יום שני 26 יולי 2021  22:56
אולמרט, החשוד התמידי
אולמרט, כסף ופוליטיקה

רשימה רביעית בסידרה: "פרקי אולמרט" כיצד חמק אולמרט מהעמדה לדין בפרשת בנק צפון אמריקה כיצד ניצל לרעה את מעמדו להתערבות בחקירות

▪  ▪  ▪
אחד מימיו הגדולים של מ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, היה בשבוע החולף, כאשר התארח במטה הארצי של משטרת ישראל. הוא סקר בראש זקוף ובהליכה של טווס משמר כבוד של שוטרים ואנשי משמר הגבול ונפגש עם סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה.

דומה שהייתה זו הפעם הראשונה שאולמרט הגיע למתקן משטרתי כאורח רצוי ולא כנחקר סידרתי. ברזומה האישי שלו מופיעות לא פחות מחצי תריסר חקירות משטרה, שבחלקן נחקר באזהרה וגם חקירות של שלטונות המס. כמה פעמים נוספות נחלץ אולמרט מחקירות.

אולי לא במקרה ביקש בשעתו, לשווא, להתמנות כסגן שר המשטרה, וכך להיות קרוב לתיקי החקירה האישיים שלו. וכשהמינוי לא יצא לפועל הוא "נאלץ" להסתפק בניסיונות התקרבות אל שרי המשטרה והמשפטים. אם הדבר היה תלוי בו הוא היה מבקש להתמנות כשר משפטים ומשטרה בעת ובעונה אחת.

מאז ומתמיד גילה אולמרט עניין רב במשרד המשטרה (כיום המשרד לביטחון פנים). במקביל הוא עשה מאמצים בלתי נלאים במטרה לפתח מערכת יחסים קרובה עם רוב המפכ"לים, נציבי מס ההכנסה, מנהלי המכס, ראשי מחלקות החקירות של גופי אכיפת החוק.

קשרים עם הצמרת המשפטית

כאיש חכם שראה את הנולד, עשה זאת אולמרט כדי לקדם צרה. רוב קציני המשטרה והפקידים הבכירים נפלו בפח לשונו החלקלקה כאשר שידר להם חברות חסרת פניות. אנשי אכיפת החוק האמינו שהוא קרוב לצלחת וקשרי ידידות איתו יכולים לסייע להם בקידומם המקצועי האישי. הם לא העלו על דעתם שהחברות, לגבי אולמרט, הינה מדומה ומבוססת על אינטרסים ציניים.

עובדה: אולמרט הערמומי לא הסתפק בקשרים חברתיים, אלא מדי פעם תירגם אותם לקבלת מידע חיוני שהיה דרוש לו. לפעמים על לקוחותיו ולפעמים על עצמו.

אולמרט המתוחכם הקפיד לטפח קשרים עם אנשי פרקליטות בכירים, שאמורים היו להטות לו חסד בימי פורענות ובכך לסגור את מעגל ההגנה ההיקפית סביבו.

בעיה מיוחדת הייתה לאולמרט עם היועצים המשפטיים לממשלה. אלה מביניהם שגילו כלפיו עמדה אוהדת ומקילה, זכו לליטוף מתמיד שלו ולשפע של מחמאות ודברי חנופה. לעומתם, היועצים המשפטים שחשפו את ערוותו הפלילית וביקשו להגיש נגדו כתבי אישום, היו יעד להשתלחויות חוזרות ונשנות מצדו ומצד מקורביו, בהם חברי להקת המעודדים שלו בתקשורת.

אולמרט חיפש מאז ומתמיד גם את קירבתם של שרי האוצר לדורותיהם. הוא ניסה להתיידד איתם, בין היתר כדי לקבל סיוע שנדרש ללקוחותיו, בעיקר משקיעי החוץ שהם משלמי שכר הטירחה הגבוה. לא במקרה מאוהב אולמרט עד היום בתפקיד בעל מתח זה ומתקשה להיפרד ממנו.

במסגרת כתבה זו נשפוך אור חדש ונחשוף פרטים מאלפים בדבר אחת החקירות פליליות שבהן היה אולמרט מעורב. נעקוב אחר התנהלותו הגסה שמרכביה העיקריים היו: קבלת כספים תוך ניצול מעמדו הפוליטי, הפעלת לחצים על גורמי אכיפת החוק, טישטוש עקבות שיטתי, זריית חול בעיניים והתקפות חוזרות ונשנות על התקשורת.

גם התנהלותם התמוהה של אישים בכירים במערכת המשפטית שנחשפת כאן, מבהירה עד כמה הצליח התמנון אולמרט לקשור את זנבותיהם של אלה שהיו אמורים לחרוץ את גורלו לשבט או לחסד.

מאחר שאצל אולמרט העבר, ההווה והעתיד מחוברים יחדיו, ניתן ללא קושי למצוא הקבלות בין התנהלותו בפרשה זו לפרשות אחרות בעבר ובהווה, ולצפות את התנהגותו העתידית. כי אצל אולמרט, המטרות מקדשות את כל האמצעים הפסולים.

הלוואה בלא ריבית

אחת הפרשות בה רב הנסתר על הנגלה, הינה פרשת בנק צפון אמריקה. אולמרט קיבל הלוואה כספית גדולה בסך 50 אלף דולר מבנק צפון אמריקה, שמנהליו היו מעורבים בשנות ה- 80' במעילה של עשרות מיליוני דולרים בכספי הבנק - מעילה שגרמה להתמוטטות הבנק. הם נזקקו אז לחסדיו המשפטיים והציבוריים של אולמרט, שלא היסס לנצל את מעמדו בכנסת.

פרשת ההלוואה זכתה בשעתו לכיסוי נרחב בתקשורת. היא מהווה מאז אבן פינה במעלליו של אולמרט. הפרשה נחשפה אגב דיון במשפטו הפלילי של יו"ר דירקטוריון הבנק, יהושע הלפרין, כאשר התברר שאולמרט, שהיה אז חבר כנסת ועורך דין, ייצג את הבנק במכירת כאלף יחידות דיור בבית שמש תמורת שכר טירחה נאה. במקביל נחשף שאולמרט קיבל מהחברה הפנמית "גמא" שבבעלות הבנק הלוואה בסך 50 אלף דולר לחמש שנים, במטבע זר וללא רבית. כשהחזיר את ההלוואה, הוא עשה זאת בשקלים, לפי שער הדולר באותו, יום ללא ריבית. בהלוואה רגילה לכל לווה אחר, הוא היה צריך להחזיר סכום גדול בהרבה, שכן הימים היו ימי האינפלציה הגבוהה בישראל.

אולמרט קיבל אישור לקבלת ההלוואה בעקבות פניה למפקח על מטבע הזר, יוסי שריג. כתב אולמרט: "אבקשך לאשר לי הלוואה זו . המדובר הוא בהלוואה ממקור פרטי שניתנה ע"י מכר לצרכים אישיים".

אולמרט, כדרכו, מסר דיווח כוזב למשרד האוצר, כפי שעשה פעמים רבות גם בחודשים האחרונים. שכן המציאות הייתה שונה מן הקצה. כאשר נשאל הלפרין בבית המשפט אודות הלוואה זו, השיב שהיא סודרה לאולמרט "מתוך יחסי ידידות". גם אולמרט אימץ גירסה זו בעת מתן עדותו בבית המשפט ובמהלך חקירתו ע"י חוקרי המשטרה ומס ההכנסה. כיצד השתקפו בפועל יחסי הידידות בין אולמרט והלפרין?

אולמרט ביקש לסייע להלפרין

אחד הביטויים לכך הייתה פנייתו של אולמרט אל ראש היחידה לחקירות הונאה דאז, תת-ניצב בדימוס יורם גונן, בעיצומה של החקירה, במטרה לשכנע אותו להקל על הלפרין. אולמרט היה שמח כמובן אילו חקירת המשטרה הייתה "נתקעת".

גונן אמר לי בשעתו שזו הייתה פניה בלתי מקובלת והתערבות של אולמרט במהלך החקירה המשטרתית הייתה דו-משמעית. לא היה ברור די הצורך אם הוא עשה זאת כפרקליט או כחבר כנסת ואיש ציבור.

בכל מקרה, הפנייה הזו רק חיזקה את חשדה של המשטרה שמדובר הוא בשוחד שאולמרט קיבל מהבנק, והוא מנסה בעצם להציל את עצמו לקראת הסתעפות החקירה.

בכיר בפרקליטות צוטט באותה עת בעיתון "חדשות" כמי שאמר: "זה מזעזע ועצוב לראות איך נבחר ציבור מנצל את תפקידו בצורה כל כך מבזה לצורך השגת רווחים אישים. אולמרט חייב לעמוד לדיון פלילי בגלל ביזוי בית המחוקקים שבו הוא חבר".

אבל כרגיל, בפרשות אולמרט העניינים התגלגלו אחרת וזה לא היה מפתיע.

בפסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, דליה דורנר (לימים שופטת בבית המשפט העליון), בעניינו של הלפרין - פסק דין שבו גזרה על הלפרין כמה שנות מאסר, דחתה השופטת את גירסתם של הנאשם הלפרין והעד אולמרט, וקבעה במפורש שלא מדובר ב"יחסי ידידות" אלא באינטרסים כלכליים ברורים של אולמרט.

חריש נמנע מהגשת כתב אישום

הכל האמינו שהפעם לא יצליח אולמרט להתחמק מהחקירה המשולבת של המשטרה ומס ההכנסה בעניינו, שהתנהלה במקביל למשפטו של הלפרין. אבל היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, חשב אחרת. אולמרט נחלץ פעם נוספת מכתב אישום.

בחודש אוקטובר 1988 החליט חריש, ללא התנגדותה של פרקליטת המדינה דאז, דורית ביניש (כיום שופטת בית המשפט העליון), שאין מקום להעמיד את אולמרט לדין פלילי.

בהודעה רשמית של משרד המשפטים שפורסמה בעקבות החלטתו של היועץ המשפטי נאמר, בין השאר: "הובהר כי הטיפול בפרשת התמוטטותו של בנק צפון אמריקה מצוי זה שנים תחת ידה של הפרקליטות, לאחר שחומר חקירה הועבר אליה ע"י משטרת ישראל. שני הגופים האלה היו עדים לתוכן העדויות שבתיק המשטרה. חבר הכנסת אולמרט העיד מטעם המדינה במשפטו של הלפרין בדבר הקשר האישי שנוצר בינו לבין נותן ההלוואה. בהעדר אפשרת להצביע על הקשר בין ההלוואה לבין כהונתו הציבורית של אולמרט, אין טען לקיים חקירה נוספת בנדון. המשטרה והפרקליטות ממונים על חשדות לעבירות פליליות ולא בשאלת אתיקה של חברי כנסת".

ביניש שהיתה "בחופשה"

למרות דברי ההסבר של חריש לנסיבות חילוצו של אולמרט מכתב אישום, נראה שפרשה זו לוטה עד היום בערפל ויש בה סממנים של רשומון המשתקף בגירסות שונות ומשונות של גיבורי הפרשה, שחלקן נחשפות כאן לראשונה:

על אופי הכרעתו המוזרה אמר לי בשעתו חריש במפורש: "זאת לא הייתה רק החלטה בלעדית שלי. פרקליטת המדינה גב' ביניש הייתה שותפת מלאה לקבלתה".

בתקופה שדורית ביניש הייתה פרקליטת המדינה שאלתי אותה: "האם היית שותפה להחלטת שלא להעמיד לדין את אולמרט"?

ביניש השיבה: "לא. באותה תקופה שבה החליט היועץ המשפטי הייתי בחופשה. ההחלטה לא התקבלה על דעתי".

שאלה: "אחרי שעיינת בחומר החקירה של המשטרה בעניינו של אולמרט בפרשה זו, האם יש לך מסקנות שונות בנושא זה"?

תשובה: "אין תגובה".

איש העסקים מנחם (מנטה) עצמון, ששימש תקופה מסוימת גזבר הליכוד לצידו של אולמרט והועמד לדין בתחילה בגפו בעבירות שביצע גם אולמרט (עוד נחזור לפרשה זו), גילה לי: "אולמרט היה אופטימי לגבי החלטתו של חריש. בהזדמנות מסוימת הוא אפילו ניהל בנוכחותי שיחה טלפונית עם חריש, וניסה להגיד לו מה הנוסח הרצוי של ההחלטה שהוא אמור לקבל בעניינו".

חריש הכחיש קיומה של שיחה זו, אבל עצמון היה מוכן ללכת למכונת אמת.

נציב מס ההכנסה לשעבר, רואה החשבון יאיר רבינוביץ, טען כי בדיקה מדוקדקת במחלקת החקירות של מס ההכנסה העלתה שאולמרט לא עבר עבירת מס כשקיבל הלוואה דולרית ללא ריבית.

שאלה: "אולמרט התערב במהלך החקירה של שלטונות המס"?

תשובה:" בהחלט. הוא פנה אלי כמה פעמים וביקש לקבל פרטים מתוך החקירה ותבע לזרז את החקירה. אבל אני לא מסרתי לו מידע כלשהו מהחקירה שלנו".

שאלה: "אתה לא חושב שהיו אישים אחרים בנציבות מקרב ידידיו של אולמרט ש'נידבו' לו מידע חסוי".

תשובה: "לא, לא יודע".

מנהל מחלקת החקירות של מס ההנסה דאז, המשנה לנציב אברהם צרפתי, שמקיים מזה שנים קשרי חברות עם אולמרט, חזר ואמר לי כמה פעמים: "אולמרט לא התערב בחקירה. ממצאי החקירה נתקבלו מתוך שיקולים מקצועיים בלבד".

בפגישה שהייתה לי בשעתו עם יהושע הלפרין, בעיצומה של החקירה המשטרתית, שאלתי אותו, בין השאר: "האם אולמרט הוא ידיד אישי שלך"?

הלפרין: "אנחנו מכירים זה את זה כמה שנים".

שאלה: "האם הייתה זו הלוואה שהבנק נתן לאולמרט או אולי שילמת לו שכר טירחה בדולרים עבור שירותיו, בנוסף להלוואה"?

הלפרין: "אני לא חייב להשיב על שאלה זו".

שאלה: "אולמרט עזר לך בחקירה המשטרתית"?

תשובה: "הוא ליווה אותי לחקירה ואחר-כך אמר לי שהוא משוכנע שאצא מהעניין חלק. לצערי, העניין הסתיים אחרת".

לאולמרט עצמו הייתה גירסה משלו על כל מהלך האירועים. להלן כמה שאלות בכתב שהצגתי לו כעבור שנים בפרשה זו, ובהמשך גם תשובותיו:

שאלה: "האם היית פרקליטו של הלפרין? האם ייצגת אותו בחקירת המשטרה"?

תשובה:" פעלתי בשמו רק בעניין אפשרות יציאתו לחו"ל אשר לא אושרה".

שאלה: "האם דיברת בטלפון בנוכחות אדם אחר עם היועץ המשפטי לממשלה חריש בעניין ניסוח ההחלטה של חריש בפרשת ההלוואה שקיבלת מהבנק"?

תשובה: "לא".

שאלה: "האם התערבת בחקירה שערכו שלטונות מס ההכנסה בפרשת ההלוואה שקיבלת מבנק צפון אמריקה"?

תשובה: "לא. אציין כי לא קיבלתי את ההלוואה מבנק צפון אמריקה אלא באמצעותו".

מסע ההכשר של אולמרט

נושא ההלוואה של אולמרט עלה כעבור שנים פעם נוספת באחת השיחות המקצועיות הקבועות שקיימתי עם חריש, אחרי פרישתו מתפקידו. באותה שיחה הייתה לי תחושה שאחרי שחריש קיבל מידע נוסף בפרשת ההלוואה היה לו הרהור שני. אף שחריש לא אמר או רמז זאת במפורש, התחושה ממשיכה ללוות אותי מאז.

באותה שיחה שאלתי את חריש: מדוע הטריח עצמו אל לשכתו של אולמרט, כאשר כיהן עדיין כיועץ משפטי לממשלה, לבירור נושא מסוים בתקופה שבה כיהן אולמרט כשר הבריאות, ולא הזמינו אליו כמקובל, למשרד המשפטים.

חריש, נעים ההליכות, לא ייחס לדבריו באותה עת חשיבות מיוחדת. חריש לא הבין שהתעקשותו של אולמרט שהוא יבוא אליו ללשכה לא הייתה מקרית.

לאולמרט היה חשוב הביקור המתקושר, שאמור היה להתפרש כטיהור פומבי כביכול של השר המושחת, שלא נמנע מלקבל יתרת שכר טירחה מאיש העסקים יעקב נמרודי בפרשת "הכשרת הישוב" כשכבר כיהן כשר בממשלה - ובעת שנאסר על שרים לקבל שכר טירחה.

אחרי ליבון הנושא הפטיר חריש בחרש: "יתכן ששגיתי".

לפרשת בנק צפון אמריקה היה ספיח מאלף נוסף שנחשף כאן לראשונה: אחרי התמוטטות המניות הבנקאיות בשלהי 1983 קיבלה צמרת משרד האוצר, בהנחייתו של שר האוצר דאז, יגאל כהן אורגד, ידיד קרוב של אולמרט, החלטה תמוהה להעניק לבנק צפון אמריקה הלוואה בסך 10 מיליון באמצעות בנק הפועלים בערבות המדינה לצורך המשך ויסות מניותיו של הבנק.

החלטה זו עוררה אז ביקורת ציבורית נוקבת. הגמגום של כהן אורגד רק הגביר את המבוכה.

מה שלא היה ידוע עד כה הוא: מי שתיווך וטיפל בקבלת הלוואה מהבנק היה לא אחר מאשר אולמרט, שהגיע למטרה זו בסודיות רבה למשדי הבנק בתל אביב ונפגש עם יו"ר ההנהלה דאז, גיורא גזית, ופקידים בכירים אחרים של הבנק.

המתווך הוותיק אולמרט לא עשה זאת כמובן לשם שמים.

אבל גם כהן אורגד יצא בעקיפין נשכר מקשריו ההדוקים עם אולמרט, שגמל לו כאשר כיהן כשר הבריאות. כהן אורגד היה מבעלי מפעל לייצור ציוד רפואי ונשקק למשרד הבריאות. על כך בפרק הבא בסידרה: "פרקי אולמרט".

תאריך:  18/03/2006   |   עודכן:  18/03/2006
אריה אבנרי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בכיר החמאס, ח'אלד משעל, מיהר להגיב לתוכניתו המדינית של אהוד אולמרט, בדרך שמאפיינת זה זמן מה את הרטוריקה הפלשתינית מאז עליית החמאס לשלטון. לטענתו, תוכניתו של אולמרט היא כמו הכרזת מלחמה על העם הפלשתיני, והיא משרתת את האינטרסים של ישראל, מבלי להתחשב בזכויות של העם הפלשתיני.
18/03/2006  |  יואב דן  |   מאמרים
כששומעים וקוראים את מאמריהם של הפובליציסטים מן השמאל, השוטפים את מוחותינו בכל אמצעי התקשורת, קיים חשש כי אזרחי ישראל שאינם בקיאים כל כך בדברי ימי המאבק על עצמאות ישראל, יפסיקו להאמין שיש לנו זכות לחיות בארץ הזאת.
17/03/2006  |  גורי גרוסמן  |   מאמרים
אסף שוסטר, 34, הוא מתמטיקאי, בוגר הטכניון, ועומד לסיים את לימודי התואר השני במינהל עסקים במרכז הבין-תחומית של פרופ' רייכמן. בנוסף, הוא גם יזם נדל"ן, שעלה בשנה האחרונה על הגל החדש והפופולרי - הקמת ורכישת נכסים מניבים, בעיקר מרכזים מסחריים. שוסטר, שנכנס לנדל"ן לפני שנתיים, בונה שלושה מרכזים, ועוד ידו נטויה, להפוך לאחר היזמים הפרטיים המובילים בענף זה.
17/03/2006  |  אלעזר לוין  |   מאמרים
הפטנט השיווקי: "מבצע", חדר לחיינו בשנים האחרונות כמעט בכל תחום. מבצע מנוי לעיתון, מבצע מנוי לכבלים/לווין, מבצע אינטרנט ועוד מבצעים כאלו ואחרים. המעניין במבצע, הוא לא חל על כלל המנויים אלא רק על המאושרים שהבינו את הטריק שבאיום הפסקת המנוי. כל אימת שהמנוי רוצה לסיים את ההתקשרות הוא מופנה למחלקת שימור לקוחות, ומגלה לפתע שיש מבצע שלא פורסם ברבים והסכום ששילם עד כה ממש כבר לא רלוונטי לגביו. מהיום למשך שלושה חודשים, שישה חודשים, שנה, ישלם סכום נמוך יותר ולעיתים בעשרות שקלים.
17/03/2006  |  אביב ירון  |   מאמרים
שולחים "נערת פיתוי" לבורר, מקליטים שיחות עם השופט ועם העוזרת שלו, נותנים דרור לפרטים רפואיים מאד מאד אישיים של הבורר ושל הצד השני לבוררות, מקיימים מסיבות עיתונאים נגד החלטה חוקית ולגיטימית (למעט אם תיפסל ע"י בית משפט - לא מאויים), מגייסים את הקו הראשון של רובד הנהנתנות הישראלי, נגד הבורר והחלטתו, ערב התכנסותו של בית המשפט לדיון בנושא. - כך פועלת כלל פננסים ("כלל"), כך פועלת חברה החיה מהכיס של כל אחד מאתנו.
17/03/2006  |  אפרי הלפרין  |   מאמרים