תנועת "נאמני הר הבית וארץ ישראל" ו"מנויי קרבן הפסח" (באמצעות דובר הסנהדרין, פרופ' הלל ויס) הגישו היום (ה', 29.3.07) עתירה לבג"צ ובה הם מבקשים לאפשר את קיום מצוות הקרבת קרבן הפסח כהלכתו על הר הבית. בעתירתם, מבקשים העותרים כי הממשלה, המשטרה והיועמ"ש ינמקו מדוע אינם מאפשרים להם את מילוי חובתם הדתית והלאומית על-פי מורשת ישראל וההלכה היהודית לקיום הקרבן קרבן פסח וקיום סדר כהלכתו, בערב חג הפסח הקרוב (2.4.07).

העותרים המבקשים לחדש את המצווה, שקיומה לא התאפשר במשך שנות הגלות, טוענים כי אכילת הקרבן המדובר אפשרית אך ורק בגבולות ירושלים המקודשת בחומות הבית הראשון במה שהתיר עזרא הסופר, היינו בהר הבית. לטענתם, עצם הקמת מדינת ישראל, כמו גם שחרור ירושלים ומקום המקדש והשבתם לריבונות ישראל, מחייבת השבת עטרה ליושנה, על-דרך מתן אפשרות להקרבת קרבן פסח לחפצים בכך.

הם מסבירים כי סיכול הקרבת הקרבן, יש בו משום פגיעה קשה ובלתי מידתית בחופש הפולחן, ושמתן התר להקרבה ישמור על אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, וישמור על אופיה כמדינת חוק.

אין תלות בקיום בית המקדש

בעתירה נכתב בין היתר, כי "ליל הסדר עצמו עבר תהפוכות כעם היהודי עצמו, ואופיו פשט ולבש צורה במהלך הדורות - כאשר עם חורבן הבית והגלות נאלץ העם היהודי לחדול ממצוות החג המקורית של הקרבת שה בהר הבית ואכילתו למנוייו, והסתפק בתחליף של זכר לקרבן הפסח - כאשר ליל הסדר כולו רצוף מאמרים ומעשים סמליים שתכליתם רק כדי להזכיר את המקור עת היה בית המקדש קיים".

הסנהדרין בנשיאות הרב עדין שטיינזלץ, שארגנה את מנויי קרבן הפסח, אומרת כי הצליחה לגייס עד כה 500 מנויים ואלו ממשיכים להירשם. הסנהדרין פסקה כי במסגרת ההלכה, במצב הקיים קיימת ועומדת החובה ההלכתית להקרבת קרבן פסח במקום המקדש, למרות שבית המקדש אינו בנוי, כאשר לכל סימני השאלה ההלכתיים נתנו פוסקי ההלכה פתרונות מעשיים.

המשטרה מצידה דחתה במכתב את הבקשה מטעמים של שמירה על הסדר הציבורי ופגיעה חמורה בשלום הציבור ועל-פי המדיניות של הדרג המדיני. העותרים טוענים כי אין חלופות לקיום האירוע, שכן אין מדובר בהפגנה גרידא אלא באירוע דתי. הם סבורים כי מימוש זכותם לחופש פולחן, אין בו כל פגיעה בסדר הציבורי, "אלא אם הכוונה לרצות גורמי אויב המאיימים על שלום הציבור, שאז הלכה פסוקה היא כי אין לפגוע באזרח ובשלומו וליתן למאיים זכות וטו על סדרי החיים במדינה".

הבדל מקרבנות אחרים

עוד הוסיפו העותרים, כי הקרבת קרבן פסח שונה מאשר קרבנות אחרים התלויים בקיומו של בית המקדש. הם מציינים כי מצויות עדויות היסטוריות לכך שקרבן הפסח הוקרב גם לאחר חורבן הבית בהר הבית ונפסק בעקבות איסור שהטיל הקיסר יוסטיניאנוס, וגם לאחר החורבן עשו יהודים מאמץ לעלות להר ולהקריב קרבן פסח.

לעתירה צירפו גם נימוקים אידיאולוגיים לאומיים ובכך טענו כי קיים ערך מוסף לפולחן רגיל. חופש הפולחן, לדידם, הוא זכות יסוד העומדת מעל שיקולים מדיניים ופוליטיים, ופגיעה בו או שלילתו, הינה "בלתי מידתית ופסולה בהיותה בלתי סבירה באורח קיצוני".

העתירה הוגשה באמצעות עו"ד נפתלי ורצברגר.