רק לא שלמה כהן. לא רק בגלל הבוטות שלו ולא רק בגלל אופיו וגם לא רק בגלל דיעותיו הפוליטיות, הסיבה המרכזית שבגללה אני חושב שהאיש לא ראוי לשמש בתפקיד ראש לשכת עורכי הדין נוגעת לפוליטיזציה שהוא הכניס למיסגרתו של גוף ציבורי שנועד מעצם טיבו לשמש איגוד מקצועי.
שומר החותם של מערכת המשפט בישראל - ונאמנם של עשרות אלפי עורכי דין המשמשים בקודש בכל ימות השנה ומשמשים פה להרבה מאוד אזרחים.
אין זה סוד, כמובן, שאני תומך בלב ונפש במועמדותו של זכי כמאל, עורך דין המתגורר בדליית-אל-כרמל, אבל לא רק בגלל זאת אני טורח לומר את הדברים. הנפש פשוט קצה במה שמעולל שלמה כהן ללשכת עורכי הדין. השיג והשיח שמתקיים במוסדותיה, אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך, מלא בגידופים, בניבולי הפה ובקריאות גנאי.
לשכת עורכי הדין אינה מקיימת אפילו מיקצת מן הפונקציות שלשמן היא הוקמה. עורכי הדין משלמים את מיסי החובה השנתיים, ומדירים את רגליהם מביתה. לא רבים מתעניינים במה שקורה בין כותליה. לכן אני הייתי רוצה לראות הנהגה אחרת בלשכת עורכי הדין ואני סבור שאין כמו זכי כמאל ראוי לתפקיד ראש לשכת עורכי הדין.
ייתכן שמיקצת מן הקוראים ירימו גבה בתימהון, נוכח דיעותי הפוליטיות הידועות, אבל דווקא בגלל זאת אני מקווה שדברי יתקבלו כהווייתם: זכי כמאל הוא איש שפועל כל ימות השנה לקירוב לבבות בין האוכלוסיות השונות בישראל. הוא מקיים בביתו, לעתים תכופות, מיפגשים המוניים, שבהם נוטלים חלק אישי ציבור רבים, ראשי רשויות מקומיות, חברי כנסת, מכל הגוונים ומכל הזרמים, עורכי דין וסתם 'עמך'. לא אחת פגשתי בביתו אנשי אקדמיה ידועים, שופטים בבתי המשפט השונים, בעבר ובהווה, ובראשם את אהרן ברק, מי שמקיים עם זכי כמאל מערכת יחסים מאוד קרובה, אנשי דת, עיתונאים מפורסמים, ועוד כיוצא באלה.
באחרונה אירח זכי כמאל בביתו בדליית-אל-כרמל את באי הכינוס הבינלאומי שהתקיים במרכז לדיאלוג אסטרטגי שהוקם לא מכבר במיכללה האקדמית בנתניה. בכינוס הזה השתתפו, בין השאר, מיכאל גורבצ'וב, נשיא ברה"מ לשעבר, האיש שהשפיע על גורל העולם יותר מכל אדם אחר עלי אדמות, ועוד הרבה נשיאים וראשי מדינות לשעבר. זכי כמאל ישב בשורה הראשונה באולם הכינוסים ורבים ניגשו אליו כדי לברכו.
אני מספר את הדברים, כיוון שאני חושב שאיש כמוהו צריך לעמוד בימים האלה בראש לשכת עורכי הדין. הוא חף מכל רבב, והתאווה לכבוד ולכוח שלטוני הם ממנו והלאה. בעבר הוא כבר מילא הרבה תפקידים ציבוריים, לא רק בלשכת עורכי הדין, ולכן לשכת עורכי הדין צריכה איש כמוהו בראשה. הוא ידע לנהל בשם כל עורכי הדין את מאבקיהם, שחלקם, ללא ספק, צודקים וראויים, ובעיקר למלא את הפונקציה הזאת בהרבה אהבה.
אסור להפקיר שוב את המוסד החשוב הזה, לשכת עורכי הדין, בידי שלמה כהן, איש מדנים להרע. הציבור כולו סובל מאופיו הלא-סימפטי. השופטים לא אוהבים את המשוב שהוא כפה עליהם, ודומה שהכל יוכלו לברך על המוגמר אם שלמה כהן יחזור להיות איש פרטי, ומוסדותיה של לשכת עורכי הדין ישובו להתנהל כבימיהם של פרופ' דוד ליבאי ושל ד"ר אמנון גולדנברג. אנשים נעימי הליכות, שראו רק את טובת עורכי הדין לנגד עיניהם ולא ביקשו כל העת ליתן דרור לגחמותיהם.
אני אומר את הדברים מידיעה אישית שכן שימשתי במשך שנים לא מעטות במוסדות המרכזיים של לשכת עורכי הדין, וראיתי שם את הריב והמדון, שמעתי את ניבולי הפה וצפיתי בפרנסי ציבור עורכי הדין אוחזים זה בגרונו של רעהו. שלמה כהן היה אחד מהם - ורוחו הרעה ריחפה תמיד מעל.
צריך לשים קץ להתכתשויות הבלתי פוסקות המתנהלות במוסדות לשכת עורכי הדין - או להפוך אותה למוסד וולונטרי. עורכי הדין יקבלו את רישיונם ממשרד המשפטים, כמו רואי החשבון, ומי שירצה להצטרף אליה, כאל איגוד מקצועי, יוכל לעשות זאת מרצונו החופשי.
לשכת עורכי הדין איננה יכולה להמשיך לדשדש במי אפסיים.
