שבת 04 דצמבר 2021  04:06
התבוסתנים והמחושבים

במלחמת הכינויים והסטיגמות, מחנה השמאל ניצח בגדול את מחנה הימין. השמאל מכנה עצמו "המחנה השפוי", "הציבור המתון" וכיוצ"ב. כלומר, מי שלא נמנה עמם, הוא אוטומטית "בלתי שפוי"... "קיצוני"... ומי רוצה להתעסק עם אנשים כאלה? וכיצד הגיב מחנה הימין? שיחק לידיהם

▪  ▪  ▪
מעניין להיווכח עד כמה כינויים וסטיגמות מסוגלים להשפיע על דעת הקהל. בלי ספק, טקטיקה חכמה הפעילו אנשי מחנה השמאל. "אנחנו המחנה השפוי", הם מכריזים על עצמם בראש חוצות ובכנסים. וכשמישהו מתבטא כלפי עצמו באופן כזה, הוא כבר לא צריך לכנות את מתנגדיו "מטורפים" או "בלתי שפויים", כי זה כבר מתבקש מאליו. הגדולה האמיתית היא בכך, שאתה כבר לא צריך לנמק מדוע יריבך הוא בלתי שפוי, אלא הוא שצריך להתפתל ולהבהיר מדוע אינו כזה.

יש עוד ביטויים שבהם משתמש השמאל. אתמול למשל קראתי בכתבה כיצד עיתונאי ידוע מתאר אשת פוליטיקאי בכיר כשייכת למחנה המתון, ואתה מבין מכך מה דעתו על מי שאינו משתייך למחנה הזה, אז... האם יש לנו בכלל מה לדבר עם כאלה?

וכיצד מגיבים על כך אנשי מחנה הימין? נעבור לרגע לראיון טלוויזיוני. האחד אומר, "אני שייך למחנה השפוי". יריבו, המוצג בעקיפין כ"בלתי שפוי", מגיב, "אני שייך למחנה הלאומי". ה"שפוי" מחייך בהנאה, כי הוא השיג את מטרתו. איך שלא תסתכל על זה, ל"לאומיות", יש קונוטציה של לאומנות, המשדרת פאנאטיות, וזה בדיוק מתאים לאופן שבו השמאל מנסה להציג את הימין.

חוץ מ"המחנה הלאומי" ישנם עוד כינויים שהימין משתמש בהם כדי לתאר את עצמו, כגון "מנהיגות יהודית", "אוהבי ארץ-ישראל" וכינויים דומים לאלו. זה אולי נשמע להם חשוב ואף משקף את דיעותיהם ואישיותם, אך נשמע רע ביותר במלחמה על דעת הקהל. האם מישהו חושב שהציבור ישתכנע להקריב קורבנות (כולל אובדן בני משפחה), כאשר מדובר בלאומיות, יהדות, ארץ-ישראל (כלומר שטחים) וכיוצ"ב?

ובעוד השמאל מכנה את הימין "קיצוניים" (על כל המשמעויות), הימין לא נוקט בטקטיקה המביכה את היריב, אלא משתמש בגידופים ועלבונות ומכנה את השמאל כ"סמול", יעני זיהוי השמאלן כאיש קטן. כשאחד הצדדים בוויכוח מתחיל לגדף, זה נשמע פתטי ומעיד על אובדן עשתונות ועל כך שתמו כל הטיעונים הענייניים.

לדעתי, יטיב מחנה הימין לעשות, אם ינטרל את עצמו מכל כינוי המתקשר ללאומיות, שטחים, דת וכיוצ"ב. לא אלה צריכים להיות הנימוקים העיקריים להפעלת מדיניות של אי-ויתור ויד חזקה כלפי המתנכלים לנו. מו"מ עם יריבים ובמיוחד מול המצלמות, מנהלים קודם כל בקור רוח ועל פסים של היגיון, וכדי שיקשיבו לו, עדיף שיכנה עצמו "המחנה המחושב".

וכיצד לכנות את מחנה השמאל? אם לדעת הימין, השמאל מוכן לוותר ללא תנאים מוקדמים על שטחים, מאחזים, עמדות כוח וביטחון וכיוצ"ב (מבלי להתייחס לשאלה אם הסיבה נעוצה בפחד או הומניות לכאורה), עדיף שיצמיד לו את הכינוי "המחנה התבוסתן". תבוסתן אינה מילת גידוף, אלא תיאור ענייני של תכונות אופי בלתי מכובדות. ועתה, זו בעייה של הצד השני, כיצד להתפתל ולהסביר מדוע אינו כזה.

עכשיו, באיזה מחנה תבחר להימצא?

הכותב הוא מהנדס תעשיה וניהול, יו"ר נפגעי מס רכוש, יועץ למאבקים ציבוריים ולובי פוליטי.
תאריך:  10/04/2006   |   עודכן:  10/04/2006
שבתאי עזריאל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אחד הנעלמים הגדולים שיש בעולם ה- PR, היא אותה הודעה לעיתונות, שצריכה לקלוע היטב הן לצורך של המפרסמים והן לצרכי העיתונאים, צריכה להעביר הרבה מסר במעט מילים, להיות מדויקת ולהיכתב באופן, שחלקים רבים ככל האפשר מתוכה יכנסו לעיתון. והכי חשוב - שהיא תעניין את העורכים, כך שתגיע בכלל לשלב מיון התוכן.
10/04/2006  |  חנה בית הלחמי  |   מאמרים
הנה אנחנו מגיעים לליל הסדר. לקראת כל סעודה וארוחה יש טורח, אך לקראת ליל הסדר המאמץ גדול עשרת מונים. אנו מגיעים לליל הסדר אחרי עמל ויגיעה של שבועות קשים, לילות בלא שינה, מסעות קניות וקרצוף כל הבית. הפיצוי על כל העמל המפרך הזה טמון במשמעותו הפנימית של הלילה הזה, שבו יצאנו ממצרים.
10/04/2006  |  מנחם ברוד  |   מאמרים
אמש שעות לא נרדמתי. שכבתי על הגב בחשיכה וחשבתי שהגענו באמת לשפל לא נעים, אם יש אנשים שנגזר גורלם למות רק בגלל שאין להם כסף.
10/04/2006  |  שמעון יאיר  |   מאמרים
עוד בטרם ספרו את קולות החיילים כבר החליטו כמה מתוסכלים, מבוישים, מעוררי חמלה ומרירות למרר את חיו של ביבי, כמי שאחראי לכישלון הליכוד.
10/04/2006  |  עו"ד אברהם פכטר  |   מאמרים
את חג הפסח חוגגים אנו כמעט אלפיים שנה באופן חלקי בלבד, כי חסר ממנו העיקר; אותו קרבן פסח עדיין חסר, הוא הרגע בלוח העברי והמעמד המיוחד בחיינו שעיצב וממשיך לעצב את דמותו של היהודי. תרמו לכך לא רק גערות אמותינו הצדקניות שבמסירות עילאית צחצחו וניקו כל פינה וכל חור, על-מנת להוציא את החמץ מתחומנו, גירשו אותנו במשך כמעט חודש, כמעט מכל פינה בבית, ובאופן זה יצרו אווירה שאפפה את תודעתנו בהכרה שמרגע שחג החירות מתקרב, אף המקום עצמו אינו עוד בבעלותנו, אלא מתפנה ומתכונן להופעת עולם חדש, ולא נהסס לומר - להופעת השכינה בבתי ישראל.