כָּל שֶׁסְּבִיבִי נִבְרָא בְּצֶלֶם
בהשראת הזוהר הקדוש, פרשת "שְׁלַח לְךָ"

אני רוקד
לאנה

התמהון
לד"ר ביל סיגל ז"ל

השמיים פה
השמיים פה לא מְגינים עליי

תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ
הָאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הָרִצְפָּה

שָׁבַעְתִּי עוֹלוֹת אָדָם
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קֶצֶב הַנְּשִׁימוֹת

תיקון הנפש
האישה הזו שישבה על הרצפה

הבהרה והתנצלות
[על סף הופעתו של מוחל הטובות]

יְרוּשָׁלִַיִם
שיר ליום שחרור ירושלים תשע"ג

כָּחוֹל דּוֹמֵעַ וּתְכֵלֶת בּוֹכָה
כָּחוֹל זוֹרֵחַ וּתְכֵלֶת צוֹהֶלֶת

שמאל ימין שמאל ימין - שני מחנות
שמאל ימין, שמאל ימין - ככה החיים בארץ מתנהלים

כְּבָשִׁים
מה שקרה קרה

חג האדומים

פעם היינו
פעם היינו עושים אהבה

אל תמות
לד"ר ביל סיגל ז"ל

גירה
הָאֲנָשִׁים הַקְּטַנִּים שֶׁל אוֹהָיוֹ שֶׁ

ציפורים בראש
אַרְבָּעִים שָׁנָה

בעד
מִבַּעַד לַעֲשַׁן שְׂרֵפַת הַפָּר

אֵימַת-שָׁמַיִם מְגֻרְעֶנֶת
בְּמִכְלַאת הַלֵּב בּוֹהָה

אש אש
לד"ר ביל סיגל ז"ל

מחוג קר זוחל
מָחוֹג קַר זוֹחֵל כֶּל בּוֹקֶר עַל רֵאוֹתַי

אגם השקט
לד"ר ביל סיגל ז"ל

קִמְטֵי חֲלוֹמִי קָפְאוּ
אַחֲרֵי מְנוּסַת הַסְּתָיו

תַּבְלִיט עַתְלִית
מַתְלוּלֵי חוֹף עַתְלִית עוֹד עוֹמְדִים זְקוּפִים:

חֵיפָה - סִכּוּם דּוּחַ גֵּאוֹלוֹגִי
חֵיפָה מְחַפָּה עַל פֶּצַע

הִתְנַשְּׂאוּת הֶהָרִים
)לפני כשישים וחמישה מיליוני שנים, בסוף תקופת ה"סֶנוֹן" (Senonian), לפי הגיאולוגים, התחילו לעלות - בקימוּט אַדִּיר - מֵהַשׁכָבות שבּקַרקָעִית אוקיָנוּס"תּטִיס" - רצוּעוֹת הָרים, כּמו האַלפּים, הקַרפָּטים, הרי הקַוְקָז, הרי צפון אפריקה והמזרח-התיכון, ונשאר "הַיָּם הַתִּיכוֹן" כּשָׂריד מהאוקינוס הזה,שמוקף ברצועות הרים אלה, שיצרו - בּערך - את הגיאוגרפיה האזורית המוכּרת שלנו, כּולל את ארץ-ישראל, שקודם-לכן היא לא הייתה קיימת ע"פ היבֶּשֶׁת, פרט להָרֵי אֵילת ודרום סינַי, שהיו בּחֶלקו הצפוני של "האי הערבי-נוּבּי", שֶׁבָּלַט מֵעל-פני הָאוּקיָנוּס "תֵּטִיס").

הרי האהבה
מֵעֵבֶר להרי האהבה

חוֹמוֹת שֶׁל תִּקְוָה
חוֹפֶרֶת אֶת הַעוֹמֶר

אני צוחקת
לד"ר ביל סיגל ז"ל

בּמסדרון הרֵיק
הנוסטלגיה לבית הספר היסודי נוגעת בכולנו. לקראת פגישת המחזור, בלפור חקק מתרפק על הזיכרונות מימי בית הספר בית הכרם. ההליכה במסדרון לעבר כיתה ח/א והכניסה לבית הספר , הכול מתוך תחושה "כאילו מישהו קרא לי לבוא".