שבת 04 דצמבר 2021  04:32
הש"ג אשם בתאונת הרכבת

טנדר איסוזו נעצר על מסילת רכבת. הרכבת שהתנגשה בו ירדה מהפסים והתאונה הסתיימה בחמישה הרוגים ועשרות פצועים. אז בואו ונאשים את נהג הטנדר ונוסיף תצפיתנים. איש במשרד התחבורה, במשטרה ובהנהלת הרכבת לא ימצא אשם

▪  ▪  ▪
עם קרות התאונה, פתחו המשטרה, משרד התחבורה והנהלת הרכבת בפעולת הסחה והפנו את הדיון אל עבריינות הנהגים, שחוצים מסילות ברמזור אדום ולכמות מחסומי הרכבת שנשברים בשנה, שלדבריהם מגיעים לפי ארבעה ממספרם.

אלא שזו כלל לא היתה הבעיה. בעת התאונה, הטנדר כבר היה על המסילה בין 69 שניות, כפי שטוענת הנהלת הרכבת, לשש דקות, כפי שטוענים עדי ראייה, כלומר, כלל לא מדובר בנהג שחצה מסילת רכבת ברמזור אדום.

לכן, אם וכאשר תוקם "עוד ועדת חקירה", הייתי מבקש מענה לשאלות הבאות, שכנראה לא נחקרו בוועדות שהוקמו עד כה:

• מהן הסיבות שרכבים נתקעים על מסילות רכבת? יש להניח שאנו שומעים על מקרים אלה רק כאשר הם מסתיימים בתאונה, אך יש מקרים נוספים שעליהם איננו שומעים כי אין תאונה. כיצד ומהם הגורמים לכך? כיצד לנהוג במקרה שרכב נתקע? כיצד להזהיר? כיצד לחלצו?

• בין אור ירוק לאדום בצומת בכביש רגיל חולפות בדרך כלל שלוש שניות לאור צהוב, ואם המהירות המותרת 60 קמ"ש לפחות, מוסיפים עוד שלוש שניות לירוק מהבהב. מחסומים במעברי רכבת מתחילים לפעול 35-40 שניות לפני שהרכבת מגיעה, תלוי במהירותה (לפני ירידת המחסום, יש הבהובים וצלצולים במשך 6-13 שניות). כלומר, ברגע שהמחסום מתחיל לפעול, הרכבת נמצאת במרחק שמגיע לעתים לשני קילומטרים. מה הפלא שנהגים מזלזלים בהוראות המחסום ומנסים לעבור? האם אין אפשרות לתכנן התראה מסוג אחר? לשנות את המחסום? לבדוק את הנושא ולהעלות רעיונות? מי שסבור שצריך להתאים את הנהג לטכנולוגיה ולא את הטכנולוגיה לנהג, יטען שמדובר בשאלות לא רלוונטיות.

• כיצד יתכן שבגלל טנדר איסוזו רכבת מתהפכת? התשובה היא שזה לא יתכן!! אין כל סיכוי שהטנדר גרם להתהפכות, בהיותו מסה זניחה לעומת הרכבת.

• כבר ברור למדי שמשהו בעצירת הרכבת היה לקוי וכנראה העצירה גרמה להתהפכות. אז כיצד זה יתכן? יש להניח שבלימת קרונות צריכה להתנהל בדומה לנסיעה של מכוניות בשיירה. אם הבלימה מתחילה בקטר ובקרונות הקדמיים והאחוריים ממשיכים לדחוף, הקרונות יתנגשו זה בזה והקרונות הקדמיים יעופו הצידה, כפי שאירע. הדעת נותנת שהבלימה צריכה להתנהל מהקרונות האחוריים (אציין שאין לי מושג מה בדיוק קרה שם).

• האם נהגי קטר לומדים כיצד לנהל עצירות חירום? אם כן, מה הנהלים?

• באחת התוכניות בטלוויזיה נאמר שהתקשרו אל הנהג במירס והוא לא שמע. כיצד מסתמכים בקריאת חירום על מכשיר סלולרי שצלצולו שקט לעומת הרעש בקטר, הווקי-טוקי במירס חסום כאשר מתנהלת שיחה. האם אין שיטות מוצלחות יותר לקריאות חירום? הרי אם אין אפשרות להשיג את נהג הקטר, מה יועילו עשרה תצפיתנים בצומת?

• טוענים שהתצפיתן נעדר ממשמרתו. אפשר להסיק מכך שנהג הקטר לא ידע על היעדרותו. אפשר להסיק גם, שהנוהל אינו להתיר מעבר הרכבת לאחר שתצפיתן מאשר שהמעבר פנוי, אלא הנוהל הוא שיש להניח שהמעבר חופשי כל עוד התצפיתן אינו מודיע אחרת.

אלו הן רק שאלות לדוגמא. איני ממשיך, הן מחמת קוצר היריעה והן עקב הצורך בידיעת פרטים נוספים שאינם בידי.

כך או אחרת, אנו יודעים כיצד פועלת המערכת בישראל. לעולם לא "השיטה" אשמה בזיהום הקישון, התמוטטות ענף הנדל"ן, המשכורות בבנק ישראל וכו' אלא אזרחים סתמיים שהסתבכו ברשת, ואין כל ספק שהאשמה תיפול לבסוף על נהג הטנדר.

השאלה היא מדוע הפסימיות...?

זה המקום לספר שיש כחמישים הרוגים בשנה מתאונות של רכב דו-גלגלי, כמעט פי ארבעה מההרוגים בתאונות רכבת. למרות זאת, אין במשרד התחבורה תקציבים לחקור כיצד להפחית את מספר ההרוגים והנפגעים בתאונות רכב דו-גלגלי ואין אף גורם המבין באופנועים. תופסים?! אין!! אפילו בדוח שיינין, המילה אופנוע כלל לא מוזכרת.

ממגעים שניהלתי עם משרד התחבורה, התברר לי שבין מקבלי ההחלטות וקובעי הכללים, החוקים, התקנות וכו', יש כאלה שמימיהם לא רכבו על אופנוע. החלטותיהם נובעות מ"אינטואיציות" והם מנמקים את תשובותיהם בסיסמאות משתלחות, שמקובל להפריח כנגד אופנוענים.

המסקנה, על סמך ניסיון העבר, היא שבתאונות אופנוע אשמים הרוכבים ובתאונות עם רכבות אשמים נהגי הטנדרים שנתקעים על המסילות המצויינות. האחראים לנושא במשרד התחבורה, במשטרה, ובהנהלת הרכבת... שם כולם צודקים. השבוע אפילו התקבלה החלטה בוועדת הכלכלה להגדיל את מספר התצפיתנים. אז חייכו רבותי בשביעות רצון. הבעיה נפתרה וכולנו יכולים להירגע, כי ההגה בידיים בטוחות.

הכותב הוא מהנדס תעשיה וניהול, יועץ למאבקים ציבוריים, לוביזם, קשרי עיתונות וניהול משברים.
תאריך:  15/06/2006   |   עודכן:  15/06/2006
שבתאי עזריאל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
לא תפקיד המידנה לחנך - אני בטוח שהרוב יסכימו עם האמירה הזאת, אבל מעט מאוד יסכימו שהמשמעות האמיתית לכך היא שצריך לבזר ולהפריט את מערכת החינוך. כי החשיבה האינסטיקטיבית תהיה שהפרטה תביא להגברת הפערים בחברה, לחינוך אליטיסטי לעשירים. ובכלל, מקובעת ברובנו המחשבה שהמדינה היא זאת שיכולה לדאוג לנו באופן הכי שוויוני, ולא כוחות המשק.
15/06/2006  |  יורם הורוביץ  |   מאמרים
יש דבר כזה "זמן סביר". טבח שיגיד בראיון עבודה, שהזמן הדרוש לו להכין חביתה הוא שעתיים - אין סיכוי שיזכה לתשובה חיובית. שיפוצניק שיגיד ללקוח שהזמן הדרוש לו כדי לשפץ דירה של 150 מ"ר, הוא 3 שנים - איש לו יעסיק אותו. מוסכניק שידרוש מהלקוח להשאיר את האוטו במוסך חודשיים, יפשוט רגל.
15/06/2006  |  נרי אבנרי  |   מאמרים
מכנים אותו: "כבוד הרב" ויש לו את הסמכות לחנך, להדריך, להורות, להנהיג... הוא וחבריו מחנכים ומתווים את הדרך של המגזר הדתי-לאומי (מפד"ל), קרי: את האוכלוסיה הנחשבת בצדק ל"מלח הארץ", ממשיכי דרכם של הקיבוצים בצה"ל, התורמים לבניין הארץ ולביטחונה, הזרם הנחשב גם בעיני השמאל הקיצוני כציבור ה"שפוי" שבקרב הדתיים.
15/06/2006  |  טל רבינוביץ'  |   מאמרים
אתחיל בסיפור קצר: אני אמא לשלושה ילדים. לבן הראשון שלי עשיתי ברית מילה. הברית "לא יצאה טוב" והוא נאלץ לעבור "תיקון" בגיל שנה.
15/06/2006  |  מאיה שדה  |   מאמרים
כל אם טרייה נתקלת פעמים רבות בהשוואות התפתחות בין תינוקה וילדים אחרים. כמעט כל נושא שיחה בין אמהות נסב סביב ההשוואות הבלתי נמנעות והבלתי פוסקות ביכולות המופלאות של כל ילד לבצע פעולות כאלה ואחרות.
15/06/2006  |  ד"ר דניאל שינהר  |   מאמרים