שוב הם קופצים: פואד בן-אליעזר מבקש לסלק מן המפה את "המאחזים הבלתי חוקיים", ואברהם בורג מבקש ליצור כעת תקדים לקראת הפינוי המיוחל של כל היישובים ביהודה ושומרון. חבל להם על הזמן, לשני זייפני הבחירות האלה; העם היושב בציון לא ישכח להם את חטאיהם בעת שהם הונו ורימו ושיקרו והבטיחו, ביחד עם יוסי ביילין ושמעון פרס ויצחק רבין, כמובן, שאם רק נפנה את מחציתה של ארץ ישראל המערבית לטובת כנופיות הפשע של יאסר ערפאת, יבוא עלינו השלום ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו יוכל לרבוץ בטח.

אין להם בושה לאנשים האלה. לא לשני היריבים-בעבר, ולא לכל האחרים שמבקשים כיום לשלוט בשייריה האומלללים של "מפלגת העבודה בראשותו של רבין" - זה היה שמה הרישמי של מפלגת הכזב הזו בבחירות 1992 - זו שהביאה עלינו את אסון אוסלו בכחש ובתרמית.

במקום לעמוד כיום בפני ועדת חקירה ממלכתית ולהסביר את המהלכים שהובילו למותם של קרוב לאלף(!) יהודים ולפציעתם של אלפים מאז ה-13 בספטמבר האומלל, בשנת 1993, היום בו התקיימה הפארסה המטופשת על מדשאת הבית הלבן, חוזרים עתה במחנה השמאל לאותן קלישאות. כאילו ששום דבר לא קרה מאז שיצחק רבין טבע את מטבעות הלשון 'ערפאת יילחם בטרור בלי בג"צ ובלי בצלם'; וכאילו שלא התברר לכל העולם שהערבים משני צידי הקו הירוק אינם שונים במאומה מהמוסלמים שפגעו במגדלי התאומים או מהמטורפים של בן-לאדן שפוצצו דיסקוטקים של תיירים אוסטרלים באידונזיה.

המוסלמים הם אותם מוסלמים בכל העולם, והערבים הם אותם ערבים. בחברון. בבית לחם. ברמאללה. באום-אל-פאחם. בנצרת. בסכנין. השינאה שלהם היא אותה שינאה. אין שום סיכוי בעולם שהם ישלימו אי-פעם עם הישות היהודית העצמאית בארץ ישראל; גם אם זו תהיה קטנה כגודלה של תל אביב ובנותיה.

פואד בן-אליעזר לעולם לא יבין זאת. גם לא חבריו ל'מחנה'. אבל בדמגוגיה אין להם מתחרים. כך הם התנהגו מאז ומעולם. תרבות השקר וההונאה העצמית היו תמיד חלק מן ההווייה התרבותית שלהם. לפני הקמתה של מדינת ישראל ולאחר שהיא היתה לעובדה קיימת.

אסור לשכוח להם את זה: לא את שיתוף הפעולה של ראשי מפא"י, אלה שעמדו אז בראש הנהגת היישוב העברי בארץ ישראל המנדאטורית, עם הבריטים; ולא את מדיניות 'ההבלגה' שלהם נוכח הגזירות של השלטון הבריטי ומעשי הרצח של יהודים באשר הם בהנהגתו של המופתי של ירושלים. אותה מדיניות התחלפה עתה במדיניות של פייסנות ורפיסות נוכח 'קורבנות השלום' הנערמים ברחובותינו. מה שכן, בכל פעם יש לה, ל'בשורה' של היוסי-שרידים, שם אחר. כעת קוראים לה 'מורשת רבין'. רק הטיפשות היא אותה טיפשות. גם 'המחנה' הדוגל בה הוא אותו 'מחנה'.

יש רק דרך אחת שבה צריך לנקוט עכשיו: להקדים את הבחירות הכלליות. גם אם ראש הממשלה רוצה להמשיך לשבת על כיסאו עד לסף השנה הבאה, צריך לומר לו שזה לא מה שהרוב היהודי רוצה עתה. המחיר הוא יקר מדי. כל דחייה בקיום הבחירות עלולה לעלות במחיר בלתי נסבל. פואד בן-אליעזר עולה ל-כ-ו-ל-נ-ו בדמים מרובים. תרתי משמע. הגיעה השעה לומר לו ולחבריו לעזוב אותנו לנפשותינו - ולהתחיל להתמרק מחטאיהם הנוראיים.

גם שנים רבות לא יספיקו לשם כך - אבל לפחות צריך להתחיל במלאכה.