לפני כשבוע וחצי התרחשה באוניברסיטה העברית בהר הצופים תקיפה על-רקע לאומני. רכז סניף ירושלים של תנועת 'אם תרצו', אדי פריימן, הותקף על-ידי עשרות פעילים של תנועת 'אבנה אל בלד' - בני הכפר, בשעה שעמד עם שני פעילים נוספים בדוכן של 'אם תרצו' ברחבת האוניברסיטה ותלה דגל ישראל.

פריימן מיהר להגיש תלונה במשטרה ובהמשך גם תלונה להנהלת האוניברסיטה. חשוב לציין כי ארגון 'בני הכפר' הינו ארגון קיצוני שמנהיגיו הורשעו במגע עם סוכן זר ובסיוע לאויב והם מרצים כעת עונשי מאסר. למרבה הצער הדבר אינו מונע את פעולתם באוניברסיטאות שמעניקות להם אישורים לפעילות ככל תא סטודנטים אחר. אישורים אלו מנוצלים כמובן באופן יומיומי על-ידי הארגון ותנועות ערביות נוספות לחלוקת חומרי הסתה השוללות את זכות קיומה של ישראל, כדוגמת מפות ארץ ישראל עליהן מופיע דגל פלשתין על הארץ כולה.

כמקובל באוניברסיטה, החלה תנועת 'אם תרצו' בהליכים המסודרים ובהגשת בקשות לקיום אירוע בתגובה לתקיפה, אולם להפתעתנו מי שזכו לקבל אישור חריג לקיום פעילות בהתראה קצרה הם דווקא הפעילים הערבים שמיהרו לסלף את האמת והעובדות ולטעון כי הם אלו שהותקפו.

יו"ר ועד הסטודנטים הערבי, ממדוח אג'בריה, ניצל את התקרית והכריז עם קיום 'יום הכאפייה' בקמפוסים בישראל ביום רביעי שעבר. כעילה לקיום האירועים, טען אג'בריה כי הם נועדו להביע מחאה על "הגזענות נגד הסטודנטים הערבים בישראל" והוסיף כי אירועי המחאה יכללו טקס זיכרון במלאות שלוש שנים למות ערפאת.

את שהתרחש ביום רביעי בקמפוסים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה לא ניתן לתאר אלא כהשתוללות הלאומנות הערבית בקמפוסים בחסות הנהלות האוניברסיטאות. תוך שהם נהנים מהגנת מאבטחי וסדרני האוניברסיטאות עמדו עשרות סטודנטים ערבים עטויי כאפיות וקראו קריאות 'ברוח ובדם נפדה אותך פלשתין'. מולם התארגנו עשרות סטודנטים של תנועת 'אם תרצו' וסטודנטים מתאים נוספים ומחו על הפיכת הקמפוסים בישראל לחממות של האיסלאם הרדקיאלי.

זה לצד זה עמדנו ביום רביעי צעירים וצעירות, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים, קצינים ולוחמים במילואים וצפינו בבושה במתרחש. תחושת הבושה רק גברה שעה שסדרני האוניברסיטה העברית בחרו לראות דווקא בנו את הצד הבעייתי ולהצר את צעדנו. בחיפה מצטרפים אירועי השבוע לשגרת ההתרחשויות במקום, לאחר שבשנים האחרונות הפכה האוניברסיטה לכר פעילות פורה לבריונות ערבית שגרתית המלווה בחלוקת חומרי הסתה נגד ישראל. כך לדוגמא חולק השבוע יומן בו מתוארים מעשי אונס ורצח שמבצעים חיילי צה"ל בפלשתינים ומופנית קריאה לכיבוש מחודש של ירושלים.

מסכת האכזבות של הסטודנטים בירושלים ובחיפה לא הסתיימה רק בביזוי המדינה היהודית על-ידי הערבים בחסות האוניברסיטאות. כשהחלו להתפרסם הידיעות באינטרנט ומהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה, התגלה כי הסטודנטים הערבים בישראל נופלים קורבן להתנכלות גזענית ולאפליה בעוד גרסת הצד הציוני מובאת באופן חלקי במקרה הרע או לא מובאת כלל במקרים אחרים.

בספרו 1984 מתאר ג'ורג' אורוול מצב אבסורדי בו מילים ומונחים מסוימים מקבלים משמעות שונה לחלוטין מהמשמעות המקורית שלהם. בישראל 2007 קיבלה תופעת מכבסת המילים ממדים מדאיגים אשר מסכנים את המשך יכולתנו לתפקד כחברה. זאת משום ששפת התקינות הפוליטית איננה מסתפקת רק בשינוי משמעות המילים אלא גם הופכת לעיתים את הסיבה והמסובב, את השקר והאמת ואת הטוב והרע וכתוצאה מכך משתקת את יכולת הפעולה הנכונה.

בניגוד לטענה המקובלת, לפיה כאשר יעלו רמת החיים ואיכות ההשכלה של הערבים בישראל תפחת עוינותם למדינה מוכיחים האירועים כי המציאות הפוכה. הסטודנטים הערבים נהנים מאפליה מתקנת בקבלה לאוניברסיטה, מנועים משירות צבאי, לאומי או אזרחי, ולומדים על-פי רוב על חשבון החמולה בעוד הסטודנט היהודי מממן בעצמו את לימודיו.

למרות כל זאת הסטודנטים הערבים הם אלו שמובילים את מגמת ההקצנה של ערביי ישראל. הצעד הראשון בהתמודדות עם תופעה זו צריך להיות בחקיקת חוק שירות אזרחי שיחייב את הצעירים הערבים לשרת תחת חוקי המדינה ככל אזרח אחר. הצעד הבא צריך להתבטא בהוצאת התנועות הערביות הלאומניות אל מחוץ לחוק. אין לתלות כל תקווה בהתנהלות האוניברסיטאות בארץ, הללו התקנאו כנראה בקמפוסים האירופים שהפכו למוקד שנאה והתססה נגד ישראל והמערב והחליטו להגביל דווקא את הגורמים הציוניים. בכנסת הנוכחית ישנו רוב ציוני ברור שאם יפעל באופן נכון ויתגבר על חילוקי דעות פוליטיים בכוחו לעצור את הסחף הלאומני של ערביי ישראל ולהגן על זהותה ועתידה של המדינה.