|   15:07:40
דלג
  אריה אבנרי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

חידת פישמן / החיים היפים

כיצד מתייחס פישמן לחבריו הרבים שסייעו לו בזמנים הקשים לבנות את עסקיו כיצד הוא מכניס את ילדיו לעסקים הסיוע הכספי והתמיכה במוגבלים פרק נוסף מתוך הספר 'חידת פישמן' מאת העיתונאי/תחקירן אריה אבנרי הספר הוצא לאור על-ידי ספריית מעריב בראשה עומד העיתונאי דני דור
04/10/2005  |   אריה אבנרי   |   תחקירים   |   יומני אבנרי   |   תגובות


מטוס פרטי

חדי העין שישבו בחודש מאי 2005 באצטדיון הביתי של צסק"א מוסקבה וצפו במשחקי הפיינל-פור של אליפות אירופה בכדורסל, הבחינו ודאי בתוך חבורת לובשי הצהוב הצוהלים גם בפניו המוכרות של אליעזר פישמן, מוקף בבני משפחתו: בנו אייל, בנותיו ענת ורונית, חתניו וכלתו. פישמן אוהד את אלופת ישראל ואירופה, אבל מדיר את רגליו בדרך כלל ממשחקיה. הפעם חרג ממנהגו. את הדרך מתל אביב למוסקבה, כיאה לטייקון ששולט במאות חברות במשק הישראלי, עשה פישמן במטוס הצ'לנג'ר הפרטי שלו, שנרכש עוד בשנת 1999.

מטוס פרטי הוא אחד מסמלי המעמד של אצולת שנות האלפיים בישראל. סמל מעמד שמתחיל כבר בשדה התעופה. בעלי המטוסים הפרטיים פטורים ממסלול הייסורים שעובר הנוסע הרגיל בחברות התעופה. אין תורים, אין ביקורת דרכונים רגילה, הם לא מחכים שעה ארוכה שהמזוודות יגיעו ואת הדרך למטוס הם עושים במכונית פרטית ולא באוטובוס עמוס.

פישמן היה אחד מאנשי העסקים הראשונים במדינה שגילו את החיים היפים כשלרשותך עומד מטוס מנהלים פרטי. כלפי חוץ, פישמן עדיין מנסה להוכיח שלמרות העושר הרב והנכסים שצבר הוא לא השתנה ונשאר עממי וחביב כבעבר, אבל את מכנסי הג'ינס, הסנדלים ומכונית הפרינץ הישנה החליפו חליפות מהודרות ומכוניות מרצדס או ב.מ.וו חדישות ומפוארות עם נהג צמוד שעומד לרשותו עשרים וארבע שעות ביממה. את המשרדים הצפופים בבית תנועת המושבים, שם החל את המרוץ לצמרת, החליפה קומה מרווחת ומושקעת שמשקיפה על כל העיר ממרומי בית רובינשטיין במרכז תל אביב, ובה ממוקם מרכז העצבים של חברת "פישמן אחזקות", שחולשת על עשרות החברות שבשליטתו.

ועדיין, הוא נמנע באדיקות מלהופיע באירועים נוצצים, הצגות גאלה למיניהן ופתיחות חגיגיות מכל סוג שהוא - "למה אני צריך ללכת להצגה שאני לא אוהב ולהגיד שתיאטרון זה ההובי שלי" - גם כאלה שמארגנים העיתונים שבשליטתו, ומתרחק מחשיפה אישית מכל סוג שהוא. מבחינה זו הוא ממש אחיו התאום של שותפו החדש, ארנון (נוני) מוזס. שניהם אנשי תקשורת מובילים ושניהם נזהרים מכל חשיפה לא מתוכננת. נדיר מאוד למצוא אזכור לשמו במדורי הרכילות השונים, ובראיונות המעטים שנתן בימי חייו התמקד אך ורק בנושאים עסקיים ובדברים שעליהם רצה להגיב. בניגוד לאנשי עסקים אחרים במשק, הוא מעולם לא החזיק יחצן, אם כי יכול להיות שיחצן טוב יכול היה לפתור אותו מכמה איזכורים לא מחמיאים הקשורים בו. אחד מהם קשור למטוס המנהלים הפרטי שבבעלותו.

פישמן, כאמור, היה אחד מאנשי העסקים הראשונים בישראל שרכשו מטוס מנהלים פרטי, שמשמש אותו בנסיעותיו התכופות לחו"ל. הרכישה נעשתה הרחק מעיני התקשורת וספק רב אם מישהו היה שם לב לכך, אלמלא עלתה בדירקטוריון "החברה הכלכלית לירושלים" דרישתו של יו"ר הדירקטוריון, פישמן, לממן את אחזקת המטוס הפרטי.

כשהתכנס הדירקטוריון לדון בבקשה חטף פישמן סטירת לחי מצלצלת. בעלי המניות התבקשו לאשר תשלום של 3,500 דולר לכל שעת טיסה ואת עלות התחזוקה והתפעול השוטפים של המטוס. בפני הדירקטוריון הונח דוח ועדת הביקורת של החברה, שקבע שהשימוש במטוס הפרטי מייעל את עבודתו של יו"ר הדירקטוריון, ועשוי לקדם השקעות ועסקות כלכליות בחו"ל. בנוסף, קבעה הוועדה, למרות שהשימוש במטוס הפרטי כרוך בתוספת תשלום לעומת עלות טיסה מסחרית רגילה, יש בו חיסכון בקיצור זמן השהות בחו"ל וההוצאות הנלוות של השהות.

ההסברים לא שיכנעו את שאר בעלי המניות בחברה הציבורית, ובעיקר לא את נציגי לאומי פיא, שהחליטו לדרוש מפישמן להדק את החגורה בכל הקשור לשימוש במטוס בטענה שקשה להפריד בין טיסות עסקיות הקשורות לחברה הכלכלית ובין טיסותיו הפרטיות של בעל השליטה בחברה. גם הדרישה לאשר תשלום רטרואקטיבי של שישים אלף דולר עבור טיסות שבוצעו בעבר, נדחו. ואם לא די בכך, החליטו בעלי המניות שבכל אסיפה שנתית שתדון בדוחות הכספיים השנתיים של החברה, יימסר דוח נפרד על הטיסות, עלותן, מטרתן ויעדן. בכל מקרה שבו ישתמש פישמן יותר משבע פעמים בשנה במטוס הפרטי, הוא יידרש לקבל אישור מיוחד של האסיפה הכללית. פישמן ביקש לאשר את ההסכם לתקופה בלתי מוגבלת. האסיפה הכללית אישרה את ההסכם לשלוש שנים בלבד.

אין ספק שפישמן הרגיש פגוע. מדובר הרי בחברה מקומית קטנה, שהוא השביח והפך אותה לחברה בינלאומית מצליחה, ועתה באים נציגי הגופים שרכשו מניות בחברה ומצרים את צעדיו.

אבל לא רק בעלי המניות עטו על ההזדמנות לנגח בפישמן הגדול. גם התקשורת לא הניחה לסיפור המטוס לעבור בלי התייחסות הולמת: "קשה שלא לתמוה מדוע איש עסקים השולט בעיתון של מדינה, בחברת הנדל"ן המניב של המדינה ובחברת הכבלים של המדינה," כתב יורם גביזון, הפרשן הכלכלי של "הארץ", "מגלגל סכום של 3,500 דולר לפתחה של חברה ציבורית ומבקש את אישורם של מנהלי קרנות הנאמנות וקופות גמל לשם כך. אפשר גם לשאול מדוע איש ציבור כפישמן מבקש מבעלי המניות לאשר בתקופה של מיתון עמוק במשק הוצאה של שלושים אלף דולר לטיסה, כאשר כרטיס טיסה במחלקה ראשונה עולה רק כמה אלפי דולרים."

פישמן: "לא נעלבתי מכל הפעילות סביב הטיסות שלי. ההתנפלות עלי לא היתה מוצדקת. הטיסות שלי חסכו כספים וזמן לחברות מאחר שהן איפשרו לי לערוך קפיצות ולהיות נייד. תמיד ידעתי להפריד בין עסקי החברות הציבוריות שאני עומד בראשן לבין עסקי הפרטיים. בסופו של דבר אושרו הבקשות שלי."

מניות גם בכנפיים (ארקיע)

אולי בגלל המטוס הפרטי ואולי ללא כל קשר, אבל שמו של פישמן נקשר בשנים האחרונות שוב ושוב במגעים לרכישת הבעלות על חברת "אל על". פישמן רכש לפני שנים חבילת מניות קטנה, שלושה אחוזים וחצי, בחברת "כנפיים" של האחים דדי וישראל בורוביץ, שהיתה בעלת חברת "ארקיע" ועוד כמה חברות ישראליות בעלות זיקה לתחום התעופה, ביניהן גם חברת ממ"ן המספקת שירותי תעופה.

כאשר החליטו האחים בורוביץ לנצל את החלטת הממשלה להפריט את חברת "אל על", ולרכוש את גרעין השליטה בחברה, היו לא מעטים שהעריכו שגם פישמן ימהר לקפוץ על העגלה ולרכוש נתח מחברת התעופה הלאומית. פישמן קיבל אומנם דיווח כללי, כבעל מניות ב"כנפיים", אבל את רוב הפרטים על העסקה שאב מהתקשורת. אותה תקשורת שדיווחה בלהיטות על מעורבותו בכל אחד משלבי הרכישה: "קראתי את הכותרות בעיתונים שדיווחו בביטחון רב שאשקיע הרבה כסף ואהפוך לאחד מבעלי אל על, וחייכתי. אף פעם לא האמנתי בעסקי האוויר בישראל. כשנוחי דנקנר הקים את חברת 'ישראייר', והחליט להתחרות ב'ארקיע', ידעתי שלא יהיו לו חיים קלים. ההשקעות גדולות וקשה לכסות אותן."

חברת תעופה הוא לא רצה לרכוש, אבל בעקיפין יש לו קשר הדוק לחברות שנותנות שירותים בנמל התעופה בן-גוריון. חברת "פישמן רשתות" חברה לחברת "סקאל" שמוכרת מוצרים פטורי מכס בנמל התעופה והחלה למכור את מוצריה. חברה אחרת שבבעלותו, "אביב שיגור", שעוסקת בהובלת משלוחים ברחבי הארץ, הרחיבה את פעילותה ומובילה משלוחים המגיעים לישראל ויוצאים ממנה.

גם מבלי להיות הבעלים של "אל על", המטוס הפרטי, המרצדס והעסקים הגדולים גירו את העיתונאים, בעיקר הכלכליים, לנסות ולברר מה שכרו של האיש. לא רק בשתי החברות הציבוריות הגדולות שבהן הוא משמש כיו"ר, אלא גם בעסקיו הפרטיים. פישמן לא קיפח את עצמו בשכר שגבה משתי החברות, "החברה הכלכלית" ו"מבני תעשיה", אם כי ברשימת המנהלים בעלי השכר הגבוה במשק, שמתפרסמת אחת לשנה בכלי התקשורת, הוא לא דורג במקום גבוה.

בשנת 2000 פרסם העיתון "גלובס" את דירוג מאה ועשרים המנהלים עתירי השכר בחברות הציבוריות שנסחרות בבורסה. פישמן מופיע במקום ה-77 ברשימה בעלות שכר של כ-222 אלף שקל לחודש, שהם כ-2.6 מיליון שקל לשנה. סכום נאה, אבל פישמן רצה יותר ולחץ להעלות את שכרו בשתי החברות הציבוריות. דירקטוריון "מבני תעשיה" נענה ברצון והעלה את דמי הניהול שהוא מקבל מ-1.3 מיליון שקל לארבעה מיליון שקל בשנה, בנוסף לבונוס נאה של חמישה אחוזים על רווחים מהשקעות החברה בחו"ל. לקח עוד מספר חודשים וגם "החברה הכלכלית לירושלים" אישרה את הכפלת שכרו. יש לציין שמדובר רק בשכר מהחברות הציבוריות, שהנתונים בהן גלויים בפני הציבור. בנוסף מושך פישמן כספים רבים כמשכורת ודיבידנדים מהחברות הפרטיות שבבעלותו, שמוערכים בעשרות מיליוני שקלים בשנה. "את האגו שלי השארתי בשנת 1983. אני לא עובד בשביל מחיאות כפיים ומחמאות. אני עובד בשביל להרוויח כסף וזו בהחלט לא בושה."

איש גם לא יודע כמה הוא מרוויח בענף המטבעות, תחום שבו פועל פישמן שנים רבות, הרחק מעיניה הבולשות של התקשורת. הרבה כתבים כלכליים שניסו להעריך את שוויו של האיש היו אוכלים את הכובע לו ידעו את היקף ההכנסות שזרמו אליו בדרך זו. השבועון הכלכלי היוקרתי "פורבס" הגדיר בשעתו את פישמן כסוחר המטבעות הגדול בעולם. פישמן לא אהב, לדבריו, את התואר, אבל לא הכחיש שהוא אחד מהמובילים בעולם. הוא מעולם לא דיבר על היקף הרווחים השנתיים שלו בענף המטבעות, אבל על-פי הערכה, מדובר במחזור שנתי של מאות מיליוני דולרים, שהניב רווחים אדירים. מקור הכנסה נוסף וגדול היה הדיבידנדים שזרמו לקופתו בעקבות החלטתו של נוני מוזס להפשיר כספים מוקפאים בסכום של חצי מיליארד שקל מרווחיה של קבוצת "ידיעות אחרונות" ולחלקם בין בעלי המניות בקבוצה. על-פי ההערכה, גרף פישמן לכיסו יותר ממאה מיליון שקל כדיבידנדים מהעיתון.

פישמן לא חשף מעולם את שוויים האמיתי של נכסיו. בשנת 2002 העריכו פרשנים כלכליים את הונו האישי בשני מיליארד שקל. פישמן לא אישר ולא הכחיש, אבל נעלב קצת מההערכה הנמוכה... "הפרשנים לא בדקו את הנתונים המדויקים. מעולם לא פרסמתי כמה אני שוווה אישית, כמה חברות פרטיות יש לי ואת היקף הפעילות הכספית שלהן. המידע שלהם התבסס בדרך כלל על החברות הציבוריות שאני שולט בהן. הסכום האמיתי של נכסי הפיננסיים האישיים היה אז גדול בהרבה ממה שפורסם. לעתים אפילו כפול, אבל אני מעולם לא טרחתי להכחיש או לאשר."

מתן בסתר

הידיעות על עושרו הרב הביאו פניות לסיוע מאינספור ארגונים ועמותות. תרומות כספיות והענקת חסות למפעלים חברתיים שונים. בדרך כלל הוא העדיף לתרום בסתר והקפיד שהדבר לא יתפרסם ברבים. לפחות בתחום אחד של נתינה מצליח פישמן לחשוף את הצד האנושי שבו. קבוצת פישמן נטלה על עצמה מחויבות קבועה לאנשים בעלי מוגבלות בחברה. המחויבות מתבטאת גם בסיוע כספי וגם בהסברה. על הפרויקט אחראית רונית אופיר, והבסיס לפעילות הקבוצה בתחום זה הוא חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות, שקובע במפורש את זכויותיהם של אותם אנשים ואת מחויבותה של החברה בישראל לאותן זכויות. מעבר לסיוע כספי למוסדות המיועדים לאנשים עם מוגבלות, פועלת הקבוצה ליישום זכויות אלו בכל אתרי המסחר והשירותים שלה. בנוסף, הקימה הקבוצה פרויקט משותף עם אקי"ם לסייע למימון לימודיהם של סטודנטים מוגבלים, בנוסף למימון הקמת מועדונים בעיירות פיתוח, מִחשוב של מוסדות חינוך ופעולות נוספות. מאז החל הפרויקט בשנת 2000 הושקעו בו מיליוני שקלים והסכומים גדלים משנה לשנה. מאז ראשית המילניום השקיעה הקבוצה מיליוני שקלים בפרויקטים קהילתיים והסכומים גדלים מדי שנה.

שמואל אביטל, מראשי ההסתדרות לשעבר, כיהן בשנת 2000 כשר ללא תיק וטיפל מטעם הממשלה בעיירות הפיתוח. כשפנה למספר גופים כלכליים גדולים בבקשה שיתרמו לפרויקט חדש שהוא יזם באופקים, שמח לראות את קבוצת פישמן בראש הרשימה. "למרות ששנינו מושבניקים ותיקים, לא הכרתי אותו אישית. הזמנתי אותו לטקס באופקים, וביקשתי ממנו שינאם אחרי דברי הפתיחה שלי. פישמן החוויר וניסה להתחמק, אבל לא היתה לו ברירה. הוא דיבר וכשראה שהטלוויזיה מצלמת, כמעט התעלף וביקש ממני לסלק את המצלמה. אחרי הטקס הוא אמר לי משפט אחד: טוב שעברתי את טבילת האש הזו."

חיים בר-און (ז"ל), חבר בנפש

יש עוד תחום אחד, חשוב, שבו מורגש השינוי הגדול שעבר אליעזר פישמן בדרך הארוכה מאמצע שנות השישים ועד היום: החברים. בשנים הראשונות התגאה פישמן בחברים הרבים שליוו אותו בדרכו. חברים מהצבא, חברים מההתיישבות העובדת, חברים מתחילת הפעילות העסקית. כולם הוקסמו מהחביבות והפשטות שקרנו ממנו. החברות האמיצה עמדה במבחן משבר המניות. אנשי עסקים, קיבוצניקים ומושבניקים נחלצו לעזרה. גם לסייע לעסקים וגם לתמוך באיש מחשש שברגע אחד של ייאוש לא יוכל לעמוד יותר בלחץ וישים קץ לחייו. "לעולם לא אשכח את מה שהם עשו עבורי," הצהיר פישמן בהזדמנויות רבות, "עבורי, חברות אמיתית היא ערך עליון שעולה על כל דבר אחר."

אבל זה היה אז. ובשנים האחרונות התברר שלפישמן לא נותרו הרבה חברי אמת. בעיקר משום שהוא לא עשה מאמץ לשמר אותם. יש רבים שמכריזים או סבורים שהם נמנים עם חבריו הקרובים, אבל פישמן לא כל כך מקבל את ההגדרה. "לא כל ידיד ומכר, או מי שעשה איתי עסקים, או נפגש איתי בתדירות הוא חבר," מבהיר פישמן. "עד היום היה לי רק חבר נפש אחד: חיים בר-און, ואחרי מותו נשאר חלל ריק."

אין ספק שהאיש יודע לגמול על טובות, ויודע לתגמל אנשים שסייעו לו בשלב זה או אחר של חייו, אבל ברוב המקרים זה רק ביזנס. לא חברות אמת שמעבר לתפקיד ולשכר.

עם השנים הוא התרחק גם מחברים קרובים שבעבר לא התכחש לחברות איתם. יוסי גנשר למשל. הקשר ביניהם החל בתחילת שנות השבעים. גנשר, מבכירי תנועת המושבים, סייע רבות לפישמן בתחילת דרכו. הקשר העסקי המשיך לחברות אמת, אבל גם היא הסתיימה. גנשר, שניהל בעבר מפעלים וחברות של תנועת המושבים, היה בן בית בביתו, הצטרף אליו לחופשות משותפות בחו"ל והוא משמש כיום כמנכ"ל חברת "תנופורט", השייכת לפישמן. בשנים האחרונות היחסים ביניהם לא חמים במיוחד, בעיקר על-רקע עימותים בין גנשר ובין אייל וענת, שני ילדיו של הבוס, שטענו שמנכ"ל החברה אינו מקבל את מרותם.

פישמן דוחה את הרמזים על כפיות טובה כלפי חברים שליוו אותו דרך ארוכה. לדבריו, האשמה לא בו אלא בעומס הרב המוטל עליו. גם עבודה וגם נסיעות תכופות לחו"ל שאינן מותירות זמן פנוי לטפח חברויות. גם היחסים בין פישמן למשפחת בר-און ידעו עליות ומורדות והחלו לחרוק מאז שפישמן השתלט על "מוניטין", מינה מנכ"ל חדש ל"גלובס", עמי אבן, ושיבץ את בתו הבכירה, ענת, בתפקיד מרכזי ב"גלובס".

כל רמז שקשור ליחסים עם יורשי חיים בר-און, ועל טענות שנשמעות מהכיוון של משפחת בר-און, מורד מבחינתו במהירות ובחדות מעל סדר היום: "היחסים טובים בהחלט. האלמנה עדנה ממילא לא ידעה כלום על עסקיו של חיים. הבת אלונה יודעת מה קורה ומקבלת דוחות שוטפים. אין שום סיבה שהמשפחה תכעס עלי. שילמתי עבורה מאות מיליוני שקלים ואני לא מבקש מהם את הכספים שהם היו צריכים לשלם כחלק מהסכמי השותפות שלנו."

עזרה לחברים, באמצעות מניעת פרסומים בעיתון

ועדיין נותר תחום אחד שבו למילים "חברות" ו"קשרים אישיים" יש משמעות נוספת. עד היום הוא נוטה חסד לבנקאים ולאנשי משק בכירים, בעיקר לאלה שהיו בעמדות מפתח באותן שנים שבהן זכה לאשראי בהיקפים גדולים, גדולים יותר מכל איש עסקים אחר במדינה. אותם אנשים הפכו לא אחת לחסינים בעיתון הכלכלי שלו ומדי פעם הם מצליחים למנוע פרסומים לא נוחים להם אישית, או כאלה שעלולים לפגוע באינטרסים של הבנק.

באחד המקרים התגלה שפישמן התערב כדי למנוע פרסום מסוים ב"גלובס" על מנכ"לית בנק לאומי, גליה מאור. כאשר נשאל על כך טען שהנושא טופל על-ידי עורך העיתון והוא עצמו כלל לא היה מעורב בו. במקרה אחר פנה אליו חבר הנהלת בנק הפועלים, יעקב אלינב, ידיד אישי של פישמן, וביקש למנוע פרסום ב"גלובס" על חקירה משטרתית נגדו ונגד יו"ר הנהלת הבנק, עמירם סיוון, שעסקה בחשד לדיווחים כוזבים לכאורה על שיעור אחזקת הבנק בחברת-הבת "אמות".

אלינב מאשר שהפרסום אכן עוכב בכמה ימים, אבל בסופו של דבר פורסמה הפרשה בהרחבה. מנגד טוען פישמן שאכן היתה אליו פנייה כזו, אך לדבריו הוא שוחח עם עמירם סיוון והבהיר לו שגם אם ימנע פרסום בעמודי החדשות של "גלובס", הוא לא יוכל לעקוב כל יום אחר כל המדורים והמוספים בעיתון כדי למנוע אזכורים אחרים של המקרה ומשום כך הדבר אינו מעשי. עיתונאים ב"גלובס" יודעים לספר על פניות מצד פישמן ועל בקשות עדינות לעצור פרסומים שונים בנושאים מסוימים. אחד מהם, העיתונאי החוקר יואב יצחק, קיבל פנייה ובקשה לעצור פרסום על חקירה משטרתית נגד עו"ד דורון לוי, לשעבר נציב מס הכנסה, לאחר שהגיע לידיו חומר על חשדות לפיהם משקיעים במלון הולילנד בירושלים זכו לפטור מתשלומי מס גדולים. לעומת זאת פישמן נזהר שלא להתערב בפרסומים של יואב יצחק על נוני מוזס ועל הנעשה ב"ידיעות אחרונות".

בשנים האחרונות, בעיקר מאז שילדיו השתלבו בניהול החברות שבבעלותו, מקפיד פישמן לבלות לפחות חודש בשנה בחו"ל. טיול. לא עסקים. בדרך כלל עם אשתו. לעתים עם חברים, ולפעמים מצטרפים הילדים והנכדים. פישמן תמיד אהב לטייל. כשהילדים היו קטנים, וגם חשבון הבנק לא אִפשר יותר מדי תענוגות, הם חרשו את אירופה וארצות הברית עם קרוואן וישנו במלונות זולים יחסית. הפעם עומד לרשותו מטוס פרטי, ובתי מלון מפוארים במקום המוטלים הזולים. בניגוד לאילי הון אחרים מישראל, הוא לא מחזיק דירות פאר בחו"ל, ומשתדל במהלך הטיול להתנתק מהנעשה בישראל. "כל שנה אני יוצא לחופשה של קצת יותר מחודש. אם יש אירועים מיוחדים אני מתעדכן ב- CNN ואחר כך מתקשר כדי לעשות שינויים בפוזות של ההשקעות שלי. אבל בדרך כלל לא שומעים ממני בארץ ואני לא מתעניין במה שקורה בעסקים שלי כאן. תראו לי עוד הרבה אנשי עסקים שנוסעים לחו"ל למשך חודש ימים ולא מתקשרים למשרד פעמיים ביום.

"בשעתו נסעתי לניו-זילנד, אוסטרליה ופפואה והתקשרתי למשרד בפעם הראשונה רק אחרי חמישה שבועות. אף אחד לא התרגש. לאנשים שעובדים איתי יש סמכויות. הם יודעים מה שאני יודע ואם היו מחליטים החלטות שגויות קרוב לוודאי שגם אני הייתי מחליט החלטות כאלה..."

השרביט עובר לילדים

חלק גדול מהעומס עבר בשנים האחרונות לשלושת ילדיו. ענת, אייל ורונית. "שבט פישמן", כפי שקוראים להם המקורבים. כל הילדים גרים בסביון, סמוכים זה לזה ולהורים. מתחם פישמן. הבת הבכורה, ענת, גרה בבית שבנה אביה בתחילת שנות השמונים והשלים את הבנייה לאחר מפולת המניות הגדולה. פישמן עצמו בנה בית חדש, גדול יותר. אייל ורונית בנו אף הם בתים חדשים על קרקע הצמודה לבית ההורים. כל הילדים מקפידים להגיע אליהם בכל ערב שבת. מסורת משפחתית. לאחר הארוחה מתעדכנים בחוויות העסקיות של השבוע האחרון. בעידכון משתתפים גם שני החתנים - טל מניפז, בעלה של ענת המטפל בחברות הסטרט-אפ של קבוצת פישמן, ורותם אופיר, בעלה של רונית המטפל בחברות היי-טק משותפות למוניטין - וגם מיכל, אשתו של אייל, שמנהלת רשת לייבוא ושיווק נרות דקורטיביים.

משנת 1998, ביוזמתם של הילדים ובעידוד אביהם, הוקמה במסגרת חברת "פישמן רשתות" קבוצת חברות נוספות שמנוהלות בשותפות שווה בידי שלושת ילדיו. פישמן עצמו כמעט לא מתערב בניהול החברות החדשות ומסתפק מדי פעם במתן עצה. "השתדלתי לתת לכל אחד מילדי אפשרות להוכיח את עצמו בעסקים, אבל עשיתי זאת רק לאחר שהם למדו היטב את נושא הנדל"ן. שמחתי כאשר הם פנו אלי בשעתו וביקשו לפתח את התשתית של כמה חברות קמעונאיות ותיקות ברשת ולהקים חברות חדשות. למה לא, חשבתי לעצמי, הרי הם כבר בני למעלה משלושים. העמדתי לרשותם אשראי של חמישה-עשר מיליון שקל. הם עשו בו שימוש יפה ובתוך כמה שנים החזירו את כל הסכום לקופה הפרטית של המשפחה בתוספת ריבית נאה. אני סומך עליהם. מדי פעם אני מקבל עדכונים, אבל לא דיווחים."

וכך, לחברות הוותיקות שברשת - הום סנטר, בסט ביי, טויס אר אס, מגה ספורט, איי.די.זיין - נוספו בתוך מספר שנים חברות חדשות, ביניהן טלפארם: חברה לשיווק תרופות; ביתילי: מוצרים ביתיים; זר פור יו: רשת גדולה של חנויות פרחים; דוליטל: סופרמרקטים לחיות; בלו: רשת הלבשה והנעלה לילדים; אומיני מותגים: יבואנית מותגים מפורסמים; מבאס: יבואני נעליים, וחברות נוספות. מוצרי הרשת המקומיים והמיובאים נמכרים במרוכז בקניונים של קבוצת פישמן ובמרכזים המסחריים המיוחדים שהקימה "פישמן רשתות". הרווחיות נעה בדרך כלל על-פי מצב הרוח של הצרכנים בארץ.

הבן אייל, שמונה ליו"ר "פישמן רשתות", מזכיר מאוד את אביו. גם בצורתו החיצונית וגם בהתנהלות שלו. בדומה לאביו כשהיה בגילו, קשה לתפוס את פישמן ג'וניור שלא במכנסי ג'ינס וחולצה פשוטה. אבא פישמן גאה בעובדה שבנסיעות עסקים לחו"ל מקפיד אייל להזמין כרטיס במחלקת תיירות ולא במחלקת העסקים היקרה. כמו אביו, גם אייל מתרחק מהתקשורת וקשה מאוד לקבל ממנו ריאיון. הבת הצעירה רונית מתמקדת בפיתוח החברות בתחומי הפרסום והתקשורת, ביניהן מיוז-טי.וי, מיוז-מדיה, חוצות זהב ומועדון הלקוחות פאואר קארד. הבת הבכירה, ענת, מעדיפה לעבוד במחיצת אביה במטה הראשי של חברת "פישמן אחזקות", שם היא עוסקת בפרויקטים שונים בחברות הגדולות ובקבוצת "מוניטין" ומשמשת כיו"ר הנהלת "גלובס". במקביל, היא מפקחת גם על פעילות אותן חברות ב"פישמן רשתות" שהיא שותפה בהן, יחד עם רונית ואייל.

אין ספק שלאווירת העושר היה חלק חשוב בהחלטה של ילדי פישמן לפתוח חברה חדשה במסגרת חברת א.פ. עיצובים, שמפעילה את רשתות איי.די.דיזיין וביתילי: רשת רהיטים שלישית, "ריץ' אנד טיילור", שמיצבה את עצמה כרשת רהיטים לעשירים בלבד, ומייצרת רהיטים מיוחדים ויוקרתיים, כמו מיטות אפריון מפוארות, שמחירם מגיע לרבבות שקלים. היוזמה להקים רשת מיוחדת לאלפיון העליון באה בעקבות ביקוש לרהיטים מיוחדים בעלי עיצוב מיוחד שנמצאו לא מעט לקוחות שהסכימו לשלם עשרות אלפי שקלים תמורתם. אייל פישמן דוחה את ההסברים שהקרבה לכסף הגדול זירזה את החלטה לפתוח את רשת חנויות היוקרה. "אלה היו שיקולים מסחריים בלבד. היצע וביקוש. אין כאן שום אווירה של נובורישיות ואורחות חיי האישיים מוכיחים זאת."

קשה להתעלם מהביטחון העצמי שצבר אייל פישמן בשנים האחרונות. ביטחון שאִפשר לו להצטרף בגלוי לביקורת שהשמיע אביו בהזדמנויות שונות על הממונה על ההגבלים העסקיים, על הרגולציה ועל המדיניות הכלכלית. "יש בארץ מדיניות מוזרה: מי שמצליח הופך להיות מוקצה מחמת מיאוס, בעיקר אם ההצלחה מניבה פירות פיננסיים. בארצות הברית הצלחה היא דבר שמתחנכים עליו, אבל אצלנו מחנכים לבטלה ואבטלה ויש התנכלות וחוסר פרגון למי שמצליח. למרות שאנחנו פעילים מאוד בחו"ל, מעולם לא הוגשה נגדנו שם אף תביעה משפטית. כאן, כל שנה יש עשרות תביעות ואיומים בתביעה."

לאחרונה, בצעד נועז שאביו לעולם לא היה עושה, בחר אייל פישמן לתקוף ישירות את נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, בעקבות פסק דין שקבע כי יהודים אינם יכולים לעבוד בשבת. "פישמן רשתות" נפגעה כלכלית מההחלטה, ואייל מיהר להגיב וכינה את השופט ברק זגזגן עליון ופוליטיקאי. אביו שמע את הדברים ולא הסתיר את הביקורת שיש לו על בנו: "הבן שלי הרחיק לכת. אני לא הייתי אומר אותם, אבל הוא ילד גדול. אני לא מתערב במעשיו ולא אומר לו מה לומר ומה לא לומר."

אליעזר פישמן אומנם זהיר מספיק ולא אומר את הדברים בגלוי, אך אין ספק שהשקפת עולמו לא שונה בהרבה מזו שביטא בנו. אבל במקום לבקר את מה שעובר על כלכלת ישראל, הוא קיבל החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת: למתן את ההשקעות בארץ ולהפנות את המשאבים והמאמץ להשקעות בחו"ל. משמעות ההחלטה שלא לפתח עסקים חדשים בארץ, למעט אם הם משיקים לעסקים קיימים, מקרינה גם על קבוצת "פישמן רשתות" ועל עסקיהם המשותפים של שלושת ילדיו. תוצאות ההחלטה כבר ניכרות בשטח: אם בעבר נערמו מדי שנה על שולחנה של הנהלת "פישמן רשתות" עשרות פניות של חברות בענפים שונים שהציעו לרכוש אותן או להיכנס איתן בשותפות, הרי בשנים האחרונות חל דילול משמעותי במספר הפונים אל החברה. לאחרונה החל אייל להתעניין בפתיחת סניפים של רשת "הום סנטר" בחו"ל, והסניף הראשון כבר נפתח בקפריסין. פישמן מודע למגמה ומעודד אותה. כך למשל, הוא לא ניסה להסתיר את זלזולו בתעודת יצואן בכיר, חתומה בידי שר התמ"ס, אהוד אולמרט, שהוענקה לו בשנת 2003, בזכות ייצוא של שלוש מאות מיליון דולר. הוא אף לא טרח לתלות את התעודה על אחד מקירות משרדו. "אני לא זקוק לתואר הזה. הציר המרכזי של עסקי בארץ ובחו"ל היה ונשאר הנדל"ן."

פישמן נשאר עדיין בעל הנדל"ן הגדול ביותר בארץ. מנהל מקרקעי פישמן, כפי שאומרים בחיוך אנשי עסקים בתחום. אין עיר אחת, מדן ועד אילת, שאין בה נכסים שצבר. בעצם יש. עיר אחת בלבד. משום מה, אין לו שום נכס נדל"ני בנס ציונה. ככה זה יצא, הוא מסביר בחיוך. בלי שום כוונה תחילה.

פישמן חוזר לבורסה

גם בשוק ניירות הערך הופיע פישמן חדש-ישן שהספיק לשכוח שלאחר מפולת המניות החופשיות בשנת 1983, הצהיר והבטיח שלעולם לא יחזור יותר לבורסה. עשרים שנה עברו מאז וסיכום ההנפקות שלו לשנת 2003 מראה שבשנים האחרונות הוא גייס מהציבור יותר ממיליארד שקל בהנפקת מניות ואיגרות חוב. ההסבר שהוא נותן פשוט וברור מבחינתו: השתחררתי מהטראומה של 1983 והתאמתי את עצמי למציאות הכלכלית של שנות האלפיים שבה אין אפשרות שאיל הון ששולט בחברה ציבורית יוכל להימנע משיתוף פעיל של הציבור הרחב.

עוד כיוון עסקי מעניין של השנים האחרונות בא לידי ביטוי ברכישת חבילות גדולות של איגרות חוב בחברות היי-טק ותקשורת, שנועדו להבטיח לו מצד אחד תשואה סבירה על ההשקעה, ומצד שני אבטחה למניות של החברה במקרה של הסתבכות או נפילה משמעותית, כפי שאכן אירע להשקעה הגדולה שלו בחברת גילת תקשורת לוויינים. לקראת סוף העשור הקודם קנה פישמן איגרות חוב בקרוב למאה מיליון דולר שהנפיקה גילת, אז אחת מחברות ההיי-טק המבטיחות שנסחרה בבורסה בניו-יורק בשווי של כארבעה מיליארד דולר. ההבטחה הגדולה אִכזבה, ובשנת 2003, לאחר שהחברה לא הצליחה לפדות את איגרות החוב שמכרה, הפך פישמן לאחד מבעלי המניות הגדולים בה, והוביל את תהליך ההבראה שלה, עד שמכר ביוני 2005 את מניות השליטה שלו לאיש העסקים מאיר שמיר, בעליה של חברת הביטוח "מבטח שמיר".

במקרה אחר, אגב, כשל ההימור על איגרות החוב. כשהוקמה חברת ברק 013 לשוק השיחות הבינלאומיות, גייסו הבעלים סכום של מאה ושמונים מיליון דולר באמצעות איגרות חוב שאמורות היו להיפרע בשנת 2007, והבטיחו ריבית של שלושה-עשר אחוזים לשנה לרוכשי האיגרות. למרבה ההפתעה, פישמן, בעליה של חברת "קווי זהב", המתחרה של ברק, ראה בכך השקעה כדאית ורכש כמות גדולה של איגרות חוב, בתקווה ליהנות מהריבית הגבוהה. בסופו של דבר ההימור נכשל בגדול. ברק נקלעה למשבר עמוק בעקבות ההתמודדות מול "בזק בינלאומי" שנהנתה מהגב האיתן של "בזק" ומול "קווי זהב" של פישמן, והתקשתה לפרוע את תשלומי הריבית הגבוהה למחזיקי איגרות החוב.

פישמן קיווה אולי שתקדים גילת יחזור על עצמו ובזכות איגרות החוב הוא יזכה לנתח ממניות החברה, אבל הדברים לא הסתדרו כפי שרצה: על-רקע המשבר בברק נודע לדרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים, שפישמן, בעליה של "קווי זהב", מחזיק בכמות גדולה של איגרות חוב של החברה המתחרה מבלי שעדכן אותו בכך. שטרום חייב את פישמן למכור מיד את איגרות החוב שברשותו, בהפסד גדול, כתנאי לאישור עסקות שהוא תכנן לבצע במסגרת חברת "קווי זהב".

פישמן, אגב, מודה שטעה בהערכותיו בכל הקשור להתנהלותה של חברת ברק. הוא העריך שחברת איי.די.בי, בעלת השליטה בברק, תעדיף להעביר את החברה לבעלי איגרות החוב ולא לפרוע את חובותיה להם, שהסתכמו ביותר ממאה ושמונים מיליון דולר. בפועל התברר שטעה: מחזיקי איגרות החוב ויתרו על שליש מהחוב ונוחי דנקנר, בעל השליטה באיי.די.בי, החליט לשלב את ברק במסגרת האסטרטגיה העסקית שלו, שהיא, בין השאר, תחרות ישירה מול "קווי זהב" של פישמן, בדרך להקמת קבוצת תקשורת חדשה, במקביל לבזק ולזו של פישמן.

תאריך:  04/10/2005   |   עודכן:  04/10/2005
אריה אבנרי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות

30/09/2005  |  אריה אבנרי  |   תחקירים
רבות נאמר ונטען נגד השיטה הנהוגה במערכת המשפטית, לפיה שופטים היושבים בהרכב (שלושה, חמישה או יותר), נוהגים לצרף את חתימתם - "אני מסכים", ולעיתים קרובות, קרובות מדי, עושים זאת גם בלא שהשתתפו בפועל בכתיבת פסק הדין ו/או בפסיקה גופה.
30/09/2005  |  יואב יצחק  |   תחקירים
ראש הממשלה אריאל שרון עומד עתה בפני משבר נוסף. גם אם ייצלח את מרכז הליכוד העומד להתכנס לקראת סוף החודש, עלול שרון להיקלע כבר בנובמבר לצרה חדשה. המשבר שבפתח מתמקד הפעם במ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ובכמה מינויים אותם מבקש שרון לבצע, שאותם מעכב אולמרט: אבי דרכסלר, לתפקיד מנהל מינהל מקרקעי ישראל; ואלי לנדאו, לתפקיד יושב-ראש רשות השידור.
15/09/2005  |  יואב יצחק  |   תחקירים
השופט חשין הוציא תחת ידיו פסק דין מוזר בעניינה של השופטת הילה כהן כל כך מוזר, עד כדי כך שיש בהחלט מקום לבחון מדוע, וגם להעלות כמה סיפורים מן העבר, הנוגעים לנקודות המפגש בין חשין לבין עו"ד יעקב רובין, פרקליטה של השופטת וגם לגלות איזה שירות ביצעה עו"ד שולמית רובין עבור חשין - תמרור עצור סולק לבקשת כבודו, ובכך בוטלה עבירת תנועה שביצע. וגם הקנס בוטל, כמובן.
02/09/2005  |  יואב יצחק  |   תחקירים
מה לא אמרו לפני. ניבאו ימים קשים, אולי התנגשויות אלימות ואפילו פתיחה באש. ומה קיבלו, כללית התנגדות פאסיבית, הרבה בכי קורע לב, טקסי פרידה, הרבה תפילות ובשוליים קבוצת פרחחים ובריונים מהימין הקיצוני - קיצונים שעשו הרבה רעש ומעט מעשים.
25/08/2005  |  עו"ד אברהם פכטר  |   תחקירים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il