יום רביעי 28 יוני 2017  01:44
אין סיבה שביניש תפסול עצמה

במקום "ועדת בחירה" קיבלנו צוות משימה המורכב מכמה סקטורים בעלי אינטרסים משלהם, ובמקרה כזה, פוליטיקה פנימית ומאבקי כוחות הם עניין טבעי ומתבקש

▪  ▪  ▪
השופטת ביניש, כך התבשרנו, הודיעה שתימנע מהשתתפות בוועדה לבחירת שופטים, בעת ההצבעה על מועמדותה של חברתה עדנה ארבל. אבוי להחלטה הצבועה ואבוי למצהלות שמחתנו.

אחרי הכל, על מי היא ובעצם כל מערכת המשפט מנסים לעשות רושם? האם הימנעותה באה לשדר לנו שמדובר בוועדה נייטרלית ללא ניגודי עניינים? צר לי, אך מלכתחילה כל מבנה הוועדה, צורת פעילותה ודרך התנהלותה, נועדו לאפשר משחקי כוחות בסגנון סיעתי, בדומה לדרך שבה מתנהלת הכנסת, אלא ששם לא מעמידים פנים. בפוליטיקה, ראש הממשלה למשל לא יפסול את עצמו אם הוא צריך להציע את אחד מחבריו לשר. אז מה אנחנו רוצים מביניש?

כל מבנה הפעילות של הוועדה לבחירת שופטים, נגוע בניגודי עניינים אינהרנטי, מהסוג החמור ביותר האפשרי והמסקנה היא, שיש לקבוע מחדש את כללי המשחק שלה. נבחן אחת לאחת כמה מהליקויים במצב הקיים, כדי להבין עד כמה המצב בה חמור ובלתי מתקבל על הדעת.

הבעייה העיקרית נובעת מההליך שנקבע בחוק לגבי אופן הגעת המועמדים. ההגדרה של "מועמד" בסדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים הינה כך: "שופט או מבקש ששר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון או שלושה חברי ועדת הבחירה כאחד, הציעו מינויו לפי סעיף 7(ב) לחוק".

אז נעזוב לרגע את ביניש ואת חברתה. נניח ששר המשפטים מציע מועמד. אז מדוע הוא לא יפסול עצמו מהדיון בוועדה? הרי ברור שאם הוא מציע, אזי יש לו או יתכן שיש לו עניין מסויים בקידום המועמד שלו. נכון? וכך גם הנשיא עם המועמדים שלו וכך גם שלושה חברים אחרים... וכאן מתעוררת בעייה מסויימת.

בוועדה יש שלושה שופטים, אך שני שרים, שני חברי כנסת ושני עורכי דין. אז אם עורכי הדין למשל רוצים לקדם מועמד מהלשכה וחברי הכנסת רוצים לקדם מועמד שהוא בן של פעיל מפלגתי, אז איזו ברירה נותרת להם, חוץ מאשר לבנות קואליציות? במקרה כזה, לא נותרת לחברי הכנסת ולעורכי הדין ברירה אלא לבנות קואליציה (והם לא רעים בקואליציות ובפוליטיקה) והנה יש פתאום שלושה חברי ועדה שמציעים מועמדים מטעמם ואותם מועמדים גם יקבלו את התמיכה ממי שהציעו אותם. עכשיו, מי מוכן להמר על סיכוייו של שופט שהציע סתם כך את עצמו, מבלי שאיזה חבר ועדה יתמוך בו מראש?

לא ידוע לי על ועדה נוספת (כגון ועדת מכרזים), שחבריה הבוחרים בהצעה המועדפת, הם גם מגישי ההצעות. יתירה מכך, על כל חברי ועדה המתנהלת באופן תקין, נאסר באיסור חמור להימצא בקירבה כלשהי למגישי ההצעות, לסייע להם בהכנת ההצעה או להיות מעורבים בהצעות בדרך כלשהי. על פניו נראה, שהמתרחש בוועדה לבחירת שופטים, מנוגד לכל התיאוריות, הפסיקה והחקיקה המתייחסות לניגודי עניינים. כדי להשלים את התמונה האפלולית בדרך שבה מתקבלות ההחלטות בוועדה, נוסיף שעל דיוני הוועדה מוטל חיסיון ואין פרוטוקולים.

אין כל ספק, שדרך פעילות כזו, לא היתה מחזיקה מעמד במבחן בג"ץ. לכאורה, יאמרו חבריה, כך נקבע בחוק. אך הצידוק המתחסד הזה, אינו מחזיק מים. אין כל אפשרות שהכנסת תחוקק חוקים המנוגדים לכללים הבסיסיים שלפיהם פועלים בני אדם, כפי שאין אפשרות שהכנסת תחוקק חוק שיבטל את חוק ארכימדס ואין בית משפט שיבטל את פסק הדין במשפט פיתגורס.

התוצאה היא, שבמקום "ועדת בחירה" קיבלנו צוות משימה המורכב מכמה סקטורים בעלי אינטרסים משלהם. במקרה כזה, פוליטיקה פנימית ומאבקי כוחות הם עניין טבעי ומתבקש. משהו מעין "כנסת קטנה". צוות כזה מסוגל לפעול ללא מחלוקות כל עוד סקטור אחד בוועדה, נתן את הטון והכל התיישרו לפי תכתיביו.

לאחרונה, החלו סקטורים אחרים להרים ראש, לאחר שנוכחו שסקטור השופטים שלט ביד רמה בתוצאות הדיונים והם לא יותר מאשר חותמת גומי ואומרי הן. עתה, משהחלו גם אחרים לדרוש באופן מפתיע את זכויותיהם ולרצות להשפיע, מתחיל המאבק להיות פרוע יותר ויותר והסדקים החלו להתגלות במלוא עוצמתם.

המסקנה היא, שאין מנוס מלקיים דיון במבנה חדש של ועדה לבחירת שופטים, ובינתיים, ביניש אינה חייבת לפסול את עצמה, כי אף אחד שם אינו נקי מניגודי עניינים.

הכותב הינו מהנדס תעשייה וניהול, לוביסט ומנהל מאבקים ציבוריים, יו"ר נמ"ר (נפגעי מס רכוש), חבר בצוות המשפטי של עמותת אומ"ץ בראשות אריה אבנרי.

תאריך:  02/05/2004   |   עודכן:  02/05/2004
שבתאי עזריאל

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
היהודים כנראה לא היו מחוברים חזק למולדתם וחיידק הקוסמופוליטיות קינן בהם מאז ומעולם. יהודים היו פזורים עוד הרבה שנים לפני חורבן הבית במדינות שונות. הגלות לאחר החורבן ועימה חוסר היכולת לחיות מפרנסות הקשורות לאדמה, הפכה את היהודים לעם שחיי על מזוודות.
01/05/2004  |  אורי נטע  |  מאמרים
הילארי וביל קלינטון מטיילים במכוניתם ועוצרים למלא דלק. כשהם ממלאים דלק הילארי לפתע שמה לב שהעובד בתחנה היה חבר שלה לפני שנים רבות. היא יוצאת להגיד לו שלום, הם מתחבקים ומשוחחים על ימים עברו. אחרי שהיא חוזרת לרכב והם נוסעים לדרכם ביל אומר להילארי: נו, את לא מודה למזלך שהתחתנת איתי ולא איתו, תארי לך שהיית היום אשת עובד תחנת דלק!
01/05/2004  |  אלי אשד  |  מאמרים
בשיח מרטיט מכאב עם אמהות שאבדו את כל משפחתן בפיגוע במסעדת מצה בחיפה, נעשה החיבור לשואה על-ידי אחת האמהות, שאמרה: כשמשפחות שלמות נעלמות, זו שואה.
01/05/2004  |  חנה בית הלחמי  |  מאמרים

01/05/2004  |  מיכאל שרון  |  מאמרים
מה היה המחיר שתבע בוגד האטום מרדכי ואנונו מה"סאנדיי טיימס" הלונדוני כאשר חשף בפני תחקירני העיתון את הסודות הכמוסים של הכור הגרעיני בדימונה ואת התצלומים שצילם בחשאי והבריח אל מחוץ לגבולות ישראל? התעריף האמיתי של הבגידה נחשף לפני שנים אחדות כאשר פורסמו הפרוטוקולים של משפט ואנונו בישראל ובהם הופיעה עדותם של שני חוקרי שירות הביטחון הכללי שכונו בשמות הסתר "אלון" ו"יהודה". מסתבר כי המחיר שסוכם כתמורה לסחורה החמה של סודות הקריה למחקר גרעיני בדימונה וצפונותיה עמד על 100,000 דולר. למרבה צערו של ואנונו גבר עליו ייצרו והוא התפתה לנסוע לבילוי באיטליה עם צעירה בלונדינית העונה לשם "סינדי" שאותה פגש "בדרך מקרה" בלונדון. צעירה זו שהפילה את ואנונו בפח תשוקתו, לא הייתה אלא סוכנת "המוסד" והיא הייתה הגורם הישיר לכך שואנונו לא הצליח לממש את עיסקת הבגידה ולהיפגש עם חבילת המזומנים הנאה שהעמיד לרשותו העיתון.
01/05/2004  |  עמי דור-און  |  מאמרים