יום שלישי 22 אוגוסט 2017  02:44
יומני אבנרי (7): ארבעת המאכזבים

>
>
>
>
בחיים הפוליטיים מנצנצים מדי פעם כוכבי שביט. לרוב, כגודל הציפייה מהם, כך גודל האכזבה. אריה אבנרי מספר ביומנו השבועי על שלושה אישים שזרחו בשמי הפוליטיקה הישראלית ומתגלים יותר ויותר כתקווה שהכזיבה, וגם על מנהלת לשכת ראש הממשלה, שגם התקוות ממנה נגוזו.

נתניהו. שותק

1) יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו: המאכזב הממלכתי

לשבחו של יו"ר האופוזיציה, בנימין (ביבי) נתניהו, ייאמר שכבר לפני כעשרים שנה, בעת שכיהן כשגריר ישראל באו"ם, הוא ידע להגדיר את אהוד אולמרט, המבוגר ממנו בכמה שנים, כפוליטיקאי המתוחכם והערמומי ביותר בליכוד וכמי שעשוי להיות המתחרה העתידי שלו על ראשות המפלגה.

בשיחה שניהלנו בניו-יורק באותם הימים, ובשיחות נוספות שהיו לנו במרוצת השנים בארץ, עלה תמיד שמו של אולמרט כמי שעצם קיומו הפוליטי הציק לנתניהו. סקרנו ביחד את מכלול תכונותיו השליליות של האיש והגענו למסקנה הבלתי-נמנעת, שאם חלילה יבוא היום שבו אולמרט יהיה ראש ממשלת ישראל, תהיה זו תקופה שחורה בהנהגת המדינה.

קרוב לוודאי שבימים אלה, בהם שרוי נתניהו בדיאטה אופוזיציונית חריפה, לא נוח לו להיזכר באותן השיחות שניהלתי עימו. לגנותו ייאמר כי אף שבמהלך השנים למד להכיר מקרוב, על בשרו, את תרגיליו המלוכלכים של אולמרט, בחצי השנה שבה הוא עומד בראשות האופוזיציה משמיע נתניהו רק קולות ענות חלשה, מעוררי רחמים, על התנהלותו של ראש הממשלה. כך, למשל, לא שמענו ממנו ביקורת חריפה על התנהלותו הנואלת של אולמרט בתקופת המלחמה הכושלת בצפון, למרות שכיו"ר האופוזיציה היה בידו מידע מעודכן על הכשלים והמחדלים שבהתנהלות הממשלה.

מנתניהו, הנואם המוכשר, לא שמענו כל התייחסות ממשית לנורמות המוסריות של אולמרט, שהתנהלותו משחיתה כל חלקה טובה שעדיין נותרה במדינה. הוא לא מחה מעל דוכן הכנסת על ה"תבשילים" מדיפי הצחנה שבישלו אנשי אולמרט למבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, וליועץ המיוחד שלו למאבק בשחיתות, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, במטרה לחסום אותם ולהרתיע אותם מלהמשיך בחקירת הפרשות שבהן מעורב ראש הממשלה. נתניהו נצר את פיו גם כשדווח בתקשורת - בעידודם של אנשי אולמרט, בניצוחו של אסי שריב, אחד מיועצי הסתרים של ראש הממשלה - שהוא זה שכביכול עומד כביכול, מתוך מניעים פוליטיים, מאחורי החקירות של אותן הפרשות.

מקורביו הסבירו את שתיקתו בכך שהוא נוהג בממלכתיות. בגלל ממלכתיותו האובססיבית, הוא נמנע מלהגיב השבוע על ספין נוסף של אנשי ראש הממשלה, שהדליפו לעיתון הארץ נתונים לא מחמיאים מתוך תיק התביעה האזרחי של קבלן ההובלות יגאל עמדי נגד המדינה, נתונים שמהם מצטייר נתניהו כמי שאינו מהסס לעבור על החוק. בשם הממלכתיות, נתניהו נמנע מלהגיב גם על התפארויותיהם של אולמרט ושל נושא כליו, שר האוצר אברהם הירשזון, על חוסנה של הכלכלה הישראלית, למרות שהוא היה זה שהבריא וייצב אותה, כשכיהן כשר האוצר בממשלת שרון השנייה.

בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה, יריביו הפוליטיים האשימו אותו בכך שהוא אינו עומד בלחצים. כדוגמה לכך, הם ציינו את התנהלותו בפרשת חשיפת ההתנקשות הכושלת של סוכני המוסד בחאלד משעל, ממנהיגי החמאס, ברבת-עמון. בהקשר זה, אספר שביום שבו התפוצצה הפרשה, הייתי אמור להגיע ללשכתו של נתניהו, יחד עם אליעזר (לונקה) גוטליב. כנציגי עמותת אמיתי (גלגולה הקודם של עמותת אומ"ץ), ביקשנו להיפגש עימו כדי לדון במעשהו המחפיר של מנכ"ל משרדו, אביגדור ליברמן (היום השר להצלת מדינת ישראל), שהדיח מתפקידו - בתואנת שווא - את מנהל לשכת ראש הממשלה, פנחס פישלר (כיום עורך-דין מוערך).

כשנודע לנו על האירוע ברבת-עמון, היינו משוכנעים שהפגישה תידחה, בגלל ההסתבכות המדינית, אבל נתניהו - האיש שכביכול נכנס לפאניקה כל שני וחמישי - התעקש לקיימה. למטרה זו הקדים לסיים שיחה עם ראש המוסד דאז, דני יתום (כיום חבר כנסת). הערכנו מאוד את התנהלותו, שהיה בה מענה ראוי לכל מלעיזיו. באשר לפרשת ההתנכלות פישלר: ערב מינויו של ליברמן כשר חשפה עמותת אומ"ץ בפני היועץ המשפטי לממשלה את "תפירת התיק", מצד ליברמן, שגבלה בפלילים, אבל הוא - כדרכו - העדיף לא להעמיק בה.

קיים עדיין ויכוח ציבורי בשאלה האם נתניהו מתאים לכהן כראש ממשלה. הפופולאריות אשר ממנה הוא נהנה באחרונה רק מחדדת את הוויכוח הזה. אך אותי מדאיג עניין אחר. למיטב ידיעתי, נתניהו אינו אדם שהתנהלותו האישית נגועה בשחיתות, שכן בניגוד לאולמרט ולכמה משרי ממשלתו, הוא לא שלשל לכיסו כספים מהקופה הציבורית. הוא סובל מבעיה אחרת: סביבו חגים אנשים מושחתים, המנסים להיבנות ממנו בצורה זו אחרת, והוא אינו מרחיק אותם, אולי בגלל גישתו הממלכתית.

את אחד מהם זיהיתי בחברתו בבית קפה תל אביבי לפני כמה חודשים, ערב הבחירות האחרונות לכנסת. כאשר סיפרתי על כך באקראי לאחד ממקורביו של נתניהו, הוא הבטיח לי שהעניין יטופל, כדי שלא ידבק רבב בבוס שלו. כעבור כמה ימים טלפן אלי הקרימינל שהסב עם נתניהו ומחה באוזני על כך שאני כביכול מתערב בחברותם. מנוסח דבריו, הבנתי מיד כי שרה, רעייתו של ביבי, בוחשת בעניין. לתומי האמנתי כי כחלק מהלקחים שהפיק ביבי מהקדנציה הכושלת שלו כראש ממשלה, תסכים שרה להצניע את מעורבותה בענייניו, אך כנראה במקום לשמש עזר כנגדו, היא מוסיפה לשמש עזר נגדו.

מופז. התנהלות עגומה

2) שר התחבורה, שאול מופז: המאכזב הביטחוני

הערוץ הראשון עקץ השבוע את שר התחבורה, שאול מופז: ביום הטראגי שבו נהרגה אשה ונפצעו קשה שני גברים מפגיעת קסאמים בשדרות, הוקרן בערוץ נאום שנשא בשעתו מופז בעת שכיהן כשר הביטחון, נאום שבו הבטיח חגיגית כי יעלה בידו למגר לחלוטין את הטרור בעזה.

מופז היה מאז ומתמיד איש של הבטחות סרק ומילים נבובות. לא פעם קיים פער בין דבריו לבין מעשיו, כיאה לאדם שבראש סדר עדיפויותיו ניצבים שיקולים של כיסאולוגיה, לא של אידיאולוגיה. כך היה, בין היתר, כשהצטרף בשעתו לליכוד ללא תקופת צינון, זמן קצר לאחר שסיים את תפקידו כרמטכ"ל. האלוף במילואים עוזי דיין - אחד האנשים הישרים במדינה - מספר כי באותם הימים פנה בעניין אל עו"ד אליעד שרגא, המנהיג הנצחי של התנועה לאיכות השלטון, הסב את תשומת לבו להתנהגותו הפסולה של מופז והציע לו להגיש עתירה לבג"צ בעניין (ראוי לציין שעמותת אומ"ץ טרם הוקמה באותה העת, ולכן לא פעלה בנושא). שרגא התחמק. מאוחר יותר התברר שהפרקליט הג'ינג'י, אביר איכות השלטון, הוא בעל עניין במשרד הביטחון, בהיותו עורך-דינה של משפחתו של רון ארד ומטפל מטעמה בקרן המציעה תגמול כספי למי שיביא למידע על גורלו של הנווט השבוי.

אחרי ששרון הקים את מפלגת קדימה, הודיע מופז קבל עם ועדה שהוא, בניגוד לפורשים, נשאר בליכוד. הוא הגדיר את הליכוד כביתו האמיתי ובישר שבכוונתו להתמודד נגד נתניהו על ראשות המפלגה, אך זמן קצר אחר-כך קפץ - ברגע האחרון - לעגלת קדימה, מחשש שלא יספרו אותו יותר כשר בממשלה החדשה שתכהן עד לבחירות. הוא האמין ששרון ישכח לו את הצטרפותו המאוחרת ויעניק לו את משרד הביטחון, אך בריאותו של שרון קרסה. יורשו, אולמרט, החליט לדחוק את מופז הצידה, מחשש שיתחרה בו.

במקום להישאר בליכוד ולהיות אחד מראשי תנועה אידיאולוגית, ציפה מופז לסידור עבודה בממשלה של מפלגת קדימה האופורטוניסטית. למרבה אכזבתו, אולמרט העדיף להפקיד-להפקיר את בטחון המדינה בידי עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות. את מופז המאוכזב הוא שלח לעסוק בתנועה יבשתית, ימית ואווירית.
מופז תפש מיד את פרנציפ הכוח והפך לעסקן אפור, שעסוק במינויים של מקורבים. כשר התחבורה, הוא ביצע כבר כמה עקיפות מסוכנות של כללי המנהל התקין. הואיל ולא כולם מסכימים למנות את אלו שחפץ ביקרם, הוא נוהג לפי כלל חדש: "ייקוב מופז את ההר".

דוגמא בולטת להתנהלותו העגומה של מופז היא העובדה שמאז שרו"ח משה ליאון נאלץ לפרוש מראשות דירקטוריון רכבת ישראל, לאחר שנחשד בכך שהיה שותף פעיל לביצוע מעשים לא כשרים, לא מונה איש במקומו, בגלל חוסר הסכמה בין שר התחבורה לשר האוצר, האחראים במשותף על המינוי. בהיעדר יו"ר, דירקטוריון אינו מתפקד, והנהלת הרכבת מקרטעת. המשמעות היא שכשלים ומחדלים שאירעו בשנתיים האחרונות וסיכנו חיי נוסעים אינם מטופלים כראוי. צפירותיה הנואשות של הרכבת אינן נשמעות בלשכתו של שר התחבורה. עמותת אומ"ץ התריעה על כך בשעתו בפני מופז, אך הוא לא טרח להשיב על פנייתנו. אני מקווה שנמצא דרכים חוקיות להבהיר לו כי בשירות הציבורי יש כללים שצריך לכבדם.

נהגו של מופז נתפס באחרונה כשהוא נוסע במהירות כפולה מהמותר, בצורה שסיכנה את הנהגים בכביש. שר התחבורה טען כי נמנם באותה הנסיעה ולא שם לב למהירות הרכב. המשטרה נטתה להקל עם הנהג. עמותת אומ"ץ נכנסה לתמונה, פנתה למפכ"ל ודרשה למצות עימו את הדין כמו עם כל נהג עבריין. אנחנו מחזיקים בהבטחה מהמשטרה לנהוג כלפיו במלוא החומרה, אך מטעמי זהירות בדרכים נבדוק בקרוב האם היא מומשה הלכה למעשה. ומופז? הוא לבטח ימשיך לנמנם.

כבל. קיבל גמול מפרץ

3) השר איתן כבל: המאכזב הפוליטי

אל השר ללא תיק איתן כבל התוודעתי לפני כתריסר שנים, בעת ששימש אז כעוזרו של שר השיכון דאז, בנימין (פואד) בן-אליעזר. ניהלנו כמה התכתבויות ושיחות על התנהלותו המוסרית הבעייתית של פואד, וכבל אותת לי כי הוא פועל למען השלטת מנהל תקין וכי לא ייתן את ידו לפגיעה בטוהר המידות.

מאז עקבתי בעניין אחרי התקדמותו הפוליטית המטאורית, ואחרי בחירתו לכנסת, רשמתי לפני כי הנה צומח איש פוליטי מזן אחר, שאינו משתמש בשלטון כקרדום לחפור בו, מפגין נאמנות לחבריו ודבק בשלטון החוק. עמותת אומ"ץ אף שיתפה עימו פעולה לפני כשלוש שנים, בניסוח הצעת חוק להבטחת פיקוח על פרקליטים בשירות הממלכתי, המוניציפאלי והציבורי, אחרי שהוברר שאין גוף משמעתי שבודק ומטפל בהם. יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט דאז, ח"כ מיכאל איתן, ביקש מאיתנו לגייס חבר כנסת פעיל שיתמסר לעיסוק בבעיה הרגישה הזו. רבים מחברי הכנסת שאליהם פנינו התחמקו, אבל כבל הסכים, ואני מכיר לו תודה על כך.

התחנה הפוליטית הבאה בקריירה שלו היתה מינויו למזכ"ל מפלגת העבודה, במקום אופיר פינס, שהעדיף קריירה מיניסטריאלית. כבל, הצעיר הנמרץ, הבין את עוצמת הכוח פוליטי המצוי בידיו וניסה לתמרן בין כל המעורבים במרוץ להנהגת המפלגה. מרוץ זה קיבל תפנית כששמעון פרס יזם - בנאיביות אופיינית - את מהלך החזרתו של עמיר פרץ, מנהיג מפלגת עם אחד, למפלגת העבודה, מתוך הנחה שהאחרון יגמול לו ויתמוך בבחירתו לתפקיד יו"ר המפלגה ומועמדה לראשות הממשלה. בסוף, כידוע, פרץ בחר להתנכר להתחייבותו, בגד בפרס והחליט להתמודד מולו.

זו היתה מערכה פנימית מזוהמת. פרס קיבל - בניגוד לחוק - תרומות מכמה אילי הון, בסכום מצטבר של 320 אלף דולר. מבקר המדינה, שהשלים באחרונה חקירה בנושא, נהג עם פרס בסלחנות מסוימת בדוח שפרסם על-אודות התרומות. עמותת אומ"ץ לא ויתרה ותבעה מהיועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד פרס, בחשד לקבלת שוחד.

עמיר פרץ הואשם על-ידי יריביו בקניית קולות של סקטורים מסוימים וארגוני עובדים. ואכן, בסופו של דבר עלה בידו לגבור על פרס ולהיבחר להנהגת המפלגה. עמותת אומ"ץ הגישה תלונה למשטרה נגד פרץ, כדי שזו תבדוק חשד למעשים לא כשרים בהתנהלותו. פניתי אל כבל בבקשה שידאג להעברת כל החומר הרלוונטי למשטרה, והוא התחייב חגיגית בכתב לעשות זאת, אבל עו"ד רונאל פישר - איש השנוי במחלוקת, פרקליטו של פרץ, עיכב את העברת המסמכים למשטרה, ואף התפאר על כך בפומבי. בינתיים התמסר כבל לפרץ ושכח את הבטחתו. לנו לא נותר אלא לשלוח תזכורת למשטרה בנדון.

פרץ גמל לכבל על נאמנותו לו ודאג שיצורף לממשלה כשר ללא תיק, האחראי על רשות השידור. מינויו של שר שהוא גם מזכיר מפלגה לאחראי על רשות שידור ציבורית הוא מהלך שיש בו משום פגיעה במנהל התקין. אולי שגינו בכך שלא העמדנו את הנושא לבחינה משפטית.

מסמכים העוסקים בהתנהלותה של מפלגת העבודה בתקופת הבחירות לכנסת, שהגיעו באחרונה לעמותת אומ"ץ, מעלים את החשד שכבל חבר לפרץ בביצוען לכאורה של כמה עבירות פליליות, בהן זיוף מסמכים, הצגת מצג שווא והפרת אמונים. הגילויים חרו לי מאוד. אולי השתן עלה לראשו, ואולי לא, אך דבר אחד ברור לי: זה לא אותו איתן כבל של ראשית דרכו הפוליטית. אשר על כן, השבוע לא נותרה לי ברירה אלא להגיש לראש אגף החקירות והמודיעין של המשטרה, ניצב יוחנן דנינו, תלונה בשם עמותת אומ"ץ נגד השרים הנכבדים פרץ וכבל, בגין חשד לביצוע העבירות המיוחסות להם במסגרת תפקידיהם במפלגה. לתלונה צורפו מסמכים רלוונטיים.

אני רק מקווה שכבל לא יוסיף חטא על פשע ולא יפעל להדחתו של גזבר המפלגה, משה כהן, מתפקידו. כהן נחשד על-ידי כבל כמי שהדליף מסמכים לעמותת אומ"ץ ולכלי התקשורת. כדאי שכבל יזכור כי את גזברות המפלגה בתקופת הבחירות ניהל פרדי כהן, גזבר עם אחד. זה מסביר את הכל.

זקן. בוחשת

4) מנהלת לשכת ראש הממשלה, שולה זקן: מאכזבת סדרתית

היו זמנים שבהם מנהלות לשכותיהם של ראשי הממשלה היו נשים בעלות רקורד אישי מרשים, הניחנות במידה מירבית של דיסקרטיות ובמכובדות חברתית. זמנים אלה חלפו מזמן. במרוצת השנים חלה זילות בתפיסת התפקיד, שאחד מביטויה המובהקים היה מינויה של רוחמה אברהם למנהלת לשכתו של בנימין נתניהו. נאמנותה כלפיו היתה מוגבלת. לראיה, בסופו של דבר היא נכנסה לחיים הפוליטיים, חברה לשרון ופעלה נגד הבוס שלה לשעבר, לעיתים בהשראתו ובתמיכתו של אחד מ"פקודיו" (בדימ.) של נתניהו, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר אביגדור ליברמן, אף הוא פוליטיקאי בעל נאמנות מפוקפקת.

שולה זקן, מנהלת לשכתו של אהוד אולמרט, צמודה אליו מזה שנים רבות בתפקידיו הציבוריים השונים ויודעת היטב את מרבית סודותיו הכמוסים, לרבות עבירותיו הרבות על החוק, שכנראה מעולם לא זעזעו אותה. באחת מהן, שקשורה באי היווני של איש העסקים דודי אפל, היתה זקן מעורבת באופן אישי: היא זו שארגנה ארוחת ערב חגיגית מטעם ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, לכבוד שר החוץ היווני, לבקשתו של אפל, שביקש לגייס את תמיכת השר היווני במיזם שלו. בתמורה לאירוח הנדיב, אפל העניק תרומה כספית נכבדה למטה הבחירות של אולמרט, שהתמודד אז מול שרון על הנהגת הליכוד.

היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את תיק החקירה בכל הנוגע למעורבותו של אולמרט בפרשת האי היווני, כפי שיסגור לו לימים את תיק קבלת העטים היקרים מאילי הון שנזקקו לשירותיו. אך לא לעולם חוסן: אני מאמין באמונה שלמה כי מזוז יבין בסופו של דבר שאי אפשר להעלים עין מפרשות השוחד של אולמרט. יום הדין הפלילי של ראש הממשלה הולך ומתקרב.

מי שמנסה למנוע מיצוי הדין עם אולמרט היא לא אחרת מאשר זקן, שניסתה בימים האחרונים לאסוף, בדרכים שונות, "חומר" על ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, במטרה לסכל את השלמת החקירה שמבצע משרד מבקר המדינה בפרשת הבית ברחוב כרמיה, פרשה שבה חשוד ראש הממשלה בקבלת שוחד בסך מאות אלפי דולרים. זקן כנראה מבינה היטב שמצבו של הבוס שלה בפרשה הזאת קשה ביותר.

גברת זקן היקרה, אני מודע היטב לכך שבחשת בפרשת ההטרדה המינית שביצע לכאורה חיים רמון, שר המשפטים לשעבר. בין היתר, העדת לטובתו במשפטו, במטרה להביא לזיכויו ולחזרתו למשרד המשפטים. משם הוא עלול לסייע לידידו אולמרט, העבריין הוותיק.

אם תמשיך שולה זקן לפעול, שלא כדין, נגד אנשי משרד מבקר המדינה תוך ניצול עבודה בלשכת ראש הממשלה ועל חשבון כספי הציבור, לא תהסס עמותת אומ"ץ לנקוט נגדה בצעדים משפטיים. ויפה חצי שעה קודם.

תאריך:  17/11/2006   |   עודכן:  18/11/2006
אריה אבנרי

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מי ומי בפרשה:
 אריה אבנרי / Arie Avneri 


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
איך זה קרה, שהעם הנחשב לחכם ביותר, עם הצבא הטוב ביותר, נוחל מזה שש שנים תבוסה מתמשכת בפני כנופיות פרימיטיביות עם רקטות מתוצרת בית ומערכת תעמולה שפלה, שהפכו את תושבי הנגב המערבי לברווזים במטווח ואת כושר ההרתעה של צה"ל ללעג ולקלס? אחרי התירוץ "כבר ניסינו הכול" קראנו, סוף-סוף, בעיתון רעיון חדש להצלת המצב: לשחרר את תושבי היישובים המופגזים ממסים. כלומר - במקום להיות ברווזים במטווח הם יהיו ברווזים-דיוטי-פרי במטווח. טוב שיש אנשים חושבים.
17/11/2006  |  יוסף דוריאל  |  מאמרים
מצוקתם של תושבי שדרות ובנותיה, הגיעה השבוע לכל בית בישראל ואפילו ה"מנהיגים" נאלצו להתייחס. זה קרה בעקבות פגיעה קטלנית של קסאם, שהתברר כי הוא לא סתם שמסאם.
17/11/2006  |  נסים ישעיהו  |  מאמרים
רבים מאזרחי ישראל ובעיקר ילידי הארץ, משלים את עצמם שהם משוחררים מתחלואי הגלות, ומתקשים להבין כיצד 6 מיליון יהודים הובלו כצאן לטבח, כשרק מיעוט זעיר העז לצאת נגד הרוצחים הנאצים.
17/11/2006  |  גורי גרוסמן  |  מאמרים
ראשית גילוי נאות: יש בי כעס סובייקטיבי על שמעון פרס, מפני שבגללו הפסדתי הרבה כסף, לידידי נתי להב. 15 שנה (מ-91) אני עושה איתו התערבות ששמעון פרס פורש מהפוליטיקה "תוך שנה". כשביקשתי את רשותו לספר את זה, השיב שהוא מוכן לעשות איתי עוד התערבות, והפעם על כסף גדול: פרס יהיה הנשיא הבא, ואחרי שיסיים קדנציה מלאה של 7 שנים- הוא יתמודד שוב על ראשות הממשלה.
17/11/2006  |  נרי אבנרי  |  מאמרים
מנתונים שהציגה השבוע המשטרה בדיון בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים בראשות ח"כ זהבה גלאון עולה כי בשנת 2006 חלה ירידה דרסטית בסחר הנשים לצורך עיסוק בזנות בישראל. באותה הנשימה מדווח נציג המשטרה כי רק באזור תל אביב מתנהלים כ-300 מוקדי זנות כשעיקר הפעילות שהתנהלה בעבר בבתי הבושת, עברה למשרדי ליווי, ששולחים נשים ישירות ללקוחות.