שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, כבוב חאלד, סירב לאשר עסקת טיעון עם מיכאל ורטיק, אזרח מולדובה שהתעלל בזקנים חסרי ישע בבית אבות שבו עבד, והכפיל את העונש שהוסכם עליו עם הפרקליטות, לשלוש שנות מאסר בפועל.
השופט גם מתח ביקורת חריפה על משרד הבריאות ועל משרד העבודה והרווחה על שלא פיקחו כראוי על הנעשה בבית האבות, וכן על מנהלי בית האבות על מחדלים חמורים לא רק בתחום הטיפול בזקנים חסרי הישע, אלא גם בתחום תנאי העבודה של הסגל הסיעודי הדומים "לתנאי עבדות".
במסגרת העסקה הודה ורטיק כי שהה בארץ יותר מ-9 שנים שלא כחוק, תוך שימוש בתעודת זהות ישראלית מזוייפת. מאז 2006 עבד בבית-האבות 'תפארת אבות' במושב אחיעזר, במחלקה בה שוהים 38 קשישים סיעודיים שאינם יכולים לדאוג לצורכיהם, לבריאותם ולשלומם. הוא נהג לעבוד במשמות ערב ולילה. בעת הטיפול בקשישים נהג להכותם, לדחוף אותם, לזרוק אותם לעגלות, לצעוק עליהם ולהתנהג אליהם בגסות, תוך הטחת קללות ברוסית ובמולדבית.
בין היתר, נהג הנאשם את הקשישים ממיטתם לעגלה או להיפך, באמצעות אחיזה בצווארם ומשיכתם באופן שהסב להם כאבים. כמו כן, הרים בשתי ידיו חולים שלא יכלו לעמוד על רגליהם וזרק אותם על המיטה. באחת הפעמים הכה מטופלת במצחה באגרופו,ואיים על אחות שעבדה עמו והביעה פליאה על אלימותו, שעדיף לה לשתוק. באותה משמרת הכה מטופל אחר באגרוף בבטנו, והסביר לאחות שצריך לדעת היכן להכות כדי לא להותיר סימנים. בפעם אחרת קילל מטופל בשעה שרחץ אותו, ובהמשך הכה אותו בשפופרת הרחצה, באיבריו האינטימיים. בפעם נוספת, הכה מטופל בראשו לאחר שזה נופף באיבריו בתנועה לא-רצונית.
נימוק לעסקה: הוא ממילא יגורש
בעיצומו של המשפט, לאחר שמיעת עדי התביעה, הגיעו הצדדים לעסקת טיעון שלפיה ביקשו להטיל על ורטיק שנה וחצי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי. השיקול העיקרי של התביעה להסכים לעסקת הטיעון, היה העובדה שבתום ריצוי עונש המאסר יגורש ורטיק מהארץ, ולא תהיה לו הזדמנות נוספת לחזור על מעשיו.
בפסק הדין ציין השופט כי ורטיק עשה את מעשיו בערב ובלילה, שעה שהקשישים הסיעודיים, שחלקם לא היה מודע לסובב אותו, לא היה יכול להביע את כּאבוֹ ואת סבלוֹ, וורטיק נהג בהם מִנהג אדון שעה שצעק עליהם, גידף אותם ואִיֵּים עליהם בתנועות ידיים.
השופט כתב כי על-פי פסיקה מנחה של בית המשפט העליון, "על בית המשפט לדחות הסדר טיעון אם נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה, גם כאשר התביעה פעלה בתום לב". השופט קבע כי העסקה של ורטיק היא מקרה כזה.
השופט קבע כי אין הצדקה לעסקת טיעון החורגת "חריגה רבּתי מהאינטרס הציבורי ומהצורך להעביר מסר חד וּברור - שכּל מי שיפגע פגיעה חמורה בקשיש חסר ישע, בין אם זה מטופל במוסד טיפולי המיועד לקשישים סיעודיים ובין אם זה מטופל על-ידי מטפל בביתו או בכל מסגרת אחרת - צפוי הוא להכבדת ידו של בית המשפט עליו, באופן של הטלת עונש מאסר מאחורי סורג וּבריח, ולא לתקופה קצרה, שמא יהיה בכך כדי להרתיע מי ממטפלים אלה מפני מעשים דומים בעתיד".
תנאי עבדות
"חֶברה שאינה יודעת לדאוג לקבוצות החלשות שבּה - ובייחוד כאשר מדובר בקשישים חסרי-ישע שאינם מסוגלים לדאוג לצורכיהם ואף איבדו את יכולתם הקוגניטיבית, עד כדי כך שאינם יכולים לתקשר עם סביבתם - מאבּדת היא לא רק חלק מצֶלם אנוֹשׁ, אלא יש בכך כדי להצביע על חולשתה" כתב השופט.
השופט גם מתח ביקורת נוקבת על משרד הבריאות, משרד העבודה ומנהלי בית האבות, בשל העובדה שוורטיק עבד שבעה ימים בשבוע, 30 ימים בחודש, 16 שעות ביום, בלא לקבל אפילו יום מנוחה אחד. "מדובר בתנאֵי עבודה שדומים באופיים לתנאֵי עבדוּת, שאינם יאים לשנות האלפיים, לבֶטח לא בחברה מתוקנת", כתב השופט.
השופט קבע כי "לא רק המנהלים של המוסד שבּו הועסק הנאשם עוולו וחדלו בעצם העובדה שהעסיקו את הנאשם משך חודשים ארוכים ללא יום מנוחה אחד - אלא שיש בכך כדי להצביע על מחדלים בפיקוח של משרד העבודה והרווחה על אותו מוסד, שאם לא כן - כיצד ניתן להסביר את עבודתו של הנאשם משך 16 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, משך שבועות רבים ללא יום מנוחה אחד?"