יום רביעי 28 יולי 2021  17:39
פואד בערבון בלתי מוגבל
בן-אליעזר. עורמה, אומץ לב.

▪  ▪  ▪
מי שהיה נפעם השבוע מהמהלכים האחרונים של שר התשתיות, בנימין (פואד) בן-אליעזר, שהתעמת עם שר האוצר, בנימין נתניהו, בנושאי הפרטת חברת החשמל ופיצול בתי הזיקוק, יכול להצטרף לארגון הגדול: "תומכי תמימים" שבו מאוגדים מאות אלפי אזרחים שאינם מקדישים מחשבה לשאלה מה מסתתר מאחורי צעדי ראווה של שרים, חברי כנסת ופוליטיקאים למיניהם.

פואד ידוע בערמומיותו וביכולתו לטשטש עקבותיהם של צעדים שהוא עשה בתחום הפוליטי. ואולי הוא זכאי על כך להערכה של מפלגתו וחבריו, אבל הפעם הוא הגזים ופוגע בכולנו, בניסיון לגבור על מתחריו למועמדות לראשות מפלגת ומועמדה לראשות הממשלה.

הפרטת חברת החשמל ופיצול בתי הזיקוק נועדו, בראש וראשונה, לספק לציבור הרחב חשמל ודלק זולים יותר, ובעקיפין לסייע למגזר התעשייתי באמצעות הוזלת מחיר הייצור. אבל פואד לא ירשה להשלים התכניות האלה, משום שהוא זקוק לתמיכתם של הוועדים החזקים שחל שתי החברות האלה ולקולותיהם של מאות עובדים הרשומים מסיבות שקופות כחברי העבודה.

אולי יסכים פואד, בסופו של דבר, להפרטה ופיצול בתנאים יקרים בדומה לאלה של הנמלים - שתהליך הפרטתם נחתם באחרונה בשעה לא טובה ולא מוצלחת. הציבור יאלץ לשלם סכומי עתק לעובדי הנמלים עבור הסכמתם להפרטה.

בימים האחרונים פורסמה בכלי התקשורת בהבלטה רבה רשימת מקבלי המשכורות הגבוהות במשק. עובדי הנמלים צועדים באחד המקומות הראשונים. עובדי חברת החשמל ובתי הזיקוק אינם נזקקים להשלמת הכנסה. הם יכולים לגמור את החודש ואת השנה ברווחה רבה. אבל הם מצפים לסכומי עתק כדי להביע את הסכמתם להפרטה ולפיצול.

לפואד לא מפריעה כנראה הנורמה הפסולה שהשתרשה במדינה, שעל-פיה עובדים מתוגמלים בסכומים גדולים של שכר ופיצויים לא על סמך כישורים, מאמץ או תפוקה, אלא על-פי יכולתם לסחוט. הקולות שפואד אמור לקבל בהתמודדות בפריימריז של העבודה יהיו אפוא על חשבוננו.

היה צריך להמתין זמן קצר בלבד מאז הצטרפותה של העבודה לממשלה, כדי להיווכח שבעצם שום דבר לא השתנה ומפלגת העבודה לא הבריאה ברמתה המוסרית בעת ישיבתה באופוזיציה.

פואד היה הראשון שפנה למינהל מקרקעי ישראל המצוי עתה תחת חסותו של ממלא-מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בבקשה בעניינו של אחד מבחרי מרכז מפלגתו.

פואד מכיר היטב את עוצמתו של המינהל והאפשרויות הרבות הגלומות בו מהתקופה שבה כיהן כשר הבינוי והשיכון. מאז זרמו מים רבים בברזים של חוות השקמים, וראש הממשלה אריאל שרון דאג שהמינהל יהיה צמוד למשרדים השונים שבהם כיהן כשר ביניהם משרד התשתיות.

בעקבות חשיפת צעדו הבלתי תקין של פואד ברבים, יתכן שהוא מיצר עתה על כך שלא התעקש לקבל מחדש את המינהל למשרד התשתיות. כך יכול היה לפעול בשלט קרוב - הרחק מעיני התקשורת.

למרבה הצער, ניתן להגיע למסקנה הבלתי נמנעת שיש כנראה קו מנחה משותף בין חלק ניכר של חברי מרכז הליכוד שנחשפו כתובעניים, לבין קומץ חברי מרכז העבודה המצויים עדיין בשלב של לימודים. קו זה מבוסס על עיקרון שחברות במרכז מפלגה גדולה מבוסס על הנחת יסוד שלחברות במרכז מפלגה גדולה יש ערך מוסף של תגמול על-פי הכלל הבדוק: "תן וקח". תן לי מכרז, ג'וב, חברות בדירקטוריון או כל טובת הונאה אחרת ותקבל את קולי לעת מצוא.

בליכוד, המצב הגיע כבר לממדים מפלצתיים, כאשר אחד מחברי המרכז דרש דמי תיווך בסך 100 אלף דולר אחרי שעלה בידו לשכנע את שר הביטחון, שאול מופז, שלא לבטל את פרויקט המרכבה.

העבודה שותפת לשלטון רק זמן קצר. אבל יש חשש כבד שהקירות של בית המפלגה בשכונת התקווה יכוסו בקרוב מאוד בכתובות של חברי המרכז שיהיו מלוות במשאלות, בקשות, דרישות ותביעות משרי המפלגה לקראת הקרב על המנהיגות הממשמש ובא.

הביוגרפיה הציבורית של בנימין (פואד) בן-אליעזר מלמדת שהוא לא גילה מעולם רגישות יתירה בנושאי מינהל תקין והטוהר המידות. היו לו בעבר הסתבכויות שרק בנס הסתיימו בלי הגשת כתבי אישום.

מותר היה לקוות שבמרוצת השנים שבהן נאבק פואד לכיבוש מנהיגות מפלגת העבודה, הוא יפנים את סרחי העודף האישים שלו וילבש מעטה מוסרי יותר כדי להעניק תדמית חיובית ונקייה יותר למפלגת העבודה. אבל כנראה שבגיל מסוים קשה כבר להשתנות. לא במקרה כנראה לא השמיע פואד מעולם מילה אחת על השחיתות של הליכוד ולא התייחס להאשמות נגד משפחת שרון. לפי הסימנים הראשונים בשטח, ככל שיתקרב מועד הבחירות הפנימיות בעבודה יפעלו שירותי "פואד בע"מ ( פואד בעירבון בלתי מוגבל).

ל"שיבחו" של פואד ניתן לומר, שהוא גילה אומץ לב לא ציבורי בכך שפעל בגלוי, בכתב ובשמו המפורש, למען יראו ולא יראו. פואד, היודע באומץ ליבו, לא נהג בדומה ל"מושחתי הלילה" הפועלים באמצעות שליחי עבירה, אנשי קשר ומתווכים ומנסים לטשטש את העקבות. מעשהו של פואד אינו בבחינת סנונית שמביאה את האביב, אלא עוף טרף שיביא איתו מחדש את השחיתות למוסדותיה הנבחרים של העבודה. ואז אולי ניתן יהיה לומר בצער שסדנא דמפלגותא חד-הוא. העבודה והליכוד חד-הן.

תאריך:  26/03/2005   |   עודכן:  26/03/2005
אריה אבנרי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
תגיות מי ומי בפרשה
 אריה אבנרי / Arie Avneri 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
דן קרצר אינו היהודי הראשון המכהן כשגריר בישראל. קדם לו מרטין אינדיק כשגריר ארה"ב, ואינני זוכר שמות יהודים נוספים שייצגו כאן מדינות זרות. בתפקידים אחרים, שאינם תפקידי שגריר, כיהנו דניס רוס, אהרן מילר ויהודים אחרים אזרחי ארה"ב.
26/03/2005  |  משה מכנס, עו"ד  |   מאמרים
בפורים השתא, ההינתקות הנוראה הזאת עומדת בפתח. לפי שמועות מבוססות עומדים לגייס את חברי התזמורות בישראל בצו 8 כדי שינגנו מוזיקה עליזה למתפנים הנגררים על-ידי השוטרים מבתיהם וישוביהם הפורחים, בהם ישבו 35 שנה. כמו אז, כאשר התזמורת ניגנה שם...
25/03/2005  |  מיכאל שרון  |   מאמרים
אחת הסיסמאות השגורות, מזה שנים, בפי השמאל, היא שהם מייצגים את "רוב העם". סיסמא הזויה שמתנפצת בפניהם כל פעם שמעמידים אותה במבחן המציאות.
25/03/2005  |  משה לשם  |   מאמרים
אינני נביא ולא בן נביא ועל כן אין ביכולתי לקבוע בפסקנות, כי תכנית ההינתקות שרה"מ אריאל שרון מנסה לכפות על מדינת ישראל אכן תצא אל הפועל. ואם כן - לא אוכל להעריך בוודאות מוחלטת, כי ההינתקות המדוברת תתבצע ללא שפיכות דמים וללא מלחמת אזרחים. כך או כך, אם אמנם יפונו אלפי התושבים הישראלים מגוש קטיף וממתחמיה הקרקעיים של הרצועה, כולל מציר פילדלפי, האם אז ניתן יהיה לומר ש"אחרית הימים" של השלום הגיעה ובאה הגאולה גם לעם היושב בציון?
25/03/2005  |  עמי דור-און  |   מאמרים
מוזיאון "יד ושם" נחנך בטקס מרשים. החובה לזכור את השואה, הגינוי למכחישיה, ההבטחה לזכור ולא לשכוח, ההכרח להפיק את הלקחים החיוניים - כל אלה הוזכרו על-ידי הדוברים השונים. האם הם התכוונו לדבריהם, או שמא אלה נאמרו רק מן השפה ולחוץ? האירועים הרודפים זה את זה בקצב רצחני, תרתי משמע, בישראל 2005 אינם מצביעים על כך שלקח השואה נלמד.
25/03/2005  |  ד"ר רון בריימן  |   מאמרים