יום רביעי 28 יוני 2017  01:42
זמיר ברח

שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר נאם בכנס בנושא "שחיתות ציבורית ומינויים פוליטיים". בשלב השאלות הפניתי אליו את השאלה "האם הנפוטיזם בפוליטיקה חמור מהנפוטיזם במערכת המשפט?". זמיר סרב לענות ונטש את האולם.

▪  ▪  ▪
לאחרונה התפקדתי למפלגת שינוי. לפני מספר ימים, קיבלתי הודעה כי ביום 26.12.04, יתקיים בבית חיל האוויר בהרצליה כנס מטעם מפלגת שינוי בנושא: "שחיתות ציבורית ומינויים פוליטיים". הלכתי. טומי לפיד פתח את הכנס ואחריו דיברו השופט בדימוס יצחק זמיר, ח"כ רוני בראון (ליכוד) המכהן כיו"ר ועדת הכנסת והעיתונאי דן מרגלית. את הכנס הנחתה ח"כ אתי ליבני והמגיבים היו הח"כים אילן שלגי, מלי פולישוק-בלוך ואהוד רצאבי (מלבד בראון, כולם משינוי).

עוד בטרם החלו הדוברים לנאום, ביקשתי מהמנחה ח"כ אתי ליבני לפתוח בשאלה שתוצג לדוברים, אך בקשתי נדחתה בנימוק שבתום הדיבורים יינתן זמן לשאלות. כיבדתי איפה את הסירוב ואף נמנעתי מקריאות ביניים במהלך כל הנאומים.

הסכמתי למדי לדברי רוב המשתתפים לגבי חומרת התופעה ונזקיה. לא אתייחס לנאומיהם, לסיפוריהם ולוויכוחים שהתנהלו באולם, אך ארצה להתייחס לדבריו של השופט זמיר. למען הדיוק, זמיר היה הסיבה האמיתית והעיקרית להגעתי לכנס. לאחרונה, זמיר מרבה לכתוב כנגד מינויים פוליטיים ואף הפך למעין נושא דגל בעניין זה. אין לי כל בעיה שאנשים שונים מותחים ביקורת על עניין מסוים, אך אני מצפה שמי שמטיף כנגד תופעה שלילית כלשהי, יהיה הוא עצמו טהור כפיים ויש לי לא מעט ספיקות במקרה שלו.

ובכן, זמיר בדבריו, התקיף למשל את התארים המזוייפים של חבר כנסת מסוים. במהלך דבריו הרהרתי בשופטת מסוימת המכהנת בבית משפט עליון, שלפי קורות החיים שלה כפי שהתפרסמו באתר החדשות NFC יש לה תואר שני, אך בדיקה העלתה שהדבר לא נכון. אותה שופטת ממשיכה ומכהנת בתפקידה וזמיר בוודאי שאינו דורש להעמיד אותה לדין משמעתי או אחר. חשבתי גם על שופט בכיר בישראל שהתהדר בתואר דוקטור, עד שהתברר שמדובר ב"דוקטור ג'וריס" שאינו זהה כלל לתואר שלישי. כשהתלונה הגיעה לשולחנה של פרקליטת המדינה היא קבעה שמדובר בתום לב ולא נקטה באמצעים כנגד האיש.

זמיר דיבר לאחר מכן גם על מינויים של מקורבים ועל ועדת רביבי, האמורה לבחון מינויים כאלה. לא יכולתי להימנע מהשוואה לנפוטיזם הנפוץ במערכת המשפט.

וכך, זמיר הזכיר עוד ועוד תופעות פסולות של שחיתות ציבורית ומינויים פוליטיים שאת חלקם אני מכיר מתוכן רשימותיו בעיתונות ואני תמה בכל פעם מחדש, מהיכן שואב האיש את האומץ למתוח כזו ביקורת על אחרים בשעה שבביתו ממש מתרחשים מעשים דומים ואף חמורים לא פחות?

את נאום הסיכום נשא לפיד שבין השאר תקף את אלה שבנוסף לשחיתות שהם מנסים להפיץ בשירות הציבורי הם עוד פועלים במקביל לפגוע במערכת המשפט ובמיוחד בבית המשפט העליון והגיע שלב השאלות.

לנוכח הרושם של דברי לפיד, אזי לאחר שהצגתי את עצמי, ציינתי ששימשתי כיו"ר עמותת נפגעי מס רכוש, הובלתי את המאבק הציבורי לביטול המס ובמסגרת תפקידי ייצגתי את קורבנות המערכת השלטונית. אשר על כן, בוודאי שאין להגדיר אותי כאילו אני בעל אינטרס לפגוע בשלטון החוק.

לאחר מכן פניתי אל זמיר בשאלה: "האם הנפוטיזם בפוליטיקה חמור מהנפוטיזם במערכת המשפט?" ראיתי שזמיר כותב משהו על הדפים שלפניו, אך הוא לא קם להשיב. בתום השאלות, במקום להשיב לי, הוא פשוט קם ועזב במהירות, ללא אמירות שלום ולחיצות ידיים כמקובל במקרים כאלה. אחריו החלו לקום ולעזוב גם אחרים. ניגשתי למיקרופון והכרזתי שזמיר לא השיב לשאלה שלי, אך זה כמובן לא עזר. פניתי איפה למנחה ח"כ אתי לבני והתרעמתי שלא קיבלתי תשובה (וכאילו שזה היה גמולי על שהמתנתי בסבלנות). לבני השיבה שהיא שאלה את זמיר אם הוא מוכן להגיב והוא השיב בסירוב.

לא אביע את דעתי על העניין ואת זאת אני משאיר לקוראים. מצד שני, אני מבקש לנצל את הבמה הזו וכחבר בשינוי להפנות שאלה פומבית לחברי הכנסת של שינוי: "אני מברך על המאבק שאסרתם על שחיתות ציבורית ומינויים פוליטיים ושואל, האם תהיו מוכנים לפעול במקביל למאבק זה גם למען שקיפות וכנגד הנפוטיזם במערכת המשפט?"

תאריך:  27/12/2004   |   עודכן:  27/12/2004
שבתאי עזריאל

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
מה הגבול בין מחאה לגיטימית להפרת חוק או להכנות למרי אזרחי. ברוב המקרים הגבולות ברורים וחדים, אך יש מקרים שהתחכום והזהירות והתמימות לכאורה - משאירים את המעשים על הגבול או התפר הדק בין פעולות מחאה לגיטימית לבין הפרות סדר וחוק חד משמעיות.
26/12/2004  |  עו"ד אברהם פכטר  |  מאמרים
בתרבות הערבית מוסלמית שמור מקום מיוחד לדהימי. לכופרים הגמורים, אלו הקרויים בעברית עכו"ם, מזומן באיסלם גורל ברור: מוות או התאסלמות. כך נכבשה מצרים הקופטית, צפון אפריקה הברברית, סודאן הנוצרית, ניגריה ואינדונזיה, הודו המוסלמית ובנגלה-דש. לדהימי, דהיינו אלו המאמינים באל אחד, אך לא בנביאו מוחמד, יהודים נוצרים ונסטורים, מועיד האיסלאם גורל של נחיתות מתמדת, חסות נטולת זכויות, תשלום כופר נפש שנתי, ואי-יכולת להתגונן. ובקיצור, שלל מהם את הריבונות.
26/12/2004  |  יובל ברנדשטטר MD  |  מאמרים
כל קבוצה האוחזת באיזושהי אמונה, חדורה באיזשהו רצון, להבדילה מהאחר. להוכיח שונות בינה ובין האחר, להתוות גבולות.
26/12/2004  |  אבי גולדרייך  |  מאמרים
בתקופת ההשכלה היתה הפואמה "קוצו של יו"ד", מאת יהודה לייב גורדון (יל"ג), לקריאת הקרב של המשכילים כנגד הממסד הרבני החשוך. הסיפור מספר על אישה שנישאה לתלמיד ישיבה, הילל שמו, אשר יצא את העיירה בבקשו פרנסה ולא שב אליה עוד, אך בטרם נעלם באוניה שנטרפה בסערה שלח "הלל" לאשתו גט כריתות. האישה, שבינתיים פגשה אדם אחר, משכיל ונאור, ייחלה לגט שישחררהּ מכבלי בעלה הראשון. ברם, בהגיע יום הדין, אב בית הדין פסל את הגט, באומרו כי "הילל" כותבים מלא ולא חסר. "כמעט הייתי בכל טוב, אני וילדי, אך קוצו של יו"ד הוא הרגני" - קוננה הגיבורה על מר גורלה.
25/12/2004  |  עו"ד יצחק בם  |  מאמרים

25/12/2004  |  יואב יצחק  |  מאמרים