שבת 04 דצמבר 2021  04:19
תלונות והשגות נגד ביניש

קשה להאמין, אך בישראל אין אפשרות לשפוט שופטים עליונים וקרוביהם. למרות זאת, בהיתממות בלתי נסבלת, הללו נשפטים בפני מי שתלוי בהם בקידומו המקצועי. קבוצת אזרחים פנתה למבקר המדינה לחקור חשדות לכאורה לקנונייה בין משפחת ביניש לשופטי הבעל יחזקאל. לוועדה לבחירת שופטים, נשלחה השגה למנוע מינויה של ביניש לנשיאה

▪  ▪  ▪
ביום 4.9.06, פנו תשעה אזרחים (ואנוכי ביניהם) בתלונה אל מבקר המדינה, לחקור חשדות לכאורה לקנונייה בין משפחת ביניש ובין שניים משופטיו בעבר ובהווה של יחזקאל ביניש. מדובר בשופט דוד חשין שניהל משפט ובו יחזקאל ביניש הופיע כנתבע בפרשת התזמורת הסימפונית. השופט השני הוא צבי דותן מבית משפט השלום בהרצליה, בתיק שבו יחזקאל ביניש הוא התובע.

הסיבות לחשדות הן, שאין אפשרות בישראל לשפוט שופטים עליונים ובני משפחותיהם, והמעורבים בכך עוברים ביודעין על החוק והפסיקה, ועל כללי האתיקה וכללי מניעת ניגודי עניינים. לדעת כותבי המכתב, גם אם לא יימצא שמדובר בקנונייה, הרי שיש להעמיד את המעורבים בכך לדין משמעתי.

השגה שהוגשה לוועדה לבחירת שופטים

ביום 7.9.06, צפוייה הוועדה לבחירת שופטים לדון במועמדותה של דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון. אשר על כן, שלחתי לוועדה את הפנייה למבקר המדינה בצירוף מכתב ובו נטען שהאמור בתלונה, מחייב לפסול את המועמדת מכל קידום שהוא. בהמשך, הוספתי וטענתי כדלקמן:

"ביום 1.9.06, התפרסמה בידיעות אחרונות הכתבה 'הלך הברק' מאת יעל גבירץ וטובה צימוקי. בכתבה נכלל סקר שנערך על-ידי מינה צמח, וכך התייחסו העיתונאיות לבחירתה של דורית ביניש לנשיאה:

'שתי המכות הקשות ביותר מבחינתו: 64 אחוז מאמינים שהשיקולים העומדים מאחורי מינוי השופטים לעליון אינם ענייניים אלא פוליטיים, ורק 33 אחוז סבורים שבת טיפוחיו דורית ביניש, מתאימה לכהן כנשיאה'.

לדעתי, השלב המכריע בהתפכחות הציבורית, התרחש עם מינויים של עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין. הציבור תפס שהוא לא מעניין איש, והשופטים נבחרים בדילים ובניהול בלתי תקין של תהליך הבחירה.

אמון הציבור, הוא הסכך שבצילו חוסים הנימוקים והתירוצים למהלכים שונים במערכת המשפט. בחירתה של ביניש לנשיאה בניגוד לאמון הציבור, לא תביא 'שקט תעשייתי' אלא להיפך. על כל פנים, אני כבר הכנתי עצמי ורכשתי אטמי-אוזניים, כדי שלא להתחרש מרעש הקריסה.

אני מצר שאמון הציבור הוא רק מושג הניתן למדידה אך לא לראייה בעין, כמו למשל ריצפת הפלקל באולמי ורסאי. הציבור כבר מזמן יודע שאין שום בסיס לאמירות הוועדה ואילו זו, ממשיכה כביכול להפליא במחולות וירטואליים לכאורה, על ריצפה שאינה קיימת.
אסיים באיחולי הצלחה לוועדה שכישלון גדול ממנה לא הכרתי, והתוצאות מדברות."

עד כאן האמור במכתב. ועתה השאלה לקוראים: האם זה ימנע את הבחירה? בואו לא נהיה תמימים. כל עוד אין לנו רצפה ממשית שתקרוס, וכל עוד מדובר "רק" באמון הציבור... אז את מי הציבור מעניין?

הכותב הוא מהנדס תעשיה וניהול, לוביסט ויועץ לאסטרטגיית הסברה, יו"ר נפגעי מס רכוש (נמ"ר).
תאריך:  05/09/2006   |   עודכן:  05/09/2006
שבתאי עזריאל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"המבקר ממליץ: חקירה פלילית נגד אולמרט"! כך זועקות הכותרות בכל אתרי האינטרנט, מעניין שכולם בחרו להשתמש בכותרת בשם אולמרט, לא כבוד ראש הממשלה, אפילו לא ראש הממשלה, פשוט "אולמרט". כותרות דומות הפכו זה מכבר לריטואל מביש ומחפיר, צמרת המדינה נחקרת שוב. נשיא המדינה, שרים, חברי כנסת ואישי ציבור בכירים נמצאים תחת חקירה משטרית. אזרחי מדינת ישראל עומדים מנגד נבוכים ומבוישים, האמנם זה מה שמגיע לנו? זו המדינה לה ייחלנו? זו המדינה שעבורה נשפך דמם של רבים וטובים מבננו ובנותינו?
05/09/2006  |  מוטי פלד  |   מאמרים
לשם מתן הפטור יש לבודד את הדירה משטחי קרקע עודפים החייבים במס - בדרך המכונה פיצול אפקי (הלכות רחל להב, שוורץ, רושגולד, נסל וארליך) ולבודד את הדירה מזכויות הבנייה הנוספות החייבות במס - דבר המכונה פיצול אנכי (הלכות פרוט, רחל להב).
05/09/2006  |  עו"ד אלתר, עו"ד שרון  |   מאמרים
לכל מדינה קיימים מאפייני המס שלה ומכך נגזרות דרכי ההשקעה המומלצות של תושבי ישראל בכל מדינה ומדינה. מקובל בנושא זה לעשות הבחנה בין להשקעות בנדל"ן בארה"ב לבין השקעות בנדל"ן באירופה ובמדינות שונות בעולם. ברשימה קודמת דנו באחת מדרכי ההתארגנות לגבי ארה"ב. ברשימה זו בחרנו להציע מודל משפטי חדשני המתאים להשקעה בנדל"ן אירופאי.
גולן 1
05/09/2006  |  אליקים העצני  |   מאמרים
במאמרי הקודם "דיאגנוזה על דמוקרטיה מונשמת" מניתי ליקויים על קצה המזלג, ברשות המחוקקת, והרשות המבצעת. המסר הראשי: נורמה של התנהלות עקומה, מושחתת, ואינטרסנטית של פוליטיקאים, שהדבר האחרון שמעניין אותם, זהו האינטרס הציבורי. התוצאה: עננים פליליים, מעל נבחרנו.
05/09/2006  |  נרי אבנרי  |   מאמרים