יום שני 29 נובמבר 2021  10:59
מני ועדנה: החלום ושברו
   רשימות קודמות
  "הוועדה לגיבוי שופטים"...

בבחינה בדיני ראיות, היה מני מזוז מקבל ציון 100, בעוד עדנה ארבל היתה נאלצת להסתפק ב-0 עגול; בכל זאת, ארבל מכהנת בבית המשפט העליון, לא פחות; איפה טעינו?

▪  ▪  ▪
בחלומי הלילה, ראיתי את מורי המלומד, מרצה דגול, השופט יעקב קדמי, על הקתדרה בקורס ב"דיני ראיות" בתוך אולם הרצאות ענק. קופץ מקצה הלוח לקצהו.

השופט קדמי הוא המומחה בה"א הידיעה לדיני הראיות בישראל. מרצה וירטואוז. ידען של ממש. ניסיון לו - אדיר. ספריו משמשים כאורים ותומים בכל בית ספר למשפט, בכל משרד עורך דין, בכל לשכה של שופט.

באולם הענק שני תלמידים בלבד. האחד מני. השניה עדנה. איש איש יושב עם "לאפטופ" - ומסכם את דבר ההרצאות המאלפות של השופט קדמי.

השופט עומד על הקתדרה, עם ה"כרטסת" האישית שלו, עם מעטפות חומות ישנות, ומרביץ את תורתו - אומנותו. כל הרצאה - מלאכת מחשבת. שותים בצימאון ידענות טהורה.

והנה מסתיים לו הסמסטר. ראיתי את חיוכו של השופט קדמי, ככזה האומר "נתראה בבחינה", "בהצלחה לכם", "זכרו - חומר סגור".

או אז, בחלוף זמן, "תקע" המלומד קדמי בחינה "על רמה" לתלמידים. מני בא. עדנה באה. עדנה תמיד באה עם ז'קט אדום וסיכה גדולה על דש-גם לבחינה...

אצל קדמי - הבחינה, כאמור, בחומר סגור. צריך להיות תלמיד "חרשן" כדי להצליח בקורסים שלו. צריך להבין. צריך לשלוט. צריך לחשוב.

קדמי מחלק את הבחינה. מני מקבלה לידיו. גם עדנה מקבלת אותה. וואלה -בחינת מחשבה. שיחק אותה הקדמי הזה - כמו תמיד. יש לו דרישות. איש קשה. קפדן. לא מתפשר. מזכיר לי תמיד רבי בבית מדרש בפולין, המצליף בסרגל על יד תלמיד עצל.

מני כותב ועונה. גם עדנה כותבת ומשיבה. אותו "קייס", אותן שאלות, אותה בחינה, אותו חומר, אותו מרצה.

קדמי בודק.

מני מקבל 100. "עלה" על כל הנקודות ה"חרשן" הזה. ניתח יפה. נימק. הבין. שקדן המני הזה. אין מה להגיד. מסיר את הכובע בפניו.

עדנה - לא עלינו - פספסה הכל. פספסה הכל ובגדול. לא ידעה כלום. "חזקת החפות" היתה בעיניה ל"חזקת הכפות". "הגנה מן הצדק" עשתה כ"הגנה מן הסדק". "דיות ראיות" - ראתה מקום בו הכל "עדות מפי השמועה". צל הרים, ראתה כהרים. "חוסר אשמה" ראתה לעשות בו "כתב אישום". "חוסר ראיות" רצתה לאנוס לכתב אישום. "סלט" עשתה, "עוגה" אפתה, אבל בהבנת הנקרא - יוק.

זכרו: אצל קדמי - בניגוד לאחרים - יש גם ציון "אפס". אפס עגול. אין אצלו סנטימנטים. ערר אם תגיש לו - עדיף שתדבר ל"לאמפה". אצלו - או שיגלה שאתה יודע, או שיבין הוא שאינך מבין את החומר.

והנה, במקרה זה, דווקא זו שקיבלה ציון "אפס" בדיני ראיות - ישובה על כס בית המשפט העליון. אמור מעתה: "עלתה כיתה - אך לא בבית ספרנו"...

קדמי - היכן טעינו...? לו אליקים יש במקום מני, מי יודע מה היינו שומעים אמש במסיבת העיתונאים, בבחינת הקול קול אליקים - הידיים ידי עדנה. אבל אצל מני ה"חרשן" - העסק עובד אחרת.

צא ולמד, צא ושאל: כמה תקלות כאלו קרו בימי עדנה במהלך שנות כהונתה כפרקליטת מדינה? לא נדע לעולם, כי רק הפעם הזו העז מאן דהוא לבדוק את עדנה וחמשת הפרקליטים שלצידה - עושי דבריה - הלחשנים.

קדמי מורי היקר, היכן טעינו? הרי הכל נאמר כבר בכתב ההתנגדות שהגשנו נגד המינוי...

התעוררתי. אני רץ לעבודה. ביי.

יש לי תיק שעניינו דיני ראיות. רק שלא יגיע לעליון...

___________________________________________________________
הכותב הוא עורך דין, ממייסדי עמותת אומ"ץ - אזרחים למען מינהל תקין וצדק משפטי וחברתי. שימש בעבר כראש לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו.

תאריך:  16/06/2004   |   עודכן:  16/06/2004
עו"ד פיני פישלר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אין בדברי שמץ של ביקורת, שכן כל השוואה בין תל-אביב לניו-יורק אינה במקומה. תל-אביב היא 'העיר ללא הפסקה' שלנו ואילו ניו-יורק שייכת לעולם אחר, וכמו כל דבר באמריקה - הרבה יותר עשיר, הרבה יותר גדול, וזה מתחיל בסטייק ובהמבורגר ונגמר בגורדי שחקים. בסופו של דבר, לא הייתי מחליף את תל-אביב בניו-יורק. לחיות בה - נראה לי כמשהו בלתי ריאלי, שכן אינני יכול לכלות את ימי בין הלובי והחדר שלי ב"מאריוט מארקיז", לבין גיחה ל"טיימס סקוור".
16/06/2004  |  משה לרר  |   מאמרים
חשיבות מעורבותם של חברות הביטוח בשוק ההון תלך ותגדל ככל שתעמיק השתלבותם של קרנות הפנסיה בשוק ההון.
16/06/2004  |  ד"ר מאיר סוקולר  |   מאמרים

15/06/2004  |  יואב יצחק  |   מאמרים
מי שאוהב חזיר - שאהבתו ותאוותו יערבו לחיכו. שיבושם לו הריח בנחיריים וייזלו לו השומן והריר מהשפתיים. העדפותיו הקולינריות הן עניינו שבינו לבין תיאבונו. הן סוגייה מובהקת של רשות היחיד. זכות האדם למזון מכל זן וסוג שהוא היא כה בסיסית, כה מובנת מאליה, כה טבעית, עד כדי כך שכמעט מיותר להידרש אליה ולהיזקק לכתובים כדי לתמוך בה, לאשש ולעגן אותה בהלכה.
15/06/2004  |  אברהם שרון  |   מאמרים
כמו לכל עיר, גם לצפת יש גרופ'יס משלה, שנוהרים מדי שנה לבתי המלון השונים הפזורים בהר כנען. בעבר התדפקו על שעריו של מלון "עדן". NO MORE. מעתה אמור "וילה גליליי" ונכון שבצרפתית זה נשמע טוב יותר.
15/06/2004  |  משה לרר  |   מאמרים