יום שני 26 יוני 2017  13:17
הפשפש שעלה למעלה

לא הייתי מטריח את עצמי להתייחס, במסגרת זו, לתופעה הישראלית ששמה "עוזי כהן", אלמלא הפנו את תשומת ליבי לתגובתו המתקושרת, של מי שעומד להיות דוגמן של משחות שיניים - לשאלות נוקבות שהציגה לפני כמה ימים עמותת אומ"ץ הפועלת למען מינהל תקין וצדק משפטי וחברתי לראש עיריית רעננה, זאב ביילסקי, בעניין חשד להעדפות חריגות שזוכים בעיר מגוריהם עוזי כהן ובני משפחתו.

עוזי כהן קיבל שדרוג אישי, בגלל יכולת בחישה ותיחמון במרכז הליכוד. כהן הציע, באחד המקומונים בשרון, לאנשי עמותת אומ"ץ שיש לי הזכות והכבוד לעמוד בראשה, לנשק לו באחוריו. זו הייתה תגובתו לפניית המקומון.

מאחר שמעולם לא נשקתי באחוריו של אף אדם, אני שומר לעצמי את הזכות להיות עקבי ולדלג גם על ישבנו של עוזי כהן, ולעסוק דווקא בראשו, בהנחה שיש אצלו פער בין שני איברים אלה - למרות שהקידום הפוליטי שלו ברעננה, שבה הגיע למעמד של סגן ראש עיר, כל יכול, ואחר כך בליכוד שבה הוא נחשב למושך בחוטים שזכה בכפיל בתכנית "ארץ נהדרת": המדגים לעיתים מציאות של תקשורת ישירה בין עוזי כהן לבין ראשי המדינה.

אני שואל את עצמי: כיצד קרה שבמרכזה של מפלגת השלטון צמח אדם, שחרף יכולותיו הדלות ומגבלותיו השקופות, הוא נחשב מזה זמן לא רק כקבלן הקולות הראשי שלה, אלא גם כ"הוגה דעות" של חברי המרכז, וכמי שמרשה לעצמו להופיע בשמם ולומר מה הם חושבים ובמי הם בוחרים.

כשנוח היה לעוזי כהן לפעול נגד ההינתקות, לא הייתה לו בעיה לעלות על הבריקדות ולעורר את הרושם שהוא מדבר בשמם של מאות חברי המרכז. וכשהיו אליו פניות מצידם של כמה מקברניטי המדינה שהוא נהנה מחסדם, לא הייתה לו בעיה לברך על ההינתקות. ויש עוד כמה דוגמאות טובות. ספק אם עוזי כהן מכיר את המילה אופורטוניזם, אבל הוא קורץ מהחומר הזה.

עוזי כהן ידע מאז ומתמיד לא רק מאיזה צד מרוחה פרוסת הלחם השלטונית, אלא כיצד אפשר ל"מרוח" שרי הממשלה ולסדר את אחיו בתפקידי ייעוץ אצל שר החוץ סילבן שלום ואצל השר לביטחון הפנים גדעון עזרא. עמרי שרון יודע היטב מתי לחבק אותו חיבוק דובי שאי אפשר לחמוק ממנו.

עם השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, יש לעוזי כהן קשר מיוחדים. עובדה, כאשר הייתה השבוע פריצה לאחד מקרובי משפחתו וניידת המשטרה לא הגיעה במהירות שהייתה דרושה לעוזי כהן, הוא טילפן ישירות אל השר לביטחון פנים ומיד הגיעה ניידת. כאשר נשאל על כך גדעון עזרא במשדר רדיו, השיב שהמכשיר הסולולרי שלו לא חסוי וכל אזרח יכול לפנות אליו.

חברי מרכז הליכוד למדו בזה אחר זה כיצד אפשר ליהנות ממנעמי השלטון, במישרין או בעקיפין, כדי לקבל טובות הנאה, וכיצד ניתן להפעיל אישית לוחצת על שליחיהם ונבחריהם על תנאי בשעה שהם באים תכופות בהמוניהם למשכן הכנסת ויוצרים מהומות.

עד לאיזו רמה הגיעה רמת התביעות של חברי מרכז הליכוד, ניתן היה ללמוד מצעדו של אחד מחברי המרכז שביקש דמי תיווך בסך של לא פחות מ-100 אלף דולר, ממפעל שמייצר חומרי גלם לטנק המרכבה. הוא נימק את בקשתו בכך שעלה בידו לשכנע את שר הביטחון, שאול מופז, להעביר את רוע הגזרה ולמנוע את הסגירה המתוכננת של פרויקט המרכבה מסיבות תקציביות... מופז אומנם חזר בו מהכוונה ויצור הטנק הישראלי נמשך.

ניתן להניח שמורה הדרך של אותו חבר מרכז היה עוזי כהן. אחרי כל זאת, אין להתפלא על כך שוועדה מפלגתית בראשותו של השר מאיר שטרית, שמונתה בשעתו על-ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, במטרה לשנות את שיטת הבחירות בליכוד, עלתה על שרטון.

הוועדה המליצה לעבור לשיטת הפריימריס, שבמסגרתה כל חברי הליכוד יבחרו את מועמדיהם לכנסת הבאה, ובעקיפין - לממשלה ולראשות הממשלה. אלא שמרכז הליכוד לא רצה לאבד את כוחו ואת הנוכחי, והשיטה הישנה שמבטיחה השפעה ישירה ולוחצת של חברי המרכז, תימשך. התיגמול יהיה בהתאם. אין צורך להדגיש כמובן שעוזי כהן היה ה"טבח הראשי".

באחת מתוכניותיו של מיקי רוזנטל, "בולדוג", הוא סיפר על חולה במחלה קשה שאינה מקבלת מקופת החולים שבה היא מבוטחת את התרופה היקרה שעשויה להציל את חיה. רוזנטל לא התעצל, ניגש אל עוזי כהן, ובראיון מצולם שוחח עוזי שלנו ישירות עם שר הבריאות, דני נווה, ללא הכנה מוקדמת. וראה זה פלא: התרופה המיוחלת הגיעה ליעדה. החולה תיזכה בה מכאן ולהבא ללא הגבלה.

מה יעשו אלפי חולים שאין להם קשר עם עוזי כהן ומיקי רוזנטל לא מגיע אליהם? לפעמים מתחשק לי להשמיע את הקריאה התיאטרלית: "זעקי ארץ אהובה". ואז אני נזכר שהארץ הזו הייתה אמורה להיות ארץ זבת חלב ודבש, אבל במרוצת השנים, ככל שרמת השחיתות במדינה הלכה וגאתה, החלב החמיץ והדבש הפך למר,
אנחנו חיים היום למרבה הצער והבושה בארץ נעדרת.

תאריך:  04/02/2005   |   עודכן:  04/02/2005
אריה אבנרי

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מי ומי בפרשה:
 אריה אבנרי 


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק. סגנו של ראש ממשלת ישראל הפך לתוכי. לא סתם תוכי, אלא תוכי אלקטרוני שהכונן שלו הורכב לפני עשר שנים. הוא פותח את פיו בתקשורת ומייד יוצאים ממנו אותם דברים אשר יצאו מפיהו של פרס לפני עשר שנים.
04/02/2005  |  יובל ברנדשטטר MD  |  מאמרים
ההתנגדות של הערבים להתיישבות היהודית בארץ ישראל הייתה בראשית דרכה כנה ועזה, אם כי מקורה כבר אז היה פחות עממי, אלא יזום מהחוגים השולטים בחברה הערבית ובדת המוסלמית. הם ראו ביהודים ניסיון קולוניאלי של האירופאים השנואים לתפוס יותר אחיזה במזרח התיכון. גם המאמץ לסלק את הישוב העברי בשנת 1948 נראה כן לחלוטין.
04/02/2005  |  בועז מושקוביץ  |  מאמרים
וראו זה פלא, 4 ימים לפני הבחירות בתנועה הקיבוצית וחוברת "הערבות ההדדית" הגיעה לכל בית קיבוצי. עניינה של החוברת הוא המלצות התנועה הקיבוצית לחבריה בנושא של ערבות הדדית גם בקיבוץ המתחדש וגם בקיבוץ השיתופי.
האם הגענו לסוף עידן העיתונות המודפסת? שנת 2004 שיקפה את אחת המהפכות הגדולות שידע עולם התקשורת; אולי אחת המהפכות שישנו כבתוך עשור את חייהם של המו"לים הוותיקים ושל האזרחים הנרגשים המצפים מידי בוקר לכותרת הראשית המונחת על מפתן דלתם. מסקר TIM שנערך בסתיו 2004 - עולה כי נמשכת מגמת העלייה בהיקף ותדירות השימוש באינטרנט בישראל. עם זאת, לא בכך מסתכם הדבר, ולא בזאת כדי להדיר שינה מעיני עורכי העיתונים ובעליהם. הסקר העלה, כי בישראל גולשים 2.6 מיליון מדי יום ברשת, לעומת 2.5 מיליון הקוראים עיתונים, לכל היותר. וע"מ לחדד את הדברים: לראשונה בהיסטוריה, מספר גולשי האינטרנט, וביניהם צורכי האקטואליה, עולה על מספר קוראי העיתון. האם יש בכך כדי להעיד על העתיד לבוא?
04/02/2005  |  יוסי עבדי  |  מאמרים
בס"ד
04/02/2005  |  רעי לוי  |  מאמרים