אמין, ואתה - בחושיך הערמומיים והמחודדים - מן הסתם יודע זאת.

אם זה מנחם אותך, יש לכם קו אופי משותף: גם שטרית אינו נאמן לממניו. כך עשה בשעתו לדוד לוי בליכוד, אחרי שהפציר בו בנוכחותי שיסייע לו להיבחר לכנסת, וכך עשה לבנימין נתניהו, שפעל למינויו של שטרית כשר שני במשרד האוצר, זאת אחרי שאריק שרון הואיל אך בקושי לצרף אותו כשר בלי תיק בממשלתו הראשונה, וגם זאת רק בגלל נימוקים הקשורים למוצאו העדתי.

אני מכיר היטב את שטרית, וגם שוחחתי עימו לאחרונה כמה פעמים. דע לך: הוא לא יסלח לך על שהפרת את הבטחתך למנותו לתפקיד שר האוצר. עשית זאת רק בשל רצונך שאברהם הירשזון, נושא כליך, יכהן במשרה הזאת וייטיב עם אילי הון שאתה חפץ ביקרם. באותה הזדמנות, הפקרת את בטחון המדינה בידיו חסרות הניסיון של עמיר פרץ, כדי להרחיק גם אותו ממשרד האוצר.

אהוד, ממשלתך כבר אינה ממשלה של הון ושלטון, אלא של הון בתוך השלטון. למאיר שטרית יש רשימה של אילי הון משלו, שלא בהכרח תואמת את שלך, והוא מחויב להם. יתר על כן, הוא רוצה לרשת אותך. הוא אחד מאלה הסבורים שנולדו להיות ראשי ממשלה ושניתן להפקיד את המדינה בידיהם. לא בכדי תמך בגלוי, כשהיה עדיין רק שר הבינוי והשיכון, בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שהרכבה ייקבע על-ידי נשיא בית המשפט העליון, אך לאחר שהפקדת בידיו באורח זמני את משרד המשפטים, שינה את עמדתו ודיבר בזכות הקמת ועדת בדיקה ממשלתית בראשות שופט בדימוס, בתנאי שהוא ינסח את כתב המינוי שלה.

גורלך אינו שונה מזה של זאב העומד בראש להקה: כל עוד הוא מתפקד, כל חברי הלהקה ניצבים מאחוריו וסרים למרותו, אך אם חלילה ייפצע, למשל על-ידי צייד, יתנפלו עליו. עכשיו תחשוב על דליה איציק ועל מאיר שטרית: כמו חברי להקת הזאבים, הם סרים למרותך כל עוד אינם מריחים דם. כשתיפול, לא יושיטו לך יד. הם יטרפו אותך.

ספק רב האם שטרית יזיל דמעה אם היועץ המשפטי לממשלה יקדים את ועדת הבדיקה ויחליט להגיש נגדך כתב אישום באחת מפרשות השחיתות הרבות שבהן אתה טובל ושרץ בידך. כדי לדרבן את היועץ, הגשתי לו השבוע תלונה נוספת נגדך מטעם אומ"ץ, בחשד שקיבלת שוחד בשתי עסקות נדל"ן שדבר קיומן נחשף השבוע ברבים: מכירת בית בשכונת נחלאות בירושלים (1995), ששימש את רעייתך עליזה כגלריה, במחיר מופקע לאיל הון זר; ורכישת דירה יוקרתית ברחוב שינקין בתל אביב (2004) במחיר צנוע בהשוואה למחירים ששילמו הדיירים האחרים בבניין.

לקראת סוף השבוע פקדה אותי קורת רוח, כשקראתי במעריב את טורו של דן מרגלית, חברך לשעבר, טור המטיל דופי בשופט בדימוס אליהו וינוגרד, יו"ר ועדת הבדיקה שאת הקמתה יזמת, ועדה שהרכבה וסמכויותיה יאושרו על-ידי הממשלה ביום ראשון. בין היתר, מרגלית ציין כי בזמנו ניסה וינוגרד, בעת שכיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, למנוע את פרסום "הגביר", ספר שכתבתי על מעלליו העבריינים הרבים של היו"ר המיתולוגי של ועדת הכספים, אברהם שפירא, שבמקביל לחברותו בכנסת היה איש עסקים גדול, שהתמחה לא רק במכירת שטיחים, אלא גם בנבכי הזיקה שבין הון לשלטון.

מרגלית מציין שבעשותו כן, וינוגרד הוכיח שחופש הביטוי אינו עיקרון מקודש בעיניו. אני, מצידי, אוסיף שבמהלך המשפט התרפס השופט בפני שפירא. כשמחיתי בפני וינוגרד על היחס השונה שהעניק לשפירא, בהשוואה ליחס שגילה כלפי, ניסה להסות אותי.

למרבה האירוניה, היה זה דווקא הנשיא הפורש של בית המשפט העליון, פרופסור אהרן ברק, אז המשנה לנשיא בית המשפט, שהפך על פיו את פסק דינו של וינוגרד והתיר להפיץ את הספר. פסק דינו התקדימי של ברק מילא תפקיד חשוב בחסימת דרכו של וינגורד אל בית המשפט העליון. אין לי ספק שלו ברק היה עומד בראש ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה, מסקנותיה והמלצותיה היו חד-משמעיות בעניינך.

לעומת זאת, העמדת וינוגרד בראש ועדת בדיקה ממשלתית מעוררת בי ספקות, לא רק בשל אופי הוועדה, אלא גם בשל העובדה שכבר אז, בפרשת פרסומו של "הגביר", חיזק וינוגרד בפסיקתו את הקשר שבין הון לשלטון. אולי זו הסיבה שאתה חפץ ביקרו.

אבל גם הוא לא יציל אותך. שעון החול שלך הולך ואוזל.

תאריך:  16/09/2006   |   עודכן:  06/10/2006
אריה אבנרי

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
בתרבות המקומית שלנו, לא מקובל בדרך כלל לקחת אחריות על מחדלים. האחריות, מן הסתם היא תמיד נחלתם של אחרים רק לא של אלה שגרמו לטעויות, לתקלות ולמחדלים, הם בסדר, אפילו בסדר גמור. לעומת זאת, לקיחת קרדיט על הצלחות של אחרים, הינה תופעה מקובלת מאוד במחוזותינו.
15/09/2006  |  אילן נשרי  |  מאמרים
יהונתן ואני רוצים להביע את תודתנו העמוקה למועצה הלאומית של ישראל הצעיר, הארגון היהודי היחיד בארה"ב, שמקדיש עצמו למצווה של פדיון שבויים, והארגון היהודי היחיד בארה"ב שעמד לצידו של יהונתן ולצידי, לאורך כל הניסיון הנורא הזה. כמו כן אנחנו מודים לנשיא לשעבר, לנשיא הנוכחי ולמועצת המנהלים של בית הכנסת הנשיא שהזמינו אותי להרצות בפניכם הערב.
15/09/2006  |  אסתר פולארד  |  מאמרים
שורות אלו נכתבו כהקדמה לדברים הבאים שפורסמו בחדשות; האפיפיור: "תרומת מוחמד מסתכמת בדברים מרושעים". בהמשך הוא מתח ביקורת על אלה הגורסים כי תפקידם לאחוז בנשק כדי לכפות את אמונתם על זולתם. כצפוי, הדברים עוררו רעש ואף מתיחות בין-דתית כלשון הדיווח, אבל אצל הח"מ הם עוררו איזו תקווה שאולי גם אנחנו נתחיל לדבר אמת. אם גוי - חשוב ככל שיהיה - יכול, למה לא אנחנו?
15/09/2006  |  נסים ישעיהו  |  מאמרים
אחד המדדים החשובים לבחינת ההישגים במלחמה, ובוודאי כזו הנכפית על אחד הצדדים, הינו מידת ההצלחה לשנות את מאזן הכוחות וליצור נסיבות צבאיות ומדיניות נוחות, או למצער כאלה אשר ירחיקו את המלחמה הבאה ככל האפשר.
15/09/2006  |  יהונתן דחוח-הלוי  |  מאמרים
פרישתו החגיגית של נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, בתום 28 שנים בערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר לוותה בטקסים חגיגיים ובמלל רב בכלי התקשורת השונים, ואולם בין הרמת כוסית להרעפת "סופרלטיבים" על ראשו של הנשיא הפורש, נשכחו מספר נקודות חשובות, שיש לתת את הדעת עליהן עם לכתו של אחד מגדולי המשפטנים של ישראל.
15/09/2006  |  מתן פריידין  |  מאמרים