אב ובנו שהכו את בעליה כלבת ציד משום שנהג לטייל איתה בלי רצועה ובלי מחסום, והיא אף תקפה פעמיים את כלבתם הקטנה, חויבו לפצותו על כאב וסבל. שופטת בית משפט השלום בתל אביב יעל הניג הורתה לאברהם וארז שחם מקרית אונו לשלם פיצויים בסך 20,765 שקל לעמי אורגד, כמו כן חויבו לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עורך הדין בסך 2,700 שקל.

האירוע היה ב-20 באוגוסט 2001 כאשר אורגד יצא עם חברים ועם כלבת הציד שלו לטייל בגן ציבורי ליד ביתו בקריית אונו. האב ובנו יצאו אף הם לגן לטייל עם כלבתם.

מפסק הדין עולה כי אורגד נהג לטייל עם כלבתו בלא רצועה או זמם, ואף הוזהר בידי המשטרה ושכניו, לרבות שחם. כמו כן מתברר כי הכלבה תקפה בעבר פעמיים את כלבתם של שחם, שהיא קטנה יותר. אבל ביום האירוע הייתה הכלבה של אורגד קשורה ברצועה. בדרכו עבר ליד האב ובנו, אך הם עזבו. לאחר שעזבו, שחרר אורגד את כלבתו וישב על ספסל עם חבריו סיומה וניצן. באותו שלב חזרו האב ובנו למקום מצוידים במקלות ורדפו אחרי כלבתו של אורגד. אורגד מיהר להגן עליה, ובני משפחת שחם היכו את אורגד במקלותיהם עד כי נזקק לטיפול רפואי. גם האב ובנו הגיעו לחדר מיון עם חבלות וטופלו. המשטרה חקרה את האירוע אך לא מצאה לנכון להגיש כתבי אישום. אורגד הגיש נגד שחם תביעה אזרחית, והם הגישו נגדו תביעה נגדית. במשפט נמסרו גרסאות סותרות, וכל צד טען שהאחר היה התוקף.

תמונת רשומון

בפסק הדין קיבלה השופטת את גרסת אורגן ועדיו. השופטת כתבה כי באירוע המתפתח במהירות ויש בו מעורבים רבים עשויה להתקבל מעין תמונת "רשומון", וכל אחד מהעדים, רואה חלקי תמונה ואירוע ונותן את פרשנותו שלו. אבל התנהגותם של שחם, הצטיידותם במקלות לפני האירוע וריצתם המכוונת יחד לכיוון ואורגד וכלבתו, מחזקים את גרסת אורגד ועדיו בדבר כוונותיהם האלימות מלכתחילה. היא ציינה כי גרסתם של האב ובנו כי אורגד הוא שתקף אותם משום שרצו אחרי כלבתו הבלתי מרוסנת, אינה מתקבלת על הדעת משום שהוא לא היה מעז לעשות זאת בעודו יחיד מול שניים המצוידים במקלות.

היא כתבה כי יתכן שתחילה רצו שחם אחרי הכלבה כשבליבם כוונות ללמדה לקח, אבל תוך שניות פנו נגד אורגד. השופטת קבעה כי זו הייתה "תוקפנות לשמה ולא השתתפות בתגרה כטענתם". השופטת דחתה את גרסתם של שחם כי פעלו מתוך הגנה עצמית.

בקביעת סכום הפיצויים כתבה השופטת כי נתנה משקל לממד התוקפנות שהפגינו שחם כלפי אורגד. עוד כתבה כי הביאה בחשבון את הצורך ב"ריסון נטיות פרטים מהציבור ליטול את החוק לידיהם ולאוכפו, באמצעים אלימים. אם לא תרוסן נטייה זו, קיימת חלילה סכנה של התדרדרות החברה לאנרכיה, בבחינת 'איש הישר בעיניו יעשה'.

עם זאת, הדגישה כי על רשויות החוק והאכיפה מוטלת חובה "לשמור על הסדר הציבורי ולרסן את יחידי הציבור שאינם נשמעים לחוק, והדברים יפים בפרט כשמדובר באכיפת החוק על בעלי כלבים תוקפנים מטיבם.