יום ראשון 17 דצמבר 2017  06:01
שני חסרי המעצורים
אבנרי, נמשיך להילחם

מדינת ישראל נקלעה למצד בעייתי. שניים מראשי המדינה - ראש הממשלה (אולמרט) ויו"ר הכנסת (איציק), פועלים בעיקר מתוך מניעים אישיים. שחיתות אישית היא הדוגמא הרעה שהם מציגים

>
>
▪  ▪  ▪
בראש המדינה עומדים כיום שני אנשים בעלי רמה מוסרית ירודה - צבועים, מתחסדים, בוגדניים, אופורטוניסטים - שמטרותיהם הפוליטיות והאישיות קידשו מאז ומתמיד אמצעים רבים. אורחי היומן השבועי הם ראש הממשלה ויושבת-ראש הכנסת, המכהנת גם כנשיאת המדינה (בפועל). המדובר בשניים מראשי המדינה, שאינם נמנעים להעדיף את טובתם האישית על-פני האינטרס הציבורי.

אולמרט, מסוכן

אולמרט: עבריין סדרתי מבוקש

אם הייתי אולמרט, וטוב שאינני, הייתי לבטח מודאג מחקירתו המסתעפת של שר האוצר, אברהם הירשזון, החשוד כי בתקופה שבה כיהן כיו"ר הסתדרות העובדים הלאומית, היה מעורב בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מנהל, מרמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד. החקירה הרי כבר הגיעה לפתחו של ראש הממשלה: החוקרים בודקים את החשד שמטה הבחירות שלו בירושלים קיבל בשעתו סכומי כסף ניכרים מכספי מעילתו של הירשזון. אולמרט סבר כנראה שכספים אלה הם הלוואה עומדת, שאין צורך להזדרז להחזירה, אף כי חלפו מאז כבר כמה שנים; כפי שהגונב מגנב פטור לכאורה מעונש, כך הלווה מחשוד בגניבה פטור בפועל מהחזר.

ככלל, חקירת הירשזון הביאה לתודעת הציבור את שיטת המזוודות המלאות בדולרים והמעטפות העמוסות בשטרות ישראלים. למען הסר ספק, לא מדובר ב"פטנט" בלעדי של שר האוצר. גם ראש הממשלה שמע על השיטה הזו, ואולי גם מנהלת לשכתו המושעית, שולה זקן (שאולמרט חלק לה באחרונה כבוד מיוחד כשהגיע במפתיע לביתה במהלך אירוע משפחתי, אולי כדי ללחוש משהו באוזנה תוך כדי לחיצת היד).

לאולמרט ולהירשזון, חברים ותיקים, יש היסטוריה משותפת (שעדיין עלומה בחלקה) של "גלגול" כספי ציבור בהסתדרות העובדים הלאומית ובקופת החולים שלה. בשעתו חשף השבועון "העולם הזה" שאולמרט הרבה לנסוע לשוויץ, מעבר למה שהתחייב מתפקידיו הציבוריים; דומה כי ככל שהלך וגדל הונו הפרטי, כך גבר קצב נסיעותיו. היו שטענו בפני כתב "העולם הזה" שאולמרט ניהל מציריך שיחות טלפוניות אל הירשזון, ששהה בארץ. הירשזון, מצידו, הקפיד לא להיראות בשוויץ בחברתו של אולמרט. מדי פעם הוא העדיף לנסוע דווקא ללאס ווגאס.

במהלך השנים, אולמרט התייחס להירשזון לא רק כאל שותפו למסע חתחתים אישי ופוליטי, אלא גם, ובעיקר, כאל כקצין המבצעים שלו, שיכול לרקום עבורו כל מיני קומבינות, ובעיקר לטשטש עקבות. לא במקרה הפקיד אולמרט בידיו של הירשזון את משרד האוצר: כך יכול היה להמשיך ולשלוט בקופת המדינה, ובעת ובעונה אחת לדאוג לאינטרסים של ידידיו אילי ההון. לשם כך נטל סיכון לא מחושב והפקיר את בטחון המדינה בידיו הלא-אמונות של עמיר פרץ.

אולמרט, בעל החושים העבריינים המחודדים, לא קרא היטב את המפה בכל הנוגע למינוי הירשזון לשר האוצר. כך, למשל, הוא לא ייחס חשיבות ראויה להסתבכותו הכספית של עופר הירשזון, בנו של שר האוצר, שצבר חובות כספיים עצומים לבנקים בתקופה בה כיהן אביו כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, החולשת גם היא על ברזי כספי המדינה. מאמציה של עמותת אומ"ץ להביא לנטרולו של הירשזון מטיפול בנושאים בנקאיים בוועדה לא צלחו. בסופו של דבר, הירשזון הבן זכה, כמה מפתיע, להקלות משמעויות מצד הבנקים בהסדרת חובותיו. פרשה זו עדיין נבדקת על-ידי עמותת אומ"ץ. לפי חשד הנבדק עתה במשטרה, חלק ממיליוני השקלים שגנב הירשזון (בסיוע אחרים) מן הקופה הציבורית הועבר לבנו הסורר, לצורך כיסוי חובותיו.

על-רקע החשדות החמורים נגד הירשזון, פניתי אל ראש הממשלה ואל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיפעלו להשעייתו מתפקידו. הואיל והסיכויים לכך קלושים, צפויה עתירה לבג"צ; ואשר להירשזון עצמו, מתוך היכרות עימו, אינני מעלה על דעתי שיסכים לשמש עד מדינה נגד אולמרט בפרשה זו. ראשית, זה לא יועיל לו מבחינה האישית, והקריירה הציבורית שלו ממילא עומדת על כרעי תרנגולת מרוטת נוצות. שנית, לפי כל הסימנים, בעתיד הלא רחוק ייחשפו פרשות פיננסיות מביכות נוספות שבהן הוא מעורב עם אולמרט. השניים האלה, לא נעים לומר, מחזיקים זה את זה במקום אסטרטגי.

לאמיתו של דבר, פרשת הירשזון דחקה בשלב זה, לקרן זווית, את החקירות והבדיקות המתנהלות בימים אלה נגד אולמרט עצמו: ניסיון להטות את המכרז למכירת גרעין השליטה בבנק לאומי; הענקת הטבות באמצעות מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת ללקוחות של שותפו לשעבר, עו"ד אורי מסר, שקשריו עימו מעולם לא נותקו; מינויים פוליטיים במרכז לעסקים קטנים; ומעל הכול, פרשת קבלת שוחד בסך מאות-אלפי דולרים בעסקת רכישת הבית ברחוב כרמיה בירושלים.

אולמרט הוא נחקר ותיק במשטרה וברשויות חוק אחרות. ספרתי ומצאתי שעד כה הוא נחקר בלא פחות משמונה פרשיות, ובחלקן תחת אזהרה. חקירה אחת הניבה העמדה לדין - פרשת חשבוניות המס הכוזבות של הליכוד - וגם זאת בזכות עתירה שהגישה בשעתו עמותת אמיתי (גלגולה הקודם של עמותת אומ"ץ). היה לי הכבוד המפוקפק להיות חתום על התצהיר שחשף את מעללי אולמרט בפרשה זו. הנחיית בית המשפט העליון להעמידו לדין פלילי לא הובילה לתוצאה המקווה: הוא ניצל בעור שיניו מהרשעה, בין היתר בזכות קניית עדים. גם הפעם לא יניח את ראשו לגיליוטינה, אלא יעשה הכל כדי לשבש מהלכי חקירה, לגייס עדים ולשכנע אחרים שלא להעיד נגדו.

לראיה, בחודשים האחרונים ניסו שליחיו לדבר עבירה לבצע סיכול ממוקד בכמה אנשים וגופים שטיווחו לעברו, בהם מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס; יועצו המיוחד למלחמה בשחיתות, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי; החשב הכללי במשרד האוצר, ד"ר ירון זליכה; עמותת אומ"ץ; יואב יצחק ואתר "חדשות מחלקה ראשונה"; ועבדכם הנאמן. התוצאות, איך לומר, עלובות למדי: המבקר הספיק להתעשת; בורובסקי זוכה (בלי קניית עדים) ושב לתפקידו; זליכה ממשיך במאבקו להשלטת מנהל תקין במסדרונות השלטון; עמותת אומ"ץ מוליכה מאבק ציבורי חריף נגד השחיתות, ואתר "חדשות מחלקה ראשונה" עומד בראש המערכה התקשורתית.

באחרונה החליט אולמרט להסיר את הכפפות והצטרף בגלוי למערכה נגד חושפי מעשי שחיתותו. כראש ממשלה, אין הוא יכול יותר להרשות לעצמו לנהוג כפרחח. הצעדים שהוא נוקט נראים על פניהם "ממלכתיים" יותר מאלו שנקט בעבר. הבולט שבהם: אי-שיתוף פעולה עם מבקר המדינה. הצעד הראשון שלו, בהקשר זה, היה למנוע מהמבקר להציג בפני הוועדה הפרלמנטרית לביקורת המדינה את דוח הביניים שחיבר על מחדלי הטיפול בעורף במלחמת לבנון השנייה. ראש הממשלה ואנשיו, שנמנעו מלענות לשאלות שהגיש להם המבקר, טענו כי לא ניתנה להם הזכות להגיב על הדוח וכי למבקר אצה הדרך להקדים את ועדת וינוגרד. הם גייסו לעזרתם את אלוף פיקוד העורף, שעתר לבג"צ בדרישה למנוע את פרסום דוח הביניים של המבקר עד השלמת הליך התגובה. המבקר נאלץ להניח בפני חברי הוועדה דוח צמחוני, ואולמרט הרוויח זמן נוסף. עמותת אומ"ץ הזדרזה הגיש לוועדת האתיקה של הכנסת תלונה נגד אולמרט, בנימוק שהתנהגותו מבזה את הכנסת ואת חבריה, אך הוועדה קבעה כי הואיל ואולמרט פעל במקרה הזה כראש ממשלה ולא כחבר כנסת, אין מקום לנקוט בצעדים נגדו.

מגמה זו מאפיינת גם את התנהלותו של ראש הממשלה מול המבקר בפרשת הבית ברחוב כרמיה: חוסר שיתוף הפעולה ואי-המענה על שאלות שהעביר לו המבקר מעידים כי אולמרט נחוש לתעתע במבקר, להרוויח זמן ולגייס עדי שקר ושמאי כזב. כולי תקווה שלינדנשטראוס יגייס את נחישותו ויפרסם סופסוף את הדוח שלו על הפרשה, דוח שחומרתו תחייב את היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לערוך חקירה מקדימה, שעשויה להוביל לכתב אישום נגד אולמרט.

לא במקרה ביטא בימים האחרונים פרקליט המדינה, עו"ד ערן שנדר, את חששו לנוכח המתקפות החוזרות ונשנות הנשמעות באחרונה מצד גורמים שונים על הפרקליטות, מתקפות שבחשבון אחרון נועדו להחליש אותה ולרפות את ידיו של מני מזוז מלמצות את הדין עם ראש הממשלה. יודעי דבר מעריכים כנראה שמזוז ינסה להתחמק מליטול אחריות להגיש נגד אולמרט כתב אישום באחת מפרשות שחיתותו, מחשש שתוצאתו המתבקשת של המהלך הזה - פרישת ראש הממשלה מתפקידו - תחולל תוהו ובוהו בהנהגת המדינה בתקופה כה רגישה מבחינה ביטחונית. אל חשש: עמותת אומ"ץ תעמוד על המשמר כדי להבטיח שמזוז לא ימעל באמון הציבור ויפעל ברגישות אך בנחישות למצות את הדין עם אולמרט.

בקרוב צפויות לאולמרט צרות גם מכיוון ועדת הבדיקה שהוא עצמו מינה (בחטא): ועדת וינורד. ההודעה שפרסמה הוועדה הפתיעה את ראש הממשלה: הוא לא היה ערוך באמת לתרחיש שדוח הביניים שלה, שיתפרסם אחרי חג הפסח, יכיל מסקנות אישיות נגדו. אנשיו הזדרזו לטעון כי יהיו מסקנות הוועדה אשר יהיו, אולמרט אינו מתכוון להתפטר ולפרוש. אך הודעת הוועדה עשתה את שלה בתודעת הציבור: הנזק המצטבר מכרסם בעקביות בעקומת התמיכה באולמרט. הוא "נהנה" כיום משני אחוזי תמיכה, שפל שאיש מקודמיו בראשות הממשלה לא חווה.

בראשית השבוע נקט אולמרט במהלך נואש, שנועד לשקם, ולו במעט, את מעמדו הציבורי: הוא החליט להתבכיין בפומבי. בהופעה בפני קהל מעודדים במועצת מפלגת קדימה, הוא קונן על חוסר האהדה כלפיו וטען שבשעה שהוא שקוע כולו בענייני המדינה, יש בקרב אוכפי החוק והעיתונאים "חורשי מזימות" המפיצים עליו דיבה ושוחקים בעקביות את מעמדו, ואילו אנשי מפלגתו עומדים מהצד ושותקים, ובכך מסייעים לתככנים. למרות שלא נקב בשמה של ממלאת מקומו, ציפי לבני, היה ברור שדבריו מכוונים אליה.

אין לי ספק שהאולמרטים הוציאו חוזה על לבני, והם יעשו הכל כדי להכפישה ולנסות לקעקע את האהדה שהציבור חש כלפיה, בעיקר על-רקע הגינותה האישית. לפני כשנתיים, כשעמותת אומ"ץ העניקה ללבני, אז שרת המשפטים, אות הוקרה בגין הגינותה, שאלתי אותה כיצד היא יכולה להיות חלק מהנהגה כה מושחתת. היא השיבה שהיא מודעת למצב, ובדעתה לפעול לשנותו. מאז, לצערי, מוסריותם של מנהיגי המדינה רק הולכת ומידרדרת, ולבני עצמה אינה עושה די כדי לעצור את הסחף. התאכזבתי לשמוע אותה השבוע, בראיון רדיופוני, קובעת שאין להשעות את הירשזון מתפקידו, ואף רומזת שאינה מאמינה לחשדות נגדו. גם אם הדברים נאמרו לצרכים פוליטיים פנים-מפלגתיים, הם מדיפים ריח רע מאוד. ואם היא מעדיפה להתקרנף, שלא תופתע אם יום אחד תקום ותגלה שאולמרט סיכל את שאיפותיה. הוא בהחלט מסוגל ללכת אל נשיאת המדינה בפועל, דליה איציק, ולהגיש לה את התפטרותו - ובכך להביא להקדמת הבחירות, ובלבד שלבני לא תחגוג בראשות קדימה.

מלאכתנו טרם הושלמה. צנרת הביוב המושחתת אולמרט טרם התרוקנה. יהיה צורך לעמול רבות עד שהוא יסולק מהשלטון בבושת פנים, ואולי גם יישב מאחורי סורג ובריח בחברתו של אברהם הירשזון, העשוי בצלמו ובדמותו העבריינית.

בעצם ימים אלה אני מקדם מהלך של חשיפת פרשות שחיתות נוספות של אולמרט. כל אחת מהן תנעץ מסמר נוסף בארון הקבורה פוליטי שלו. אם ברצונו למנוע את החשיפה ולנסות להאריך את תוחלת חייו הפוליטיים, יהיה עליו לנקוט בצעדים נגדי, אך חוששני כי גם זה לא יעזור לו, הואיל והמידע הועבר כבר לאנשים שיידעו לעשות בו שימוש.

איציק. חסרת מעצורים

איציק: כוחנית בלתי נלאית

השבוע, בעת שקיבלה, בטקס חגיגי במשכן הנשיא, את כתבי האמנה של ארבעה שגרירים חדשים, דליה איציק נראתה פורחת מתמיד, לבושה במיטב מחלצותיה ומתנסחת בלשון ממלכתית, כיאה לנשיאת המדינה בפועל. מקורות יודעי דבר, שלא אכזבו אותי מעולם, סיפרו לי כי לפני זמן לא רב נפגשה יו"ר הכנסת עם ראש הממשלה וביקשה את תמיכתו במועמדותה לתפקיד נשיאת המדינה (הקבועה), תפקיד שהפך בחודשים האחרונים, עת מילאה אותו באופן זמני (במקום הנשיא הנבצר קצב), למשאת נפשה. בקשה זו היא בגידה חמורה במיטיבה הוותיק של איציק, שמעון פרס, ממלא-מקום ראש הממשלה, השואף בעצמו לכהן כנשיא הבא. כזכור, פרס היה זה שלחץ על אריאל שרון לצרף את איציק לרשימת מפלגת קדימה לכנסת, אליה ערקו שניהם משורות מפלגת העבודה; מאידך, לפרס עצמו יש רקורד מרשים בתחום הבוגדנות הפוליטית, ודומה שהיה צריך לקחת זאת בחשבון. על דאטפת אטפוך.

בשיחתה של איציק עם אולמרט עלתה שאלת גילו המתקדם מאוד של פרס, בן השמונים וארבע. תקופת נשיאות בת שבע שנים משמעה, מבחינת פרס, חציית גיל התשעים. מה שאיציק אולי לא ידעה, ואני מתנדב לגלות לה כאן, הוא שפרס עצמו שוחח לפני זמן קצר עם אולמרט בעניין גילו ואמר לו: "אוכל להתפטר [מהנשיאות, א.א.] אחרי מחצית תקופת הכהונה, ותבחר מישהו אחר במקומי, שיהיה מקובל עליך".

אולמרט, שהמוניטין שלו בתום הבוגדנות הפוליטית לא היו מביישים את הצמד פרס-איציק, לא השיב בשלילה לבקשת התמיכה של איציק, למרות שהכריז קודם לכן בפומבי על תמיכתו בפרס (ואף החל לפעול למענו). הוא הסתפק בתשובה לאקונית: "תסתדרו ביניכם". אך האמת היא שאיציק לא נזקקה להנחייתו כדי לנווט את דרכה למשכן הנשיא. מי שעקב באחרונה אחר שורה של מהלכים גלויים שביצעה, לצד כמה צעדי סמויים שנועדו לקדם את מועמדותה ולחסום את זו של פרס, מבין כי האחרון הולך ומתרחק מהתפקיד; סיכוייו לזכות בו הולכים וקטנים. ביטוי מוחשי לכך ניתן השבוע כשח"כ יואל חסון, ממפלגתם של פרס ואיציק, הקפיא את הליכי חקיקת החוק לקיום הצבעה גלויה לתפקיד נשיא המדינה, חוק שנועד לסייע לפרס, כי בתרחיש של הצבעה גלויה יכולים ראשי הסיעות לפקח על אופו הצבעת החברים, למשל על-ידי הטלת משמעת סיעתית. לא במקרה השיב השבוע פרס, לעיתונאי ששאל מתי יציג את מועמדותו לנשיאות המדינה, בשאלה משל עצמו: "מה בוער לי?"

במסגרת קרב המאסף שלו לא להיות לוזר, אולי בפעם האחרונה בחייו, הביע השבוע פרס תמיכה פתטית באולמרט, כאשר החמיא לו בפומבי על תפקודו המצוין כראש ממשלה והביע את ביטחונו שהוא ימשיך בתפקידו עד לתום הקדנציה, בעוד שלוש שנים. דברים אלה עמדו בסתירה לעדותו של פרס בפני ועדת וינוגרד, שנחשפה השבוע למורת רוחו, בעיתוי לא נוח מבחינתו. בעדותו טען כי לו היה ראש הממשלה, לא היה יוצא למלחמה בצפון בגלל אי-מוכנותו של צה"ל, ומתח ביקורת על התנהלותם של אולמרט ושל שר הביטחון, עמיר פרץ, שהעמידו את חברי הקבינט הביטחוני-מדיני בפני עובדות מוגמרות ופגעו בכושר ההרתעה של ישראל. פרס היה מאז ומתמיד אדם של שלושה בפה ואחד בלב. הפעם אולמרט לא ישכח לו את זה.

מאחורי גבו של פטרונה, איציק שועטת עתה בכל כוחה אל משכן הנשיא. בשבועות האחרונים היא פתחה במסע שקט לגיוס תמיכה במועמדותה. חנופה אף פעם לא הזיקה: חלק מחברי הכנסת זכו לברכות מפיה ביום הולדתם, ועם חלקם נפגשה לשיחות נפש, שבהן חלקה להם מחמאות מזויפות; אבל הצעד המשמעותי הראשון שעשתה, עדיין מאחורי הקלעים, היה מניעת הדחת קצב בהצבעה בוועדת הכנסת. מי ששיתף עימה פעולה במהלך הזה היו שתי חברותיה הקרובות: יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ רוחמה אברהם, והיועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין. בסיוע אלשטיין, אברהם תמרנה את הדיונים בוועדה באופן שסיכל השגת רוב לתמיכה בהצעה להדיח מכהונתו את הנשיא הנבצר. התוצאה היא שקצב, אם תקופת נבצרותו תוארך, יוסיף להיעדר בפועל מהמשכן, ואיציק תוסיף למלא את מקומו בטקסים ממלכתיים. אילו היה קצב מודח, היה נקבע מועד קרוב לבחירת נשיא חדש, ואיציק עדיין אינה ערוכה לכך: היא זקוקה לפרק זמן נוסף כדי שכולנו - חברי כנסת ואזרחים - נתרגל לשהותה במשכן הנשיא.

אברהם, כמה מפתיע, אינה עושה דברים בחינם. בתמורה לתמרוניה למען איציק, היא התבשרה כי אלשטיין, שליחתה של יו"ר הכנסת, הודיעה כי לטעמה, אין מקום להמשיך בחקירת המשטרה נגד אברהם, החשודה בקבלת שוחד מחברת אגרקסקו, וכי מוטב לסיים את הפרשה בדיון משמעתי בוועדת האתיקה של הכנסת - התערבות חריגה ובלתי נסבלת בעבודתן של רשויות החוק.

אלשטיין עצמה היא קלון למוסד המעסיק אותה. היא אמורה להיות יועצת משפטית בלתי-תלויה, אך בפועל משרתת את האינטרסים של איציק וחבר מרעיה. כך, למשל, היא טרחה בשעתו בוועדת המכרזים של נציבות שירות המדינה כדי להבטיח את בחירתה של אחותה של איציק, רות אשכנזי, לתפקיד האחראית על משאבי האנוש במשרד האוצר; ניסתה בחשאי לאסוף חומר נגד בורובסקי, יועצו המיוחד של מבקר המדינה; והתערבה בבדיקה שערך המבקר לגבי התנהלות נציב שירות המדינה, ד"ר שמואל הלנדר, ידידה האישי, כדי לחלצו מהבוץ. לפני כמה שבועות הגשתי לאיציק תלונה נגד אלשטיין על פעילותה הנואלת בפרשת הולנדר. לא השליתי את עצמי שאיציק תנקוט נגד בצעד כלשהו; יד רוחצת יד, ושתיהן נותרות מזוהמות.

לאורך שנות פעילותה הפוליטית, איציק נתגלתה כאשה דורסנית, חסרת מעצורים, בעלת פה גדול, שהצליחה בדרך-כלל להשיג את מה שחפצה בו. נאמנותה לראשי מפלגתה התחלפו על-פי עונות השנה, ורגישותה למנהל תקין אף פעם לא היתה מן הגבוהות. אחרי שמונתה על-ידי שרון לתפקיד שרת התקשורת, המורה-לשעבר איציק הרחיבה את מעגליה החברתיים והחלה להתחכך באילי הון שונים, ביניהם חיים סבן, מבעלי השליטה בבזק, שבתקופת כהונתה במשרד זכה להטבה שאפשרה לו להוסיף להחזיק במניות בערוץ השני, בניגוד לחוקי הרגולציה. לימים תרם סבן מאה ועשרים אלף דולר למטה הבחירות של פרס, בעת שהאחרון התמודד מול עמיר פרץ על הנהגת מפלגת העבודה. איציק עמדה בראש צוות ההיגוי במטה של פרס. כרגיל, הכל עבר דרכה.

פרשה זו נחקרה על-ידי מבקר המדינה. איציק אינה מאלה שיושבים בשקט וממתינים להכרעות הגוף החוקר: היא רגילה להוביל, לנווט ולהכתיב, ובעיקר לנדנד ולהציק כל אימת שהיא מסתבכת. אשר על כן, היא החלה להפעיל לחצים ישירים ועקיפים על המבקר. בתגובה, עמותת אומ"ץ פנתה אל מזוז בדרישה להורות על חקירה משטרתית נגד איציק, בגין מעורבותה במסע הצלב שהתנהל נגד לינדנשטראוס. כשפנו אליה עיתונאים לקבל תגובה, היא השתוללה ואיימה על כלי התקשורת בהגשת תביעת דיבה נגדם אם יפרסמו את דבר תלונתנו. לצערי הרב, כולם התקפלו, פרט לאתר "חדשות מחלקה ראשונה". בשלב הבא איציק צלצלה אלי, בנוכחות אלשטיין, דרשה שאתנצל על דברי נגדה ואיימה שאם לא אעשה כן, תתבע אותי. נזקקתי לדקה אחת בלבד כדי להודיע לה שהפעם היא טעתה בכתובת. מאז חלפו חודשיים, ואני עדיין ממתין לתביעה.

לצערי, הפה הגדול שלה, שלא הרתיע אותי, אולי עשה את שלו במקרה של מזוז. בהחלטה אשר ניתנה בזריזות מפליאה, יממה לאחר שהמבקר העביר אליו את ממצאיו, קבע מזוז כי אין מקום להורות על פתיחת חקירת משטרה נגד איציק בפרשת סבן, ובהמשך אף דחה את הערעור שהגשנו על החלטתו, שנראתה לנו כשגויה. אני רוצה להאמין שזריזותו יוצאת הדופן של היועץ המשפטי לממשלה לא היתה תולדה של צרחותיה. (בכלל, צרחות הן כנראה מאפיין נפוץ במשפחתה של איציק: השבוע נודע לאומ"ץ על עובדת משרד האוצר בשם אורלי אדרי, אשר שימשה בשעתו כיו"ר ועד עובדי המשרד, וסיפרה כי הגישה בשעתו תלונה למשטרה ולנציבות שירות המדינה נגד רות אשכנזי, לאחר שזו קיללה אותה, צרחה עליה, ואף איימה עליה בפגיעה פיסית. אף כי חלפו יותר משנתיים מאז הגשת התלונה, היא טרם טופלה. עמותת אומ"ץ החלה לברר את הפרשה.)

למרות שהיועץ החליט לא להורות על פתיחת חקירה משטרתית נגד פרס ואיציק בפרשת התרומה של סבן, הוא יעץ לעמותת אומ"ץ להגיש תלונה נגד פרס לוועדת האתיקה של הכנסת. תלונה אכן הוגשה, אבל הוועדה החליטה לא לדון בה. גלגלנו את הסירוב המוזר לפתחה של אלשטיין. מעניין מה יהיה לאיציק לומר על כך.

באחד ממאמרי באתר "חדשות מחלקה ראשונה", חשפתי לא מזמן כי מבקר המדינה בודק פרשות נוספות הקשורות להתנהלותה של איציק בתקופה שבה כיהנה כשרת התקשורת. בתגובה, נשיאת המדינה בפועל נזעקה מיד לברר האם יש אכן דברים בגו והאם יש צורך שתפעיל לחצים לשיבוש מהלכי החקירה. היא הכריזה פעם נוספת שתתבע אותי לדין על הפרסום. כבר נמאס לי לחכות. כדי לעודד אותה, אוכל לבשר לה שעמותת אומ"ץ הגישה השבוע למבקר תלונה נוספת נגדה, שבה מפורטת שורה של מקרים חמורים שנעשו בין כתלי הכנסת בתקופת כהונתה כיו"ר הבית, מעשים שיש בהם לכאורה משום פגיעה במנהל התקין ובזבוז של כספי ציבור.

בין היתר, ציינו בתלונתנו את הזינוק המקצועי המטאורי של אחייניתה של איציק, ליאת קוניצקי, שהחלה לעבוד בכנסת לפני שנתיים בתפקיד זוטר והתקדמה במהירות לתפקיד בכיר במנגנון האדמיניסטרטיבי של המוסד; את מינויה של איילת עציון, בתה של עליזה בראשי, מזכירת סיעת הליכוד וחברתה של איציק, גם היא לתפקיד בכיר במנהל הכנסת; חלוקת הטבות ורכב אישי על חשבון תקציב הכנסת למנהל חדר הכושר במשכן, שהוא גם מאמנה האישי; ועוד. עמותת אומ"ץ עומדת על כך שהמבקר יבדוק את התלונות בהקדם, עוד בטרם תתחיל המערכה לבחירת הנשיא. איציק עצמה מוזמנת לזרז את הגשת תביעת הדיבה נגדי, כדי שנוכל לברר את האמת לאמיתה בין כתלי בית המשפט, שם אחשוף פרטים נוספים על התנהלותה.

בכנס שדרות האחרון פורסם סקר שלפיו איציק נחשבת, בקרב מדגם מייצג של אזרחי המדינה, כאחד מחברי הכנסת הישרים. אני רואה בכך כישלון אישי שלי: טרם הצלחתי לחשוף את פרצופה האמיתי לציבור האזרחים. העובדה שהיא תהיה זו שתישא בערב יום העצמאות הקרוב את הנאום המרכזי לאומה מעוררת בי צמרמורת. אך יותר אני חרד מפני האפשרות שיימשך תהליך הידרדרות מוסד הנשיאות. אחרי עזר ויצמן המנוח, שאולץ לפרוש מכהונתו בטרם עת, ומשה קצב, שפורש בעתו בקלון ובבושת פנים, היינו ראויים לנשיא מסוג אחר.

תאריך:  24/03/2007   |   עודכן:  24/03/2007
אריה אבנרי

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מי ומי בפרשה:
 אריה אבנרי / Arie Avneri 


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
בכדורגל, לא מתקופת המנדט. זה יקרה בשבת הקרובה, וכנראה ששוב יהיה משחק בינוני, כל המהלכים יהיו צפויים, הכל יהיה שקוף, בלי ברק, ושוב "ההר יוליד עכבר", זה יהיה משחק בכיוון של תיקו מתסכל לשני הצדדים.
23/03/2007  |  יהודה שהרבני  |  מאמרים
האמירה "לא כול יום פורים" לא חלה על חברי הכנסת שלנו. כול יום שם גם פורים, גם חג מולד, גם חנוכה ועוד מועדים אשר בהם מקבלים מתנות - מעצמם. חברי כנסת מחופשים ל"סנטה קלאוס". מה הקשר? זאת השאלה ששואל כתב בכיר ב"דה מרקר", צבי זרחיה, וכוונתו ל"קשר" של חברי הכנסת עם הציבור (חדשות דה מרקר 15.3.2007). בפתיחה הוא כותב: "למרות ההגבלות שהוטלו על חברי הכנסת בשנים האחרונות, השימוש שהם עושים בתקציב המיועד ליצירת קשר עם הציבור - מקומם". למטרה זאת הוציאו חברי הכנסת בשנה החולפת 8 מיליון שקל. כדוגמה מובא השיאן לשנה שעברה, ח"כ אפרים סנה, שהוציא מעל ל-81,000 שקל.
23/03/2007  |  צבי גיל  |  מאמרים
באיחור של יותר מחמישים שנה, העניק צה"ל תעודת צל"ש אלוף למשפחת יזרעאלי מכפר יהושע. הצל"ש ניתן על גבורת סמל צבי יזרעאלי בפעולת התגמול בקלקיליה (מבצע "שומרון") באמצע אוקטובר 1956. הצל"ש ניתן ליזרעאלי, שנפל בקרב של סייירת הצנחנים במיתלה.
23/03/2007  |  אביתר בן-צדף  |  מאמרים
בעת האחרונה מתגברות התהיות הפומביות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי מודגש מעל דפי העיתונות הכתובה ובכל אמצעי התקשורת, על דרך ניהול מלחמת "בין המצרים" בלבנון ובעיקר על אופן קבלת ההחלטות בדרג המדיני. תהיות אלו הן על-רקע של סלחנות-מה כלפי הדרג הצבאי, כי לא מצפים מהצבא שיקבל החלטות אלא "רק" יבצע, כך שהאצבע מופנית בדיוק אל שולחן הממשלה בימי הסערה.
23/03/2007  |  ד"ר אברהם בן עזרא  |  מאמרים
פסק הדין של בג"צ (בהרכב בראשות הנשיאה דורית ביניש) ציווה על ועדת וינוגרד לחשוף את הפרוטוקולים של דיוניה.
23/03/2007  |  עו"ד יוסי דר  |  מאמרים