|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

יאסר ערפאת: <br>דיוקן פסיכולוגי וניתוח אסטרטגי

המחקר הוכן עבור המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור
המרכז הבינתחומי, הרצליה; להלן תקציר הדיוקן.
26/03/2002  |     |   תחקירים   |   תגובות
 קישורים
  אתר המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה

  אתר המרכז הבינתחומי בהרצליה

  יאסר ערפאת, יומן ידיעות/מאמרים


הכותבים/החוקרים:

ד"ר שאול קמחי - פסיכולוג קליני ומרצה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל חי. ד"ר קמחי חבר באגודת הפסיכולוגים האמריקנית (APA) ובאגודה הבינלאומית לפסיכולוגיה פוליטית (ISPP), והינו עמית מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, המרכז הבינתחומי, הרצליה. בעבר שירת כיועץ מיוחד בחטיבת המחקר באמ"ן;

- ד"ר אל"מ (מיל.) שמואל אבן - יועץ לאסטרטגיה, כלכלה וניהול, ומנכ"ל חברת מולטי קונספט (יועצים) בע"מ. ד"ר אבן הוא כלכלן, וחבר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת ת"א. בעבר שירת כקצין בכיר באגף המודיעין בצה"ל, והיה ממונה, בין היתר, על גיבוש הערכת המודיעין הלאומית, בחטיבת המחקר באמ"ן;

- פרופסור ג'ראלד פוסט - פרופסור לפסיכיאטרייה, פסיכולוגיה פוליטית ויחסים בינלאומיים. ראש התוכנית לפסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטת ג'ורג' ואשינגטון. בעבר, ייסד ועמד בראש המרכז הממשלתי האמריקני לניתוח אישיות והתנהגות פוליטית. כתב את הפרופילים הפסיכולוגיים של מנחם בגין ואנואר סאדאת לקראת מפגש קמפ דיוויד עבור הנשיא ג'ימי קארטר. ספרו האחרון (יחד עם רוברט רובינס) הוא פרנויה פוליטית: הפסיכולוגיה של השנאה.
___________________
עבודת המחקר הסתיימה בספטמבר 2001

תמצית המחקר

יאסר ערפאת נמנה עם הדמויות המעניינות מבין מנהיגי העולם בעת הזו. בעשור האחרון נהנה ערפאת מהישגים מרשימים, בעיקר הודות להסכם אוסלו.

ממעמד של מנהיג ארגון המוקצה על-ידי רוב העולם, לאחר מלחמת המפרץ, הפך ערפאת למקובל בין כל אומות העולם. ממעמד של טרוריסט בינלאומי, שבהנהגתו בוצעו פיגועים, כגון פיגוע האוטובוס בכביש החוף (מרס, 1978), רצח הספורטאים במינכן (ספטמבר, 1972), הרצח באוניה אכילה לאורו (אוקטובר, 1985), הפך ערפאת לחתן פרס נובל לשלום, ואחר כך חזר להפעיל טרור.

מנקודת המיקוח, שבה הציעה ישראל לפלשתינים "אוטונומיה" (ללא ריבונות על השטח) בוועידת מדריד ב-1991, השיג ערפאת, בפסגת קמפ דיוויד 2 ובמו"מ שאחריה, הצעה ישראלית להקים מדינה פלשתינית עצמאית, שבירתה ירושלים המזרחית, על רוב שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, בתוספת שטחים חלופיים בתחומי ה"קו הירוק", וגם הצעה זו נדחתה על ידו.

יחד עם זאת, לערפאת חלק גדול במצבם הקשה של הפלשתינים. הוא ידוע כמי שמגדיש את הסאה ומחמיץ הזדמנויות היסטוריות. כך היה כאשר הביא לגירוש הפלשתינים מירדן בשנת 1970 ("ספטמבר השחור"); כך היה כאשר גרר את ישראל למלחמת לבנון בשנת 1982, שהביאה לגירושו לטוניס; וכך לגבי תמיכתו בסדאם חוסין במלחמת המפרץ, שפגעה קשה במעמד הפלשתינים, והביאה לגירוש מאות אלפים מהם ממדינות המפרץ הפרסי. ייתכן שדחיית הצעות ישראל ע"י ערפאת בפסגת "קמפ דיוויד 2", תיחשב החמצה היסטורית נוספת, שכן ספק אם בעתיד הקרוב תקום מדינה פלשתינית עצמאית בתנאים טובים מאשר הוצעו לפלשתינים, ובכל מקרה, פלשתינים וישראליים רבים סבלו ויסבלו בגין החלטה זו.

ערפאת הוא יליד 1929, ובמשך כל השנים בריאותו היתה תקינה. הוא לא מעשן, לא שותה אלכוהול ושומר על משקלו. בעקבות תאונת המטוס במדבר הלובי (אפריל, 1992), נפגע בראשו ועבר ניתוח לניקוז קרישי דם. מספר שנים מאוחר יותר הופיעו רעידות בשפתיו, אך אין ביטויים לירידה בכושר העבודה שלו או לפגיעה ביכולתו הקוגניטיבית. הוא מתעלם מגילו המתקדם וממצב בריאותו, ואינו מתייחס לאפשרות של פרישה מהזירה הפוליטית, ואינו מסמן יורש פוטנציאלי.

ערפאת הפתיע את כולם כאשר התחתן בשנת 1990 (בהיותו כבן 62) לסוהא לבית משפחת טוויל. למרות נישואיו, לא השתנו כלל סדר יומו וצורת חייו, והוא לא מקדיש זמן למשפחתו.

המחקר, שיוצג להלן, מנתח את דפוסי התנהגותו ומדיניותו של ערפאת, באמצעות שני כלים: ניתוח פסיכולוגי וניתוח אסטרטגי. הניתוח הפסיכולוגי מנסה לזהות את דפוסי התנהגותו של ערפאת, ולהקיש מהם על מאפייני אישיותו: תכונות בולטות, מאפייני תפקוד, וסגנון מנהיגות.

בנוסף, בוחן המחקר את המאפיינים הפסיכולוגיים של התפתחותו ומציג השערות בדבר הקשר בין מאפיינים אלה לבין דפוסי התנהגותו בהווה. הניתוח האסטרטגי מנסה לזהות דפוסי פעולה אופייניים לערפאת על בסיס המהלכים שבהם נקט בעבר, והתייחסותו ל"שחקנים" שונים בזירה. על בסיס המסקנות משני סוגי ניתוחים אלה מציג המחקר מסקנות אופרטיביות לגבי השאלה כיצד על ישראל להתמודד עם ערפאת.

ניתוח פסיכולוגי

ניתוח דפוסי התנהגותו של ערפאת, מנקודת מבט פסיכולוגית, מלמד כי ערפאת הוא בעל יציבות רגשית מוגבלת. ביטויים לכך, בין היתר, הם הצורך החזק שיש לו לשלוט בסביבתו, עד לפרטים הקטנים ביותר, התנהגות אימפולסיבית, ומצבי רוח משתנים. לעתים הוא פקעת עצבים, ולחלופין הוא נתון למצבי רוח מרוממים.

ערפאת הוא אדם פעלתן הנזקק לגירויים מתמידים ומתקשה ליהנות מתקופה של שקט ורגיעה. בשל מוגבלותו הרגשית אין הוא מוכן לקבל מרות של אחרים ואינו סובל כל ערעור על מעמדו. ערפאת חשדן כלפי אויביו וכלפי בני-בריתו. הוא לא סומך על איש. חשדנותו מלווה ברגישות רבה לכל ביקורת עליו מצד אנשיו. הוא נפגע באופן אישי כאשר אנשי מחנהו משמיעים ביקורת, גם אם זו ביקורת עניינית על מהלכיו הפוליטיים.

כמו כן, לערפאת צורך רגשי בולט בהפגנת הצטיינות ועליונות על שותפיו ויריביו כאחד. הוא תופס את עצמו כמנהיג בעל שעור קומה היסטורי יוצא דופן. בתחום הבין-אישי ערפאת מאופיין במערכת יחסים בעייתית המבוססת על מניפולטיביות ושימוש בקירוב והרחקה של אנשים לפי הצורך. אין לו מערכת יחסים אינטימית ולא ידידים קרובים נפשית, ונראה כי אין לו צורך בכך.

נראה כי ערפאת אינו מייחס חשיבות רבה לאמינות. יש לו יכולת דרמטית טבעית והוא עושה בה שימוש רב. הוא מתאים את סגנון דיבורו ואת המסרים שהוא רוצה להעביר בכישרון רב, בהתאם לקהל היעד שלו: משתמש בכפל לשון; בגוזמאות (שבחלק מהן הוא ככל הנראה מאמין בכל ליבו), כמו כן הוא מעביר מסרים בשפת הגוף, בדברים שהוא נמנע מלהגיד, וכן בלשון סגי-נהור ורמזים. הוא מסוגל לשקר ללא ניד עפעף, ומבלי ששומעיו יחושו בכך. הוא מרבה להאשים את הצד הישראלי במזימות ובקשירת קשר לטפול את האשמה עליו.

ערפאת מזוהה על-ידי עצמו ועמו כסמל המהפכה הפלשתינית. הוא נותן לכך ביטויים חיצוניים, כגון הופעה במדים. הוא חסר כל מאפיינים של חיים פרטיים כמו תחביבים, בילויים וכו'.

כל חייו מוקדשים רק לעניין הפלשתיני. ניתן לתארו כאישיות חד-ממדית: אדם שכל עיסוקו ועניינו מוגבלים אך ורק לנושא הפלשתיני-פוליטי, וניחן בפרספקטיבה צרה במגוון של נושאים (כמו: תהליכים היסטוריים, כלכלה מדינית, תהליכים חברתיים). ערפאת רגיש מאוד לכבודו ומקפיד שהסביבה תפגין יחס מתאים. הוא מסוגל לשבור את כללי המשחק המדיני, אם הוא חש שאין הוא מקבל את הכבוד הראוי לו.

ערפאת רגיש מאוד למקומו בהיסטוריה. הוא מעוניין להיזכר כאבי המהפכה הפלשתינית, כמייסד המדינה הפלשתינית וכמנהיג הערבי שהחזיר את המקומות הקדושים בירושלים לחיק האומה הערבית. ערפאת מאופיין בנחישות ודבקות במטרה. הוא אינו מוותר ואינו נכנע גם כאשר הוא עומד מול שוקת שבורה. הוא בעל יכולת התאוששות מפליאה, יכולת לשמור על אמונה ותקווה, סבלנות רבה, יכולת לטעת אמונה ותקווה בלב בני עמו; ויכולת תמרון מפליגה.

במהלך חייו התנסה ערפאת בהרבה מצבי לחץ ומשבר, שבחלקם נשקפה לו סכנת חיים, ובמצבים אלה תפקד היטב. מתקבל הרושם כי בעיתות משבר אין הוא רק מפגין יכולת עמידה מרשימה, אלא אף חש סיפוק גדול. כאשר הוא פועל נגד כוח גדול ממנו (כדוגמת ישראל) הוא נמצא בהתעלות נפשית ומפגין מצב רוח טוב, אינו מהסס לקבל החלטות קשות, מגלה אומץ לב ומוכן להקריב למען המטרה. במצבים אלה הוא מסרב להיכנע לתכתיבים ולחץ חיצוניים, ומפגין חוסר נכונות לפשרות.

סגנון מנהיגותו של ערפאת מאופיין בריכוזיות קיצונית. הוא מקור הסמכות ומקבל ההחלטות בכל הנושאים מקטן ועד גדול. סגנונו הוא הירארכי, נוקשה, והוא הפוסק האחרון. גם כאשר הוא מתייעץ עם עוזריו, הוא שומר לעצמו את ההחלטות בעניינים החשובים באמת: התוויית עמדות עקרוניות ותכניות אופרטיביות. הוא מעלה את ההחלטות לדיון בפורומים של אש"ף כאשר מובטחת לו מראש תמיכה.

מבין ציוני הדרך הפסיכולוגים, שעיצבו את אישיותו והשקפת עולמו של ערפאת, בולטת יתמותו בגיל צעיר מאוד (3-4) מאם, והרחקתו מבית האב בקהיר (בגיל ארבע לערך) לבית הדוד בירושלים, שבשלטון ירדן באותם ימים. אירוע זה גרם ככל הנראה, לחסך הורי, כך שמגיל צעיר היה עליו ללמוד להסתדר לבד. אירועים אלה תרמו לפיתוח תגובה קיצונית של הכחשת רגשות ולימדו אותו, כי הוא יכול לסמוך רק על עצמו, וכי עליו להיות טוב מאחרים, כדי לשרוד.

ערפאת חי מגיל צעיר בתחושה שנבגד ברמה האישית וברמה הלאומית (בגידת מדינות ערב והעולם בפלשתינים, לפי ראייתו). מכאן מבטא ערפאת גם תחושה חזקה של היות הפלשתינים קורבן, שעל העולם להבין אותו ולפצות אותו.

ניתוח אסטרטגי

הניתוח האסטרטגי מלמד, כי ערפאת נוקט בכל המאפיינים של חשיבה אסטרטגית ותכנון ארוך-טווח, בהם: הגדרת חזון וקביעת מטרות ברורות, זיהוי "השחקנים", ניצול כל הכלים האפשריים להשגת מטרותיו, הכרה באילוצים ובחירת דרכי פעולה, תוך זיהוי היתרון היחסי שלו.

באסטרטגיה הפלשתינית במשא-ומתן המדיני עם ישראל ניתן לראות, כי ערפאת מציב לעצמו "קווים אדומים" ועומד בהם בעקביות במשך השנים. אם משווים את "הקווים האדומים", שעמם הגיעו הפלשתינים למשא-ומתן בוועידת מדריד, בשנת 1991, לעמדותיהם במשא-ומתן בפסגת "קמפ דיוויד 2", בשנת 2000, ניתן לראות, כי ערפאת עמד "בקווים האדומים" שהציב לעצמו והגמיש את עמדותיו במידה מועטה, ביחס לסחף שחל בעמדות ישראל. כך למשל, בהסכם הביניים לא ויתרו הפלשתינים על דבר, ובמשא-ומתן על הסדר הקבע הסכימו הפלשתינים לאפשר לישראל לשמר גושי התנחלויות על שטח שגודלו אחוזים ספורים מ"השטחים", בתמורה לשטח חילופי בתחומי ה"קוו הירוק".

מאפיין אסטרטגי נוסף הוא הצלחת ערפאת להסיט את המאבק למגרש המתאים לו. ערפאת גרר את ישראל לאוסלו, לאחר שיצר מבוי סתום במשא-ומתן בוושינגטון, והכשיל את הניסיון הישראלי - אמריקני לנהל משא-ומתן עם נציגי "השטחים". המדינאים הישראלים, שהקלו ראש במשמעות הדרישה הפלשתינית באוסלו, ל"זכות השיבה" וריבונות על ירושלים, הסכימו לכלול נושאים אלה במשא-ומתן על הסדר הקבע, ואף לדחות את הדיון בהן, לפרק זמן של חמש שנים, בתקווה שערפאת יגמיש את עמדותיו עד אז. אולם, ככל שערפאת קיבל יותר תמורות מישראל, כך חשף עמדות נוקשות יותר בעניינים אלה.

בניהול משא-ומתן נוהג ערפאת להלך על הסף, ולפעמים חוצה אותו. הוא אינו חושש למתוח את החבל עד לקצה, לשנות טקטיקות ברגע האחרון, להציג משברים, ולחזור מהסכמות שסמך עליהם את ידו. ערפאת גם נוהג למחזר את התמורות שהוא נותן לישראל במשא-ומתן. כך למשל, הוא נתן לישראל שוב ושוב שיתוף פעולה ביטחוני עם הפלשתינים, ואחר כך הפר אותו. בכל פעם הוא תובע תביעות חדשות בתמורה לשיתוף פעולה זה. ערפאת גם מותיר לעצמו תמיד פתח לתביעות נוספות מישראל. מסיבה זו, בין היתר, הוא לא הסכים להשלים את הסכם הביניים ולהתפשר על פעימה שלישית. מבחינתו, כל עוד לא הושלם "הסכם הביניים" יש בידו בסיס לתביעות נוספות, גם מבלי להעלות את המחלוקות של הסדר הקבע. במסגרת הפנמתו את תפקיד הקורבן, מעדיף ערפאת שלא להציע הצעות משלו, אלא להיות בעמדה שבה הוא מגיב להצעות ישראל וארצות הברית.

האסטרטגיה של ערפאת להשגת יעדיו מבוססת הן על משא-ומתן מדיני והן על המשך המאבק המזוין. בחירתו בדרך הדיפלומטית, באוסלו, נתפסת על-ידו כאסטרטגיה אחת להשגת מטרותיו, וכאשר היא לא קידמה אותו, ולו לזמן מוגבל, הוא הוציא מארגז הכלים את כלי האלימות.

ערפאת רואה באינתיפדה הן כלי להפעלת לחצים על ישראל לצורך שיפור עמדות במשא-ומתן, והן כלי שעשוי להביא לנסיגה חד-צדדית של ישראל בלא הסכם.

האסטרטגיה של ערפאת כלפי דעת הקהל בישראל, מכוונת לגייס חלקים גדולים של הציבור הישראלי לעזרתו, כדי להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות בישראל. הוא עושה זאת בשתי דרכים קיצוניות: מצד אחד הוא מדגיש את הליכתו בדרך השלום, ומצד שני הוא פועל לגבות מחיר דמים מאזרחי ישראל, כדי להביא ללחץ על ההנהגה. ערפאת מזהה את אי-ההסכמות בחברה הישראלית כחולשה. הבנתו זו תורמת להקצנת דרישותיו, כיוון שהוא מניח שחולשה תביא להגמשת עמדות ישראל. כך, למשל, נוכח המחלוקת בצד הישראלי על השליטה ב"שטחים", מעדיף ערפאת לעודד פיגועים במתנחלים ובכוחות צה"ל בשטחים, על פני פיגועים בלב האוכלוסיה הישראלית בתחומי הקו הירוק, אף שגם פיגועים כאלה הוא אינו מונע. בנוסף, ערפאת מנסה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות גם באמצעות ערביי ישראל. עם זאת, נראה שערפאת לא הביא בחשבון את מידת ההשלכות השליליות של "אינתיפאדת אל-אקצה" על מחנה השמאל בישראל, ולכן הישגיו ממהלך זה אינם רבים.

בתחום החוץ, משתף ערפאת פעולה עם ארצות הברית, מתוך הכרה בעצמתה והשפעתה. עם זאת, ערפאת מנסה להפחית מהדומיננטיות של ארצות הברית בתהליך המדיני באמצעות מאמץ להפוך את הסכסוך הישראלי - פלשתיני לעניין בינלאומי. הוא חותר להכניס מתווכים ממדינות אירופאיות, ופועל להכניס לשטחים כוחות, או משקיפים מהאו"ם, או ממדינות זרות. מדיניות זו נועדה גם להצר את מרחב הפעולה של ישראל "בשטחים". האמריקנים, שקרבו את ערפאת בשנים קודמות, התאכזבו ממנו. לאחר סיום כהונתו, כנשיא ארצות הברית, הגדיר קלינטון את ערפאת כמנהיג מזדקן החי בתחושה של קורבן ואינו מסוגל להגיע להסכם שלום סופי. לדעת קלינטון, הגורם שהכשיל את המו"מ בין ערפאת לממשלת ברק היתה דרישתו של ערפאת לנקוב במספרים גדולים של פליטים שיורשו לשוב לישראל, במסגרת "זכות השיבה".

ערפאת מנסה לגייס לעזרתו גם את המערכת הערבית. גם כלפי מנהיגי מדינות ערב הוא משתמש במנופים מניפולטיביים, ביודעו כי מהומות דמים ב"שטחים" יעוררו תסיסה פנימית בירדן ובמצרים, שתחייב את מנהיגיהם להתחשב בעמדתו.

כלפי העולם האיסלמי ערפאת מדגיש את המאבק על ירושלים, הנחשבת למקום השלישי בקדושתו לאיסלם. מבין מנהיגי מדינות ערב, נראה שרק לנשיא מצרים, חוסני מובארכ, השפעה ניכרת על ערפאת, בהיותו פטרונם של הפלשתינים, בר שיח של ערפאת, בן גילו ושותף לתהליך המדיני. מובארכ עשוי לתת לערפאת הכשר לוותר בנושאים מסוימים במשא-ומתן, אולם במקרים רבים גרם הנשיא המצרי להקשחת העמדה הפלשתינית במשא-ומתן (כגון בנושא ירושלים). מנגד, ערפאת מסוגל להזדהות גם עם נשיא עיראק, סדאם חוסיין, שנתפס אצל חלק מהפלשתינים כסמל לעמידה איתנה. לעבדאללה, מלך ירדן, ולבשאר אסד, נשיא סוריה, אין השפעה רבה על ערפאת, בשל גילם הצעיר ומשקעי העבר בין הצדדים.

בזירה הפנימית - ערפאת מתחשב באילוץ שמציב בפניו הרחוב הפלשתיני. הוא ער לרוח הנושבת בדעת הקהל הפלשתינית, שחלה בה הקצנה עקב אכזבה מתהליך השלום. הנסיגה החד-צדדית של צה"ל מדרום לבנון הקשיחה, כנראה, את עמדותיו כיוון שהיא עוררה אצל האוכלוסיה ציפיות, לפיהן ניתן להביא לנסיגת צה"ל באמצעות עימות אלים. יחד עם זאת, מסוגל ערפאת ללכת נגד הזרם במחנה הפלשתיני, כאשר הוא משוכנע, כי הדבר יקדם אותו להשגת היעד של מדינה פלשתינית, וכי בסופו של דבר יכיר רוב הציבור הפלשתיני בצדקתו.

בקרב אנשיו נוקט ערפאת מדיניות של "הפרד-ומשול". הוא אינו ממנה לעצמו יורש, ודואג לחלק את מוקדי הכוח ברשות הפלשתינית. כך למשל, השליטה על כוחות הביטחון למיניהם מפוצלת בין אישים מן "החוץ" (אלה שהגיעו מטוניס ומקומות אחרים בפזורה) לבין אישים מן הפְּנים (אנשי "השטחים"). כמו כן, קיימת הפרדה ברורה בין השליטה על מנגנוני הביטחון בעזה לבין מנגנוני הביטחון ביהודה ושומרון.

ערפאת נמנע מעימות ישיר עם ארגוני האופוזיציה, כל זמן שהם אינם מאיימים בצורה ישירה על שלטונו, כיוון שהוא תופס עצמו כמנהיג של כל הפלשתינים. בנוסף, ערפאת זקוק לטרור שמבצעים ארגוני האופוזיציה כקלף מיקוח במשא-ומתן עם ישראל, וכתגבור למאמץ המלחמתי הפלשתיני. מסיבות אלה, נמנע ערפאת משיתוף פעולה ביטחוני אמיתי עם ישראל.

מסקנות אופרטיביות על בסיס הניתוח הפסיכולוגי והאסטרטגי:

א. אין לאפשר לערפאת להשיג הישגים מדיניים כתוצאה מאלימות, כיוון שערפאת יעדיף את המשא-ומתן, רק אם יראה שאין תוחלת מהמשך המאבק האלים.

ב. לחץ צבאי מסיבי על ערפאת - כל עוד אין מדובר בכיבוש שטחי הרשות - הוא בעל השפעה קטנה יחסית. במצבים כגון אלה ערפאת חש במיטבו, נוטה יותר לקחת סיכונים ונכון להקריב קרבנות. גם לחץ כלכלי על האוכלוסייה, כגון סגרים, ניתוקי מים וחשמל, לא ישפיעו משמעותית על ערפאת, כיון שאין לו קושי להקריב קורבנות, והוא ייטיב להציג את מצוקת האוכלוסיה הפלשתינית בעולם. עם זאת, עצירת כספי מסים שגובה ישראל ועצירת סיוע חוץ, משפיעות עליו, כיון שכסף הוא אחד מאמצעי השליטה של ערפאת.

ג. לחץ אמריקני משפיע על ערפאת, אך לא יביא אותו לשינוי עמדתו בנושאי מהות (ירושלים, זכות השיבה וכו'). כאמור, ערפאת מעדיף שסביב השולחן ישבו נציגים מהאו"ם ומדינות מערב אירופה, התומכות בו, כדי להחליש את ההגמוניה האמריקנית במשא-ומתן.

ד. מוטב שלא לפעול מול ערפאת באמצעות אולטימטום פומבי. ערפאת חש שהדבר נועד להשפילו. מוטב לנהוג בו בכבוד ולהפגין כלפיו מחוות שונות הקשורות במעמדו האישי. הן משפיעות על הלך רוחו ומשביעות את רצונו לזכות בכבוד והכרה.

ה. המשא-ומתן על הסדר הקבע צריך להתבסס על הסכם סופי ומוחלט, שלא יאפשר לערפאת לבוא בכל דרישה אסטרטגית נוספת כלפי ישראל. יחד עם זאת, זקוק ערפאת כנראה לזמן רב יותר כדי לעכל את ענייני המהות, כגון פתרון לבעיית הר הבית וסיום הסכסוך, ולהשלים שלא יוכל לדרוש יותר מישראל. לפיכך, כאשר יתחדש המשא-ומתן, אל לישראל ללחוץ עליו יתר על המידה לקבל הכרעה במהירות, אך בה בעת אל לה לתת לו תמורות ביניים משמעותית נוספות, כיוון שהמנוף שיוותר בידה להתמקח עמו בעתיד עלול להיות קצר מדי, ולא יהיה בו כדי לשכנעו לחתום על הסכם לסיום הסכסוך.

ו. סביר להניח שערפאת לא יוותר על ריבונות פלשתינית בהר הבית במסגרת הסדר קבע. התעקשותו על קבלת ריבונות בירושלים המזרחית, נובעת הן מחזונו להקים בה את הבירה הפלשתינית כפי שהתחייב, והן מרצונו להיות מנהיג חשוב גם בעיני העולם הערבי, המוסלמי והנוצרי. נראה שערפאת אינו מוכן להיכנס להיסטוריה כמי שוויתר על הר הבית. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות שערפאת יסכים לנוסחת פשרה, ובתנאי שזו תהיה מקובלת על מנהיגים מובילים בעולם הערבי, כגון מובארכ.

ז. אם תבצע ישראל ישראל הפרדה חד-צדדית, שמשמעותה נסיגה ללא הסכם מרוב השטחים שבשליטתה, עלול ערפאת להכריז, באופן חד-צדדי, על הקמת המדינה הפלשתינית העצמאית, ולראות עצמו כמי שהנחיל לישראל תבוסה צבאית מוחצת. ייתכן כי אז ייקחו לעצמם הפלשתינים את כל הזכויות המוקנות למדינה, מתוקף החוקים והאמנות הבינלאומיות, כגון זכות הגנה עצמית, זכויות מים ועוד. במסגרת זו הם ינסו להקים צבא, ללא המגבלות שבהן מדובר כיום, לקיים יחסים ואולי אף בריתות הגנה עם גורמים עוינים לישראל, כגון עירק, אירן ולוב. ערפאת לא ישקוט עד שלא יפתרו המחלוקות בנושאי הליבה של המשא-ומתן, כגון הריבונות על הר הבית, זכות השיבה, גבולות, התנחלויות (מאלה שלא יפונו במסגרת הנסיגה החד-צדדית) ולכן המאבק לא יסתיים. לפיכך, מוטב לישראל להגיע להפרדה מהפלשתינים במסגרת הסכם, או להמשיך לשלוט בשטחים שבשליטתה, תוך יצירת חיץ ביטחוני בין האוכלוסיה הפלשתינית לישראל, עד להשגת הסכם.

מסקנות

א. ערפאת עשוי לחזור לדרך המשא-ומתן, כשיראה, שאין תוחלת בהמשך המאבק האלים. לכן, אין לאפשר לערפאת להשיג הישגים מדיניים כתוצאה מאלימות. הפעלת אלימות, לקידום מטרותיו, תמשיך להיות חלק מהתנהגותו של ערפאת בעתיד, והוא ירבה להשתמש בה, ככל שישיג יותר הישגים. אין לתת לערפאת הישגים בגין הפעלת אלימות. כל הישג, שנרכש באלימות, ידרבן אותו לחזור על דפוס הפעולה האלים.

ב. ללחץ צבאי מסיבי - כגון תקיפות חיל אוויר, ירי מסיבי על יעדים בשטחי הרשות ועוד - אפקט מוגבל על ערפאת. הוא מכיר את מגבלות הכוח של ישראל, וכאמור במצבי עימות הוא חש במיטבו, נוטה לקחת סיכונים, ונכון להקריב קרבנות, יותר מאשר במצבים רגילים. לכן, תמונות הטנקים בפאתי הערים הפלשתיניות רק מחזקות את תחושת העוצמה של ערפאת. פעולות נקודתיות עשויות להיות אפקטיביות יותר, כיוון שהן מערערות את תחושת השליטה של ערפאת במצב.

ג. לחץ כלכלי על האוכלוסיה - כגון סגרים, ניתוק מים וניתוק חשמל - לא ישפיעו משמעותית על ערפאת, כיוון שאין לו קושי להקריב קרבנות, והוא ייטיב להציג את מצוקת האוכלוסיה הפלשתינית לעיני כל העולם. יותר מכך, תחושות המצוקה של האוכלוסיה הפלשתינית מדרבנות את ערפאת להקשיח עמדות ולפתח ציפיות, כי סבל אזרחי יביא להתערבות בינלאומית, שהוא כל כך רוצה.

ד. לחץ כלכלי על ערפאת, בדמות עצירת כספי מיסים שגובה ישראל ועצירת סיוע חוץ, משפיע על ערפאת, אם יימשך לאורך זמן. כסף הוא אחד מאמצעי השליטה של ערפאת והכספים הללו הנם רוב כספי הרשות הפלשתינית, ודרושים למימון עבודת המנגנון וכוחות הביטחון. בשונה מסגר צבאי על השטחים, ערפאת יתקשה להמחיש את הנזקים, הנובעים ממחסור בכספים הללו, לעם הפלשתיני. עם זאת, יש להביא בחשבון, כי פגיעה במנגנוני הביטחון עלולה לערער את יציבות הרשות הפלשתינית.

ה. ניתן להשפיע על ערפאת באמצעות נשיא מצרים. חוסני מובארכ. מובארכ הוא בר-שיחו העיקרי, בהיותו מנהיג ערבי נחוש, בן גילו של ערפאת ותואם את האסטרטגיה הפלשתינית להשגת היעדים הפלשתיניים באמצעות התהליך המדיני. מובארכ עשוי לתת לערפאת הכשר לוותר בנושאים מסוימים, ובמקרים רבים גרם להקשחת העמדה הפלשתינית במשא-ומתן. לדוגמה: במשא-ומתן, שקיים ערפאת עם ממשלת ברק בשלהי תקופתה, הבהיר הנשיא מובראכ לערפאת, כי אין לו זכות לוויתורים בירושלים, משום שהעיר קדושה לכלל הערבים והמוסלמים (מובארכ התגאה בכך בנאום שנשא בפני סטודנטים, ושודר בטלוויזיה המצרית ב-28 באוגוסט 2001).

ערפאת מסוגל להזדהות בקלות גם עם סדאם חוסיין, נשיא עיראק, הנתפס כמקור גאווה לנחישות הערבית ובעל כושר עמידה איתנה. לעבדאללה, מלך ירדן, ולבשאר אסד, נשיא סוריה, אין השפעה רבה על ערפאת, בשל גילם הצעיר ועקב משקעי העבר בין המדינות. עם זאת, לעמדת עבדאללה בסוגיית ירושלים עשויה להיות השפעה מסוימת על ערפאת. לפיכך, לו תמכו מובארכ ועבדאללה בפשרה בהר הבית, הדבר היה מקל מאוד על ערפאת.

ו. לחץ אמריקני בלבד לא יביא את ערפאת לשינוי עמדתו בנושאי מהות (ירושלים, זכות השיבה וכו'). נראה שיחס ערפאת לנשיא בוש אינה שונה בהרבה מיחסו האמביוולנטי כלפי הנשיא קלינטון. ערפאת מעדיף, שסביב השולחן יישבו נציגים מהאו"ם וממדינות מערב אירופה, התומכות בו, כדי להחליש את ההגמוניה האמריקנית במשא-ומתן.

ז. מוטב שלא לפעול מול ערפאת באמצעות אולטימטום, ובמיוחד לא אולטימטום פומבי. ערפאת חש שאולטימטום פוגע בכבודו, ונועד להשפילו. לכן, סיכוי נמוך שערפאת ייכנע לאולטימטום, ובמיוחד אם הוא פומבי. בנסיבות של נחיתות הוא עשוי לנסות לפעול בתחום האפור של האולטימטום ולכרסם בו. לפיכך, רצוי לאותת לערפאת, ובאין ברירה - להעביר לידיו אולטימטום בחשאי. לחילופין, רצוי לפעול מול ערפאת בגישה עסקית לגמרי: כפי שתיתן כך תקבל, או להציג בפניו משוואה: אם תיתן X תקבל Y, ולתת בידיו את הבחירה.

ח. מוטב לנהוג בערפאת בכבוד, ולהפגין כלפיו מחוות שונות. הן משפיעות על הלך רוחו, ומשביעות את רצונו לזכות בכבוד והכרה. עם זאת, הוא לא יוותר בנושאי מהות תמורתן. ערפאת מעדיף מחוות, הקשורות במעמדו האישי.

ט. המשא-ומתן על הסדר הקבע צריך להתבסס על הסכם סופי ומוחלט, שלא יאפשר לערפאת לבוא בכל דרישה אסטרטגית נוספת כלפי ישראל. יחד עם זאת, ערפאת זקוק, כנראה, לזמן רב יותר כדי לעכל את ענייני המהות, כגון פתרון לבעיית הר הבית וסיום הסכסוך, ולהשלים עם כך, שלא יוכל לדרוש עוד מישראל. לפיכך, אם יתחדש המשא-ומתן, אל לישראל ללחוץ עליו יתר על המידה לקבל הכרעה במהירות, אך בה בעת אל לה לתת לו עוד תמורות ביניים משמעותית, כיוון שהמנוף שייוותר בידה להתמקח עמו בעתיד עלול להיות קצר מדי, כדי לשכנעו לחתום על הסכם לסיום הסכסוך.

י. סביר להניח, שערפאת לא יוותר בהסדר קבע על ריבונות פלשתינית בהר הבית. התעקשותו על קבלת ריבונות בירושלים המזרחית, נובעת מחזונו להקים בה את הבירה הפלשתינית, כפי שהתחייב, ומרצונו להיות מנהיג חשוב גם בעיני העולם הערבי, המוסלמי והנוצרי.

נראה, שערפאת אינו מוכן להיכנס להיסטוריה כמי שוויתר על הר הבית. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות, שערפאת יסכים לנוסחת פשרה בריבונות על הר הבית (ריבונות משותפת, חלוקת השטח כאשר המסגדים עצמם יהיו בריבונותו), ובתנאי שזו תהיה מקובלת על מנהיגים מובילים בעולם הערבי, כגון מובארכ.

יא. כיצד ינהג ערפאת באם תבצע ישראל הפרדה חד-צדדית, שמשמעותה נסיגה ללא הסכם מרוב השטחים שבשליטתה, תוך פינוי של התנחלויות רבות? ניתן להעריך, כי בעקבות נסיגה חד-צדדית שכזו יורה ערפאת לרשות הפלשתינית להשתלט על כל השטח שיפונה, ואחר כך הוא עשוי להכריז, באופן חד-צדדי, על מדינה פלשתינית עצמאית. ערפאת עשוי להניח, כי ישראל, שתסיר את אחריותה לשטח ולתושבים הפלשתיניים, לא תוכל להתנגד להכרזה, וכי הוא יזכה לתמיכה בינלאומית גורפת במדינה הפלשתינית. סביר להניח כי בנסיבות הללו לא יסכים ערפאת לחזור למשא-ומתן עם ישראל בתנאים הנוכחיים, אלא כמדינה מול מדינה. כלומר, הפלשתינים ייקחו לעצמם את כל הזכויות, המוקנות למדינה עצמאית (כגון זכות להגנה עצמית, זכויות מים ועוד), שיאפשרו למדינה הפלשתינית גם להקים צבא ולקיים יחסים, הסכמים ואולי אף בריתות הגנה עם מדינות שונות, בהן עיראק, איראן ולוב.

למרות הנסיגה, ערפאת לא ישקוט כל עוד לא תפתר המחלוקת בנושאי הליבה של המשא-והמתן: הריבונות על הר הבית, זכות השיבה, גבולות, התנחלויות (מאלה שלא יפונו במסגרת הנסיגה החד-צדדית), ולכן, המאבק לא יסתיים. בנסיבות הללו, מצבה של ישראל יהיה מורכב וקשה יותר. ארגונים שונים, כגון חמאס, ג'יהאד האסלאמי, תנזים וכוחות הביטחון הפלשתיניים, ימשיכו לתקוף את ישראל ויעדים בשטחים. בנוסף לחוליות שיחדרו לשטח ישראל, יפעלו גורמי הטרור גם באמצעות ארטילריה, טילים נ"ט וטילים נ"מ. בעקבות פעילות זו עלולה ישראל להידרש להילחם במדינה הפלשתינית, שתהיה מדינה ריבונית, החברה באו"ם, ולהיחשף ללחצים בינלאומיים ואולי אף לסנקציות.

בעקבות נסיגה ישראלית שכזו, יטען ערפאת לניצחון צבאי מוחץ על ישראל, שלא היה דוגמתו בתולדות האומה הערבית. לדבר יהיו השלכות שליליות על הסיכוי לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי בדרך מדינית, ביום מן הימים; שכן תפחת המוטיבציה של העולם הערבי להגיע להסכם שלום עם ישראל, הסכמי השלום עם מצרים וירדן יתרופפו עוד יותר, וכוחן של האופוזיציות בעולם הערבי יגדל. לפיכך, בניגוד להפרדה חד-צדדית, מוטב לישראל להמתין עד שייווצרו התנאים לבצע הפרדה בהסכמה - קרי הפרדה בהסכם מדיני עם הפלשתינים - הסכם קבע, או הסכם חלקי.

בינתיים יכולה ישראל להציב חיץ בין ישראל לשטחים, כאשר צה"ל ממשיך לשלוט בשטחים (למעט בשטחי הרשות הפלשתינית), כמהלך ביניים עד להשגת הסכם מדיני. זאת למעט שינויים בהיערכות של יישובים ושל מחנות צבא משיקולים טקטיים.

יב. יש להביא בחשבון התפרצות של משבר בהנהגה הפלשתינית כאשר יירד ערפאת מהבימה. מדיניותו של הפרד-ומשול מונעת היווצרות הנהגה חלופית, והדבר עלול להשפיע לרעה בבוא היום על יכולת ההנהגה הפלשתינית להתמודד עם עזיבתו.

תאריך:  26/03/2002   |   עודכן:  26/03/2002
ד"ר שאול קמחי, ד"ר שמואל אבן, פרופ' ג'ראלד פוסט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בית המשפט דחה בקשת ארנון מוזס - שנחשד בניסיון להדיח שופט בישראל לעבירה ולמשוא-פנים - והתיר עתה ליואב יצחק ולמעריב לפרסם את המידע הסנסציוני; טענתו של מוזס כי מדובר בענייני משפחה האסורים בפרסום, נדחתה; השופטת קבעה: "מעשה אסור של פניה לשופט איננו יכול, בשום אופן, להחשב חלק מההליך המתקיים בבית המשפט לענייני משפחה..."
21/03/2002  |  יואב יצחק  |   תחקירים
מנהלי חברות ביטוח מובילים, ובראשם מנכ"ל קבוצת כלל ביטוח, אביגדור קפלן, קיימו פגישות כדי למצוא פתרון: כיצד לסגור על אחד המתחרים - לאומית קייר; הבעיה היא שהדבר נעשה תוך יצירת קרטל בלתי חוקי לכאורה
13/03/2002  |  יואב יצחק  |   תחקירים
18/02/2002  |  יואב יצחק  |   תחקירים
18/02/2002  |  יואב יצחק  |   תחקירים

16/02/2002  |  יואב יצחק  |   תחקירים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il