שבת 04 דצמבר 2021  02:39
ה"הגיון" של "העליון"

ביקורת על תהיות השופט מישאל חשין בבג"צ בעניין השר צחי הנגבי; היכן היא אותה "חזקת החפות" העומדת לו ל"חשוד" כל עוד לא הוכחה אשמתו?

▪  ▪  ▪
נאמר כבר ברישא: פרשת המינויים הפוליטיים של השר צחי הנגבי הינה פרשה מבאישה. היא אות קלון לשלטון החוק במדינה. אות קלון למינהל הציבורי.

מבקר המדינה, כב' השופט אליעזר גולדברג, ידען של ממש ומומחה במשפט הפלילי, אדם אמיץ ומיוחד, הוציא תחת ידיו דוח הראוי לכל שבח והלל.

נזכיר כאן רק את דעתי, אותה הבעתי באר כאן, במאמר נפרד, על פיה "שכח" מבקר המדינה [מטעמיו שלו] לשלוח אצבע מאשימה גם לעבר נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר - אשר "נרדם בשמירה". שהרי, זה האחרון אמור היה לשמש כ"כלב שמירה" בכל הקשור למינויים אלו. מבקר המדינה פשוט "דילג" על מה שאני מכנה "האחראי על האחריות"...

אלא, שהפרשה הנ"ל נחקרת בימים אלו, במשטרת ישראל וצחי הנגבי הפך ל"חשוד". עד כאן, הכל תקין. עד כאן ההיגיון עובד.

הלאה.

הנה, באה ועותרת התנועה לאיכות השלטון לבג"צ.

התנועה לאיכות השלטון דורשת שלא להשיב עוד את השר הנגבי לתפקידו כשר לביטחון פנים, ואף לפטרו ממשרת שר בממשלת ישראל.

לא זו אף זו: התנועה לאיכות השלטון "דואגת", בעיקר מהעובדה ששוטרי משטרת ישראל [כאילו "חדלי אישים" המה] יהיו יראים [פחדנים...] לחקור שר ממונה עליהם בעבר, אולי שר ממונה עליהם בעתיד.

בדיון בבג"צ יושב, בהרכב תלתא, גם השופט מישאל חשין. זה האחרון, בנו של שופט עילוי ז"ל - מאחרוני "דור הענקים".

שני דברים מרכזיים מטרידים את מנוחתי בעקבות "חשיבתו" התמוהה של השופט חשין.

האחד: השופט חשין תוהה, שמא לא עדיף יהיה כי השר הנגבי ייחקר על-ידי אחד משני קצינים בכירים שאותם לא קידם: האחד ניצב מזרחי. השני ניצב סידבון.

ואתמה: מה ה"הגיון" בכך?

שהרי, ערב הפרשה כאן, אמור היה השר הנגבי לקיים שימוע לניצב מזרחי בגין מעלליו בפרשת האזנות הסתר לאור הדוח החמור שהוציא תחת ידיו אליקים רובינשטיין, הוא היועץ המשפטי לממשלה היוצא.

כעת, בא השופט חשין ו"מציע" להפוך את ה"גלגל".

כך ההגיון: זה ניצב מזרחי האמור להיות במעמד של "מועמד להדחה" בהליך השימוע, "רגל" לפני השלכתו מהמשטרה, יהפוך לפתע להיות החוקר של עורך השימוע.

לקרוא ולא להאמין.

או, לחילופין, ניצב סדבון, בו לא ראה צחי הנגבי מועמד ראוי לשמש מפכ"ל, בסבב המינויים האחרון, הוא זה ה"ראוי" לשמש חוקרו של זה שהראה לו את הדרך הביתה.

ולך תשכנע אותי שלא מדובר בשני חוקרים נקמנים, המגיעים לחקירה עם "מטענים" ודאי רגשיים. אולי יכלו בנגבי את זעמם? אולי יבואו עימו חשבון? אולי רגשות הנקם יציפום?

זה "ההגיון" ב"עליון"?.

ועוד דבר מדיר שינה מעיני. דבר מרכזי.

תוהה השופט מישאל חשין, מדוע לא יובהר, על אתר, כי השר הנגבי לא ישוב עוד לשמש כשר לביטחון פנים.

ואתמה: היכן היא אותה "חזקת החפות" העומדת לו ל"חשוד" כל עוד לא הוכחה אשמתו? כל ינוקא בפקולטה למשפטים לומד אותה ונבחן עליה.

רק לאחרונה שמעתי את השופט המלומד, בעז אוקון [המכהן גם כמנהל בתי המשפט], מרצה בפקולטה למשפטים אודותיה [ובהתלהבות של ממש] בקורס מאלף מאין כמותו אותו הוא מלמד: "ההליך הראוי".

והרי, הנגבי אינו אלא בגדר "חשוד".

החקירה בקושי - בראשית דרכה. טרם בשלה היא כדי להסיק מסקנות. מה ה"חפזון".

ייתכן, לפחות אקדמית, לפחות תיאורטית, כי ממצאיה יטהרו את הנגבי.

מדוע אם כן, להיחפז כבר כעת, ולצאת כעת חיה, בהצהרות מוקדמות שמא מיותרות?

מדוע "לרתום עגלה לפני הסוסים"? הלו. רגע. לאט לך. סבלנות. סובלנות. מה הבהלה?

קשה עלי התובנה הזו. קשה עלי החשיבה הזו. קשה עלי ה"לוגיקה" הלז.

הפתרון, נדמה, הרבה יותר פשוט. תנו למח"ש לחקור. יש שם איש בכיר, בכיר ביותר, פנוי הרגע הזה ממש, זה החשוד בביצוע הטרדות מיניות במחלקה פנימה. יש לו זמן כעת. הוא "פנוי להובלה" - אולי הוא יחקור?

"חזקת החפות" הופכת שוב ל"חזקת הכפות" - ומתנפצת לה החשיבה המשפטית המנחה כי לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מקבלת חזקת החפות משנה תוקף.

לתומי חשבתי וסברתי כי קיימת לוגיקה בעולם המשפט. שמא שגיתי?

אז: צאו להתפלל ביום כיפור זה: "ונתנה תוקף קדושת היום - כי הוא נורא והיום...".

צאו והכו על חטא שחטאתם וקוו כי חפים תהיו...

גמר חתימה טובה.

תאריך:  24/09/2004   |   עודכן:  27/09/2004
פנחס (פיני) פישלר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
תגיות מי ומי בפרשה
 מני מזוז / Meni Mazuz 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
תורת הביטחון של ישראל התבססה על ההנחה שצה"ל יביס את תוקפיו בכל מצב, לרבות בהתקפה משולבת של כל מדינות ערב. בשנות החמישים כינו את ההתפתחות האסטרטגית האפשרית הזאת: "מקרה הכול". תורה זו קרסה במלחמת יום הכיפורים ומפתחיה נתגלו כמי שקודם העמידו פני מומחים ועתה הם פועלים להסתרת האמת. תורה זו הולידה את ה'קונצפציה' שלפני מלחמת יום הכיפורים וממילא המחדל המודיעיני. היא גם אחראית למחדלים ולכישלונות המבצעיים באוקטובר 1973.
24/09/2004  |  אורי מילשטיין  |   מאמרים
המשבר הנוכחי של הרשויות המקומיות כבר מאחורינו. "הכוחות" מנסים לייחס לעצמם את הניצחון. נתניהו מודיע היום במסיבת עיתונאים כי "הוסרה סכנת הקריסה של השלטון המקומי", ועל "טיפול שורש במשבר הרשויות". שר הפנים פורז מרכז את עיקר המאמץ לתשתית תוכניות ההבראה בהן הוא רואה את המזור למחלה, יו"ר מרכז השלטון המקומי עדי אלדר מצהיר על "סדר חדש" בשלטון המקומי ומטיל את כל האחריות על ראשי הרשויות: אלו שלא יבצעו תוכניות הבראה לא יקבלו עוד גב מהשלטון המקומי. וכמובן, עמיר פרץ חוגג את נצחונו הגדול במישור של העובדים עצמם.
24/09/2004  |  מוטי שפירא  |   מאמרים
במחנה המתנחלים וגם בליכוד דורשים משרון משאל עם, כמוצא מן המצוקות שלתוכן הכניס את העם ואת עצמו בתוכנית "ההינתקות" המטורפת שלו. אגב: בראיון ערב ראש השנה באחד מעיתוני הערב הוא הודה בפה מלא שהרעיון הזה נבע ממנו, וממנו בלבד, ולא זו בלבד שלא היה כל לחץ אמריקני, אלא שהאמריקנים התנגדו בתחילה, והוא היה צריך להשקיע מאמצים כדי לשכנעם.
24/09/2004  |  אליקים העצני  |   מאמרים
הרהורים לפני הצפייה...
24/09/2004  |  שושנה ויג  |   מאמרים
מלחמת "יום הכיפורים", שפרצה ב 6 לאוקטובר 1973, הסתיימה כשכוחות צה"ל חונים כמאה קילומטרים מקהיר וכחמישים קילומטר מדמשק. המחיר המיידי של המלחמה היה קרוב לשלשת אלפים הרוגים. את הפצועים, הנכים והלומי הקרב אף אחד לא סופר, כי המספרים הם בוודאי בסדר גודל של עשרות אלפים. הוקמה ועדת חקירה לחקר כשל של הצבא בהערכת הסיכון למלחמה וכן בכשל להכנת הצבא אליה.
24/09/2004  |  אורי נטע  |   מאמרים