שבת 21 אוקטובר 2017  02:35
יומני אבנרי - ארבעת חובבי ההון

>
>
>
>
מן המפורסמות הוא ששלטון משחית בדרך כלל את אלה המצויים בראש הפירמידה ולפעמים גם חברים באופוזיציה הרעבים לשלטון. אם מחובר אליהם גם הון, תהליך ההשחתה צובר תאוצה. ביומן השבועי מוצגים להלן ארבעה אישים פוליטיים מהתחום הממלכתי והמוניציפאלי, שחברו מזמן אל אנשי ההון שמעורבים מאחורי הקלעים בפעילותם ולעיתים גם מנווטים אותה.


1. אביגדור ליברמן: תגבורת למצעד החשודים

ידוע לכל שהחיים הפוליטיים מושחתים ומשחיתים. עקרונות נדחקים לקרן זווית לטובת שיקולים אופורתוניסטיים, התחייבויות לציבור הבוחרים נרשמות על הקרח, על נאמנויות חלה התיישנות, ואנשים מוכרים את חבריהם תמורת נזיד עדשים מעופש. במציאות כזאת, מי שרוצה לטפס לראש הפירמידה, חייב - למרבה הצער - לאמץ לו דרכי רמייה וצביעות. ספק אם יש במערכת הפוליטית בישראל מי שמתמחה בכך יותר מאשר אביגדור ליברמן, שוודאי עולה על כל מוריו, מוכשרים ככל שהיו.

אם אומנם רציני ליברמן בכוונותיו להצטרף לשולחן הממשלה, הוא יהפוך לחבר של כבוד ברשימת השרים הנושאים קופת שרצים על גבם וקופת מזומנים שמקורם מפוקפק בכיסם. ככל הידוע, אלה של ליברמן הם בחלקם תולדה של קשריו העסקיים עם מרטין שלאף, המיליארדר האוסטרי השנוי במחלוקת. בימים אלה בוחן משרד מבקר המדינה את מערכת היחסים בין שני האישים האלה, על-רקע מידע מחשיד חדש שהגיע מחו"ל. החשד העיקרי הוא שליברמן קיבל שוחד משלאף בפרשת אניית הקזינו באילת.

כצפוי, כל חברי סיעתו של ליברמן הולכים אחריו בעיניים עצומות. איש מהם אינו משמיע קול של הסתייגות ממהלכיו, אפילו לא חבר-הכנסת ניצב בדימוס יצחק אהרונוביץ', סגן המפכ"ל לשעבר, שבשעתו לא היסס להצטרף לרשימה שבראשה עומד אדם שנחקר במשטרה עוד בתקופת כהונתו של אהרונוביץ' במדים - ולא זכה ממנה לתעודת יושר.

תמיכה נלהבת בליברמן נשמעה מכיוונה של אסתר טרטמן, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, שלפני זמן לא רב תיארה בתקשורת כיצד היא עתידה לאלץ את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבחינת אירועי המלחמה בצפון, אחרי שיונח על שולחן הוועדה שבראשותה דוח ביניים של מבקר המדינה בנושא.

בשבועות האחרונים צידד ליברמן בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל השבוע, לקראת כניסתו לממשלה, קולו העבה נעשה רפה יותר, וגם לפה המפיק מרגליות של חברת-הכנסת טרטמן הוצמד משתיק קול בכל הקשור לנושא ועדת החקירה.

בכלל, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה יודעת יפה לשרת את אדונה: כך, למשל, לפני זמן קצר הונח על שולחן הוועדה דוח חריף של מבקר המדינה בנושא נסיעות השוחד שארגנה חברת אגרקסקו. המבקר דרש ממנכ"ל החברה, שלמה תירוש, להסיק מסקנות ולהתפטר מתפקידו, אך טרטמן פעלה לטרפד את המהלך, שהרי תירוש הוא חבר של ליברמן. ליברמן אף נסע איתו פעם לחו"ל, נסיעה שעד היום לא ברור מי מימן אותה. לאור מהלכיה של טרטמן, פניתי באחרונה ליו"ר הכנסת, דליה איציק, והגשתי תלונה נגדה בשם עמותת אומ"ץ. מטעמיה שלה, איציק סירבה לדון בה.

מאז נקשר שמו של ליברמן לקבלן דוד אפל בפרויקט האי היווני ובפרויקטים נוספים, הוא משתדל לשמור מרחק. כך למשל, בחתונת בתו של דוד לוי, שר החוץ לשעבר, שנערכה לאחרונה, ישבתי ליד אפל בשולחן המכובדים. עקבותיו של ליברמן לא נראו.

אלה שתקפו השבוע, בצדק, את איל ההון ארקדי גאיידמק על השתלחותו חסרת הרסן בניצב יוחנן דנינו, ראש אגף החקירות של המשטרה (בעבר ראש היחידה לחקירת פשעים בינלאומיים, שחקרה את גאיידמק בחשד להלבנת הון), שוכחים אולי שבעבר השתלח ליברמן בטונים לא פחות גבוהים בניצב משה מזרחי, קודמו של דנינו בשני התפקידים. את טענותיו הקשות כלפי המשטרה על-רקע חקירותיו בחשד לביצוע עבירות כלכליות שונות השמיע ליברמן לא באמצעות מודעות יקרות בעיתונות, כמו גאיידמק, אלא במסיבת עיתונאים שכינס ובריאיונות שהעניק לתקשורת.

רק לפני חודשים ספורים הביע ליברמן מורת רוח רבה מכך שהחקירות נגדו נמשכות זמן רב וטרם הגיעו לסיומן, מה שלדבריו גורם לו עינוי דין קשה, רחמנא לצלן. כשהצהיר בשעתו כי הוא נושא עיניו אל משרת השר לביטחון פנים, לא רק הרצון להגביר את ביטחון הציבור עמד לנגד עיניו, אלא גם הרצון לשלוט בגוף החוקר אותו. זאת הסיבה שהיועץ המשפטי לממשלה הטיל על כך וטו. אגב, אולמרט עצמו, שנחקר במרוצת השנים כתריסר פעמים על-ידי המשטרה בחשדות לביצוע עבירות שונות, רצה גם הוא בעבר להיות שר המשטרה, כדי להיות קרוב לתיקים ולחוקרים. הפטנט רשום על שמו.

גם אם המגעים הקואליציוניים האחרונים הם תרגיל פוליטי שנועד לשדרג את מעמדו של ליברמן במחנה הימין מול מנהיג הליכוד בנימין נתניהו, ובמקביל להוריד על ברכיו את שר הביטחון, עמיר פרץ, המתקשה לשלוט בסיעת מפגלת העבודה, דבר אחד ברור לי מעל לכל ספק: ליברמן דרדר השבוע את הפוליטיקה. אחד מקרובי משפחתו, שהשביע אותי לשמור את זהותו בסוד, אמר לי השבוע, אחרי שליברמן החל לזחול לעבר אולמרט: "במשפחה שלנו נהוג היה לומר שעדיף יצאנית לבושה בשמלה מאשר זונה לבושה במכנסיים".


2. חיים רמון: החיים ביד הלשון

דומה שאהוד אולמרט מתגעגע מאוד לחברו הקרוב חיים רמון, איש סודו ובן-בריתו לקומבינות, מניפולציות, תחמונים ותרגילים מסריחים, שעומד בימים אלה למשפט בגין חשד לביצוע עבירת מין בחיילת ששירתה במשרד ראש הממשלה, עבירה שבוצעה-לכאורה זמן קצר לפני הישיבה שבה הוחלט על פתיחת המלחמה בצפון.

רמון הוא תאומו של אולמרט בקשריו הסמויים עם אילי הון. עם אחד מהם, גיסו לשעבר אפרים קונדה, מתווך נדל"ן עשיר, הוא עשה בעבר עסקים טובים גם אחרי שנפרדה החבילה המשפחתית.
לאולמרט ולרמון יש חבר קרוב משותף: אריה דרעי, מנהיג ש"ס לשעבר, בעל עבר פלילי רשום. שניהם יצאו בדרך זו או אחרת נשכרים מחברותם עם דרעי. רמון, עורך-דין בהשכלתו, הפך בזכות דרעי לאדם אמיד לאחר ששני אילי הון מקורבים לש"ס שכרו את שירותיו המשפטיים לשם ביצוע עסקות בענף הנדל"ן. לא למותר לציין שהיה זה בתקופה שבה כיהן במקביל כחבר-כנסת.

לאולמרט קצת קשה להסתדר עם ממלא-מקום שר המשפטים מאיר שיטרית, מחליפו של רמון, שנושף בעורפו ויורק בפניו מדי פעם. אולמרט זקוק לשר משפטים בדמותו ובצלמו, שביום פקודה יסייע לו להיחלץ מהבוץ הפלילי העמוק שבו הוא שקוע. הוא מבין היטב שעל שטרית אין ביכולתו לסמוך, ולפחות בכך הוא צודק. שטרית מסרב להתיישר עימו אפילו בעניין חקירת המלחמה בצפון ותומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.

זאת הסיבה שאולמרט שב ואמר השבוע שאחרי שרמון יזוכה, כפי שהוא מאמין, הוא ישוב מיד אל משרד המשפטים, כדי ש"ימשיך את הרפורמות שבהן החל". דומה שה"רפורמה" החשובה ביותר, מבחינת אולמרט, היא שרמון ירחרח בלשכות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בנוגע לחקירותיו הפליליות של ראש הממשלה.

בימים האחרונים השתתקו משום מה אותם עיתונאים בכירים שיצאו להגנת רמון וטענו שלשונו, ששוטטה לכאורה בפי הצעירה, אינה ארוכה יותר מאלה של אישי ציבור אחרים, שלא נענשו על מעשים דומים שביצעו. הם רוצים לראותו שוב סביב שולחן הממשלה, אם משום שהם קרובים אליו בדעותיהם הפוליטיות, ואם משום שהם נהנים ממידע שהוא מדליף להם בקביעות. אחרים, כמו פרשן אמנון אברמוביץ, מקיימים עימו קשרי ידידות ושכנות ברמת-השרון. הם החליטו ש"הוא זכאי", ברוח מילות השיר שהושר בשעתו לדרעי, לאחר שהורשע בדין.


3. איציק שועטת קדימה

יו"ר הכנסת, דליה איציק, עושה באחרונה מאמצים בלתי-נלאים להפוך למנהיגה לאומית ראשונה במעלה. אין לי ספק שהיא רואה את עצמה כמועמדת בעתיד הרחוק לתפקיד ראש הממשלה או נשיאת המדינה. עידוד לכך היא ודאי שואבת מהעובדה שבשעתו היא הצליחה לכפות על אולמרט, בסיועו הפעיל של שמעון פרס, ידידה הוותיק, לשלב אותה במקום ריאלי ברשימת מפלגת קדימה לכנסת, ובשלב השני לתמוך במועמדותה למשרת יו"ר הכנסת.

היא מנסה להיות מתונה, גמישה, נחמדה לסובבים אותה, ובעיקר לסתום את פיה הגדול, אך לא תמיד מצליחה בכך; שהרי נמרה אינה יכולה להחליף את חברבורותיה - גם אם מדובר בנמרה של נייר. למסקנה זו הגעתי באחרונה בעקבות כמה עימותים שהיו לי עם איציק, בנוגע לכמה פרשות בעברה הלא מפואר.

האירוע הראשון התרחש כאשר פנה אלי עיתונאי צעיר מהמקומון הירושלמי "כל העיר", שהכין כתבת פרופיל על איציק, וביקש לראיין אותי בשורה של נושאים הקשורים לבזבוז כספים בכנסת: מתן היתר בלתי-מוגבל לשיחות בינלאומיות לחברי הכנסת, הגדלת מספר תקני העובדים, ועוד. השבתי על שאלותיו. לתדהמתי, כעבור כמה ימים צלצלה איציק לביתי וציטטה באוזני קטעים מדברים שאמרתי בכתבה, שטרם פורסמה. היתה זו הפעם הראשונה בקריירה העיתונאית הארוכה שלי שבה נתקלתי בתופעה של עיתונאי השולח מראש לאיש ציבור כתבה שהכין אודותיו, כולל דברי מרואיינים שצוטטו בה.

בשיחתנו, איציק פתחה במסע אופייני לה של חנופה וטשטוש, כדי להבהיר לי שאני טועה. קשה לומר שהשתכנעתי. מה שכן הבנתי מאותה השיחה הוא עד כמה היא שמחה לאידו של משה קצב, שפרשת מעלליו המיניים זה אך התפרסמה באותה העת. מה גדול הסיפוק שוודאי שאבה כאשר החליפה אותו בטקס השבעתה של דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון.

האירוע השני קשור בתלונה שהגישה עמותת אומ"ץ לאיציק עצמה נגד היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין, בשל מעורבותה של האחרונה, לפני ומאחורי הקלעים, בבלימת דוח חריף של מבקר המדינה על ידידה הקרוב עו"ד שמואל הולנדר, נציב שירות המדינה. בין השאר, אלשטיין אספה במשרד לביטחון הפנים "חומר" על ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, יועצו המיוחד של מבקר המדינה.
איציק דחתה את התלונה על הסף, בנימוקים שונים ומשונים. לא הייתי צריך להתאמץ כדי להבין שבין השתיים - איציק ואלשטיין - שורר מאזן אימה. אלשטיין, שבעבר השתתפה כחברה בוועדות המכרזים של נציב שירות המדינה, סייעה לאחותה של איציק, רות אשכנזי, לזכות במינוי לתפקיד ציבורי בכיר. יד רוחצת יד.

העימות החמור ביותר שהתגלע בינינו קשור בתלונה שהגשתי ליועץ המשפטי לממשלה, בשם עמותת אומ"ץ, נגד איציק, בחשד שקיבלה לכאורה שוחד בסך מאה ועשרים אלף דולר מאיל ההון חיים סבן, בתמורה למעורבותה, בעת שכיהנה כשרת התקשורת, במתן היתר סבן להחזיק במניות בערוץ השני, למרות שחוקי הרגולציה אסרו זאת, בשל היותו בעל השליטה בחברת בזק. הכסף ניתן בצורת תרומה למטה הבחירות של שמעון פרס. מבקר המדינה הכין דוח חמור על הפרשה, דוח שעליו הסתמכה התלונה.

בתגובה להגשת התלונה, איציק החלה להשתולל ואיימה על מערכות העיתונים שלא לפרסם את דבר הגשתה. היא אף איימה עלי טלפונית שאם לא אתנצל, תגיש נגדי תביעה על הוצאת דיבה. לצערי הרב, התביעה לא הוגשה עד כה.

היועץ המשפטי לממשלה גילה זריזות מוזרה כשקבע, בתוך כמה ימים מרגע הגשת התלונה, שאין בדעתו להורות על פתיחת חקירה משטרתית, אבל אני יוכל לומר שאין זה סוף הפסוק בפרשה זו. עמותת אומ"ץ מרכזת בימים אלה מידע מאלף נוסף בנושא, ואני מבקש לומר לאיציק שאם היא מתכוונת לצלצל אלי פעם נוספת, שתשתדל לא לאיים עלי, ואם בכל זאת תאיים, היא מתבקשת לממש את האיום. הגיע הזמן שאיציק תפנים ותתרגל לכך שלא כולם חוששים ממנה.


4. חולדאי הסתאב

כשקראתי השבוע שראש עיריית תל אביב מנסה להשתלט על הסניף העירוני של מפלגת העבודה, ושבמסגרת מאמציו הפוליטיים האלה אין הוא בוחל באמצעים פסולים כמו העסקת עובדי עיריה בשירותו במסגרת שעות עבודתם, הבנתי שניתן להסיר סופית מרון חולדאי את חותמת הכשרות המוסרית.

את חולדאי פגשתי לראשונה לפני שנים רבות, כאשר היה תת-אלוף בחיל האוויר ושימש כמפקד בסיס חצרים. באתי להרצות בפני הטייסים הצעירים. לפני ההרצאה ניהלנו שיחה, והתרשמתי כי מולי יושב אדם ערכי, מלח הארץ. לאחר שחרורו מצה"ל, כשבחר לשמש כמנהל גימנסיה הרצליה, ראיתי בכך אישוש להתרשמותי הראשונה: סברתי שהוא צועד בדרך הנכונה. התפנית, מבחינתי, אירעה כשנכנס לחיים הפוליטיים. כמו רבים מראשי העיריות במדינה, הוא התבשם מהכוח שניתן לו ושקע עד לצווארו בביצת השחיתות המצחינה. כך, למשל, הוא התחבר במרוצת השנים לשורה של אילי הון, ביניהם יוסל'ה בוכמן, מודי עינב וראובן גרוס, קיבל מהם תרומות למטה הבחירות שלו והיה חייב לספק להם טובות בתמורה, גם במחיר פגיעה בכללי המנהל התקין.

בשעתו הכנתי למעריב תחקיר על שורה של פרשות שחיתות בעיריית תל אביב. חולדאי סירב להיפגש איתי והתחמק מלהשיב על שורה של שאלות נוקבות. זו היתה לגבי עדות נוספת לשינוי שהתחולל בו. בשנים האחרונות חקרה המשטרה חלק מהפרשות האלה, בעקבות תלונות שהוגשו על-ידי גילה הרץ, בעבר יו"ר ועדת הביקורת של העיריה, על-ידי גדי צוקרמן, חבר במטה הבחירות של חולדאי, ועל-ידי עמותת אומ"ץ, אך משום מה החקירות תנהלו בעצלתיים ולא הניבו פרי.

בחודשים האחרונים חלה התפתחות בנושא, לאחר שהאגף החדש לחקירת מעשי שחיתות במשרד מבקר המדינה נכנס לתמונה וחקר ביסודיות כמה נושאים ישנים וחדשים שבהם מעורב חולדאי. בעקבות חקירה המבקר הועבר החומר לחקירת המשטרה, למורת רוחו של חולדאי. הפעם, חקירת המשטרה רצינית יותר, ומסתמנת כבר נטייה להמליץ לפרקליטות על העמדתו לדין פלילי. השבוע פניתי לראש אגף החקירות במשטרה כדי לברר האם ומתי יוגש כתב אישום נגד ראש העיריה, אך טרם נעניתי.

עדות אילמת לקשר התל אביבי בין הון לשלטון ניתן למצוא בלוח נחושת לכבוד חולדאי, שהוצב לאחרונה ליד פרויקט שהקים יוסל'ה בוכמן בעיר לוד'ז בפולין. הילכו שניים יחדיו, הזרזיר והעורב, בלתי אם נועדו?

תאריך:  13/10/2006   |   עודכן:  13/10/2006
אריה אבנרי

משובי News1 ממשלת ישראל / ציוני השרים והסגנים (2017)   /   להצבעה לחץ כאן

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מי ומי בפרשה:
 אריה אבנרי / Arie Avneri 


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
במהלך ימי חג הסוכות שמענו וקראנו על ניסיונות להרחיב את הקואליציה. מנסים לצרף למרכבה הממשלתית מפלגה הנחשבת ימנית מאד, ולכאורה זהו רעיון המתאים מאד לחג הסוכות, החג של אחדות ישראל. לצערנו, זה בדיוק הפוך מן הרעיון שעמדנו עליו בשבוע שעבר בדבר אחדות רעיונית ולא אחדות של אינטרסים.
13/10/2006  |  נסים ישעיהו  |  מאמרים
ב-15 בדצמבר תיערכנה באיראן בחירות למועצת המומחים, הגוף הממנה ומדיח, על פי החוקה האיראנית, את המנהיג העליון במדינה. הזרם הקיצוני באיראן, בראשותו של האייתוללה יאזדי, ישתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו בכדי לזכות בבחירות, בדרך ליצירת כאוס כולל באזורנו.
13/10/2006  |  אלון לוין  |  מאמרים
לכאורה, מה טוב מוועדת חקירה?
12/10/2006  |  אביתר בן-צדף  |  מאמרים
המצוד הגלובלי אחר קובי אלכסנדר והאישומים נגדו בפרשת האופציות בקומברס, מהווים עליית מדרגה של הממשל האמריקני בנוגע לרגולציה של חברות. פרשת קומברס היא רק קצה הקרחון; למעלה ממאה חברות מצויות כיום בחקירה ביחס למניפולציות שנעשו לכאורה במתן אופציות ובאופן רישומם בספרים.
12/10/2006  |  עו"ד אבי נוב  |  מאמרים
ביקור שר החוץ הקטרי ברצועת עזה (10 באוקטובר 2006) ושיחותיו קודם לכן עם מנהיג החמאס, ח'אלד משעל בדמשק, לא הצליחו להביא לפריצת דרך ביוזמה להקמת ממשלת אחדות לאומית פלשתינית. שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם.
12/10/2006  |  יהונתן דחוח-הלוי  |  מאמרים