שבת 04 דצמבר 2021  03:17
"צדק" הוא רק שם של כוכב

מכתב גלוי לסנ"צ (בדימ.) דני מרוז ש"תודות" לתחבלותיו, עורמתו, וכזביו הורשעו חפים מפשע - עמוס סולמי ושמעון כהן וריצו 7 שנים בכלא - על לא עוול בכפם

▪  ▪  ▪
שלום לך סנ"צ (בדימ.) דני מרוז.

אני כותב לך ולמפקדיך [יחד ולחוד] כאן מעל האתר הנכבד הזה - מכתב גלוי - בתקווה כי יימצאו עוד כאלו שיפעלו למיצוי הדין עימכם [כמוני למשל].

בשנת 1977 - קרי: לפני 25 שנים - הורשעו שני חפים מפשע, תוצאי תחבולות חקירה פסולות, נפסדות ובעיקר קרימינאליות. האדונים עמוס סולמי ושמעון כהן הורשעו באשמת קשירת קשר לביצוע רצח. "תפרת" אתה וחבריך לשני אלו תיק - כאשר ידעתם כי בחפים מפשע עסקינן.

אלא, שכל כך חפצת בקידום, בהערכה, בחיבה, בהוקרה - עד כי ביכרת דרך חתחתים, עורמה וכחש על חשבון האמת והצדק.
לימים, בחלוף שנים רבות, לאחר שסיימת לימודי המשפטים, ומשסיימו השניים לרצות עונשם - סיפרת למי שסיפרת - על מעלליכם - שם במשטרה - במשטרת מחוז תל אביב. מעללים אני אומר - והכל לשון המעטה.

עו"ד שירה דונביץ' - אישה כלבבי, פרקליטה נבונה וחרוצה, עיקשת ונחושה, השכילה להנחות את לקוחה - ולהקליט אותך.

בחלוף זמן - זיכה בית המשפט העליון - כבוד השופט אדמונד לוי את השניים - הכל בחלוף 25 שנים.

אגב אורחא, אומר רק לזה הטוען כי ב"משפט צדק אחרי 25 שנים" עניין לנו - אשיב כי אין "משפט צדק" בחלוף 25 שנים. יש לכל היותר "משפט מתקן", אם תרצה "תיקון עוולה".

"צדק" הנעשה אחרי/ בחלוף 25 שנים אינו "צדק" ! - לכל היותר - מצביע על סדק... .

לא זו אף זו: אם אתה סנ"צ דני מרוז - וחבריך ליחידה - מסתובבים עדיין "חופשי" - מחוץ לכותלי סורג ובריח - ודאי שאין צדק. אם אתם - שקודמתם בדרגה - אינכם לובשים מדי אסירים, הרי שהתיזה שלי כי "צדק הינו רק שם של כוכב" מקבלת משנה תוקף. מקום בו יש לשלול מכם את כל תנאי הפנסיה ולאסור אתכם - מאחורי סורג ובריח, לשנים ארוכות, אתם "חוגגים" על הקופה הציבורית.

ועוד: אם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה הסתפקו רק בקריאת פסק הדין של כבוד השופט אדמונד לוי - שופט חובש כיפה - ירא שמים - ומבלי שהורו את המשטרה לחקור את הפרשה - כעת - למן היסוד - הרי שגם הם דבקים במימרת ה"צדק" כשם של כוכב גרידא.

אדון דני מרוז: למעלה מעשרים שנה שתקת. מילית פיך מים. נקטת במדיניות ה"בת יענה".

ידעת, אדון דני מרוז, ידוע היטב, כי חפים מפשע הורשעו תודות לך ולמעלליך וישנת כמו "תינוק" במיטתך. קיימת יחסי מין. מילאת כרסך באוכל טוב. יצאת ללימודים. פינקת את עצמך. אתה וחבריך ליחידה. מקום בו היה עליכם לבלות מאחורי סורג ובריח, ביליתם, למדתם, התקדמתם, קיבלתם שכר - אוטו צמוד. עשקתם את הקופה הציבורית, הפללתם חפים מפשע - ושתקתם. חלקכם הגיעו למשרות בכירות ביותר בצמרת המשטרה.

אומר יותר מכך: מי יתקע כף לידינו שאין מדובר במקרים נוספים בהם הפללתם חפים מפשע. שהרי, גם פרשת מע"צ [למי ששכח] נחקרה על ידכם. גם הפרשה כאן. ודאי פרשיות נוספות.

שיקרתם את הפרקליטות. שיקרתם במצח נחושה שופטים בבית משפט. שיקרתם את כולם. גם את מפקדיכם. שיקרתם את אזרחי המדינה - אשר שילמו שכרכם ממס ההכנסה. ואתם, ואתה בתוכם, מהלכים בינותינו חופשיים - מקום בו [במדינה מתוקנת... לא במדינת "פל-קל"] - יש להוקיע אתכם - עד כדי שלילת אזרחותכם [כ"אופנה" האוחזת כיום אצל שר הפנים שלנו...].

כבוד השופט אדמונד לוי כותב בפסק הדין, כי התופעה שהתגלתה אמורה "להדיר שינה מעיניה של מערכת המשפט בכלל ומגופי החקירה בפרט". אלא, שלמצער, עסוקים הממונים על עשיית ה"צדק" במדינה - היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה - ב"ריפוד" הכורסא שלהם בבית המשפט העליון. אין לשניים "ראש" לטפל בכם - לרדוף אתכם - עד חורמה.

לכן, מי שאמור למצות הדין עימכם - עד חורמה, הם אנו, אזרחי המדינה.

בגדתם באמון שנתנה לכם המערכת. ניצלתם לרעה את תפקידכם. הכל - בעורמה, בתחבולה, בכחש. פעלתם במירמה, תוך הפרת אמונים, הכל כדי להתקדם, לקבל דרגות, שכר, רכב, הכל על מזבח האמת, הצדק היושר, החוק והדין.

אני קורא לציבור לפעול נגדכם בכל דרך שמתיר החוק. לנדותכם בכל מקום. אני אישית נדרתי נדר לעשות כן - והכל - כחוק.

עוד אני קורא ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטת המדינה לעשות "אתנחתא" מעיסוקי ה"ריפוד" של הכסא בבית המשפט העליון. אני קורא להם לערוך בדק בית של ממש, למן היסוד, על המתחולל בחדרי החקירות במשטרה.

אני קורא לשופטי ישראל שלא להאמין לכם עוד. לבדוק כל מילה שלכם. כל אות. כל תו. כל פסיק. לרוץ ליומן ולוודא כי אם אתם אומרים "יום שני", זה אכן היום הנכון.

הבאתם על המערכת המשפטית והמשטרתית אות קלון.
הבאתם לאובדן מוחלט של אמון הציבור בכם.

שבע שנים ישבו חפים מפשע בית סוהר. מי יפצה אותם? בכמה כסף? על חשבון מי?.

ואני מודיע לך דני מרוז - כי אדם שפוי - בחלוף חודש בתא מעצר - יוצא עם צלקות בלתי הפכיות. צא וחשב - 7 שנים.

בשבע שנים מסיים סטודנט נבון - תואר ראשון, תואר שני ולימודי דוקוטרט במשפטים. שבע שנים ישב סולמי. שבע שנים ישב שמעון כהן. יחד 14 שנות אדם.

אעשה כל שאוכל כדי למצות עימכם את הדין. נדרתי נדר. את הצל שלי תחוש בכל מקום.

מצאתי לצריך לסיים מאמר זה בציטוט מפסק דינו של השופט העילוי, מ"מ נשיא בית המשפט העליון השופט ח' כהן ז"ל, פסק דין משנת 1978 - מלפני 24 שנים בדיוק [ע"פ 369/78 אבו מדיג'ס נ' מדינת ישראל] - כה אמר השופט ח' כהן ז"ל - לקרוא ולהאמין:

"אודה כי למקרא ולמשמע הערעור הנוכחי התחלתי לראשונה לפקפק
במקצת, שמא הגיע הזמן והמלחמה בפשעי הפושעים צריכה להדחות
מפני המלחמה בפשעי שוטרים. שאלתי את עצמי אם על-ידי השימוש
השיפוטי אשר אנו השופטים עושים בראיות - ולו גם כשרות מבחינת
דיני הראיות - שהושגו על-ידי חוקרים-פושעים, אין אנו עושים עצמנו שותפים-לאחר-המעשה לפשעיהם: סוף סוף אין החקירה המשטרתית כולהאלא הליך הכנה למשפט, ויש בפשעי החקירה כדי להטיל צל כבד על הליכי המשפט הבאים בעקבותיה. אילו ראיתי שהועלנו בתקנתנו, ולו רק במקצת מן המקצת, והחוקרים הפושעים באו על עונשם הראוי להם, ומקרי ההתעללות בעצורים הולכים ומתמעטים - כי אז החרשתי; אבל הרושם העגום הוא שהמקרים הולכים ורבים, וחומרתם הולכת ומחריפה. השוטרים מצפצפים על הביקורת הנמתחת עליהם מפי השופטים ואינם מקיימים הוראותיהם, ואין פוצה פה. גם בערעור זה היינו שוב עדים לכך שהחקירה התנהלה תוך התעלמות גמורה - אם מתוך זדון ואם בבלי-דעת בלתי אחראית -
מן ההוראות אשר בית משפט זה נתן ושנה ושילש מזה שנים רבות. חקירה משטרתית המתנהלת בניגוד להנחיותיו המפורשות של בית משפט זה - מה פלא שחשודה היא בעיני בית המשפט שמתנהלת היא גם בניגוד לחוק.

האלימות מחלה מידבקת ואפידמית היא: כשם שיש בין אנשי המשטרה
סדיסטים הנדבקים באלימותם של פושעים, כן יש פושעים המפיקים מן
האלימות המשטרתית עידוד רב ולגיטימציה מובנת להגברת אלימותם שלהם.

אם שומרי משמרת החוק אינם נרתעים מלהשתמש באמצעים אלימים לשם
השלטת חוק וסדר, כביכול, תוך הפרה גלויה של זכות-היסוד לשלמות
גופו של האדם, בל יתפלאו אם בעיני הפושעים הרואים הפרה זו לנגד
עיניהם והחוזים אותה בבשרם, חיי האדם וכבודו חשובים כקליפת השום.

ואם עצור שספג מחוקריו מכות נמרצות, שומע אותם לאחר מכן מעידים
בשבועה בבית משפט שידם לא נגעה בו כלל, בל יתפלאו על הריבוי
המחריד של הדחות לעדות שקר ושל איומי אלימות על עדים. אלימות
משטרתית פותחת ריקוד במעגל שוטה (תרתי משמע): אם יש בה כדי לעשות רושם על פושעים, יותר מאשר הוא מרתיעם, הרי מעורר הוא בהם יצר התגובה האלימה. ואין צריך לומר שעצם האפשרות הקרובה של קשר סיבתי זה בין אלימות משטרתית לבין החרפת הפשיעה חייבת לעורר דאגה חמורה בלב כל שופט.

ובלשונו המפורסמת של השופט ברנדייס:

"ממשלתנו היא מורה רבת עוצמה ורושם: לשבט או לחסד, היא מלמדת את העם כולו על-ידי דוגמתה. פשע הוא מידבק. אם הממשלה מפרה חוק, היא מביאה את החוק לידי בזיון ... ומזמינה אנרכיה. ההנחה כאילו בביצוע דיני העונשין מקדשת המטרה את האמצעים; ההנחה שמותר לה לממשלה לעבור עבירות על מנת להבטיח הרשעתו של פושע
פלוני - סופן להתנקם בתגמול איום. בית משפט זה מצווה לדחות בשתי ידיים כל מחשבה משחיתה אשר כזאת... "
(485 ,438 US 277 (1928) Olmstead v. United States)

ואומנם פסק בית המשפט העליון של ארצות-הברית, בשורה ארוכה
ומרשימה של פסקי-דין, שהודיות שנתקבלו באמצעים פסולים אחת דינם
להיפסל כראיות; ומוטב ופושע מסוכן יצא לחופשי ויוכל להוסיף ולסכן את שלום הציבור, ובלבד שבתי המשפט לא ימנו ידם לגושפנקה כל שהיא לחקירה משטרתית אלימה ובלתי חוקית. ברבים מפסקי-הדין הללו מובעת הדעה שאין לך אמצעי יעיל יותר להלחם באלימות המשטרתית מאשר פסילת הראיות שהושגו בעקבותיה, שהרי על-ידי פסילתן מוציא אתה את הרוח מכנפי החקירה האלימה...".

ואשאל: "מה נשתנה" מאז ועד היום? - ולא כלום.

תודה לך עו"ד שירה דונביץ' על עבודה נפלאה שעשית. אני מצדיע לך. אני מפרגן לך.

בעבורי, את מודל לחיקוי אחר רדיפת ה"צדק" - צדק - אשר כאמור אינו אלא שם של כוכב... .

תאריך:  15/09/2002   |   עודכן:  16/09/2002
פנחס פישלר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
תאר לעצמך שתגלה מחר בבוקר בלוח "דירות" של אחר העיתונים מודעה המציעה למכירה את דירתך. או גרוע מזה: תבוא לביתך ותגלה שמישהו מתגורר בו וטוען כי קנה אותו מבעליו. אתה כמובן תקים צעקות, תפנה למשטרה, תגיש תביעה לבית המשפט, תחולל מהומה. כבר היו דברים מעולם ולא מעט אנשים איבדו את כל רכושם, לאחר שנוכלים זריזים הצליחו להוליך שולל ולמכור רכוש לא להם.
15/09/2002  |  זאב גלילי   |   מאמרים
אין לדעת כמה זמן עוד נבכה את אירועי אוקטובר 2000, החודש שפתח לנו סידרה אינסופית של סיבות לכישלונות בתחומים רבים, אך מי שסבל מהם יותר מכולם, היה ענף התיירות. מומחים לדבר מעריכים ששנת תשס"ב הייתה הגרועה ביותר לענף מאז קום המדינה. "חזרנו לנקודת האפס", הם אומרים.
15/09/2002  |  משה לרר  |   מאמרים
ב-6 באוקטובר, בשעות הצהריים של יום הכיפורים, הופתעה מדינת ישראל כאשר מעל האזורים המאוכלסים של הארץ הופיעו לפתע, ובטיסה נמוכה, מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי. מסתבר, כי בגלל דממת התקשורת שהיתה נהוגה עד אז בימי כיפור, היתה זו הדרך היחידה של חיל האוויר להודיע לאנשיו כי פרצה מלחמה [מאז, יש לציין, החלו בשידורים של תחנה פתוחה - בלי לשדר].
15/09/2002  |  הדר פרבר  |   מאמרים
בחייו של כל אדם יש תמונות עזות-מבע הנחקקות בזיכרון, ממש כמיכוות-אש נצחית. איש איש ותמונותיו, איש איש ותודעת זיכרונותיו החזותיים.
15/09/2002  |  עמי דור-און  |   מאמרים
על-פי מה שקרה כאן ושם מעבר לים, אפשר לנחש שיקרו כל מיני דברים בשנה המתחילה עכשיו. הנאום של ג'ורג' בוש מבשר מלחמה, הפיטורים הבלתי מסתיימים מבשרים משבר כלכלי חמור עוד יותר מזה שחווינו בחודשים האחרונים. הגידול בביקוש לדולר מאפשר לנו לנחש שהיבוא יצומצם, והיצוא - אם הנגיד יגיד שאפשר סוף סוף להוריד את הריבית, יוכל לגדול ולו במעט.
13/09/2002  |  שי פאוזנר  |   מאמרים