הפוך לדף הבית אימייל אדום
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים ספורט משפט כלכלה בריאות המגזין
רשימות  |  ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  משובים  |  נדל"ן  |  תגיות  |  פורומים  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
חדשות
ראשי  /   דת ומסורת  חברה ומשפחה  מדיני/פוליטי  ממשל  משפט  עיתונות וברנזה  פלילים    |  שתף:    |    |  דוא''ל:    |  הדפסה:    |    הגדל גופן    הקטן גופן
פורומים
דת ומסורת
חברה ומשפחה
מדיני/פוליטי
ממשל
משפט
עיתונות וברנזה
פלילים
פרשת הרב מצגר
ביטוח ופיננסים
כלל פיננסים
כלל פיננסים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 ד"ר י. וינרוט ושות', משרד עורכי דין
 יצחק ראובן, משרד עורכי דין
 רפאל ר. גלס - שושנה גלס, משרד עורכי דין
 שוב ושות', משרד עורכי דין
 אורי סלונים, משרד עורכי דין
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מה חשוב לבני זוג מתגרשים לדעת?
05/11/2012   |   אריאל דרור
 
 
 
הצער - כפרת עוונות גדולה
05/11/2012   |   יאשיהו יוסף פינטו
 
 
 
אכן ניתן פס"ד על חלוקת דיבידנד מרווחי שערוך?
05/11/2012   |   עו"ד זיו שרון, עו"ד ניר הורנשטיין
 
 
 
מי יתיר את האור הנעול
05/11/2012   |   יוסף כהן אלרן
 
 
 
אינטל מתגייסת לטובת החינוך הטכנולגי
05/11/2012   |   יהודה קונפורטס
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
בלעדי: הרב מצגר מסר גירסתו לרובינשטיין;
דוחה החשדות שהועלו נגדו במעריב ובהארץ

הרב מצגר פנה במכתב ארוך אל היועמ"ש רובינשטיין; טוען כי יריביו ברבנותה ראשית הם המנסים להכשילו ואף להפלילו

▪  ▪  ▪
הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, משיב מלחמה. במכתב אל היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובנשטיין, טוען מצגר, באמצעות פרקליטיו - עורכי הדין דוד ליבאי, ואיתן מעוז, כי יריביו ברבנות הראשית הם-הם החורשים רעתו, והם העומדים מאחורי הפרסומים נגדו בעיתונים מעריב והארץ.

זו למעשה הגירסה המלאה הראשונה של הרב מצגר, אחרי הפרסומים בעניינו בעיתונים מעריב והארץ. המסמך הגיע בלעדית ל-Nfc. על-פי החשדות שהועלו נגדו, ביצע הרב לכאורה עבירות מס, קבלת דבר במרמה, ואף מעשים העולים כדי עבירות מין כלפי כמה בחורים.

הרב מצגר מזמין את היועץ רובינשטיין לבדוק ולחקור בפרשה, כדי לגלות ולהעניש את אותם גורמים ברבנות המנסים להכשיל את כהונתו, תוך הוצאת לשון הרע נגדו.

במכתב ארוך ומנומק טוען מצגר, כי מתנגדיו מעלים טענות ישנות, בה-בעת שידוע היטב, כי אין אפשרות לנהל חקירה משטרתית, בשל השנים הרבים שחלפו מהאירועים הנטענים; וכי במצב זה - הוא יישאר מוכתם, ויוצג כמי שאינו ראוי לכהונהת הרב הראשי לישראל.

מצגר מפנה תשומת ליבו של רובינשטיין, כי בזמנו הועלו גם נגד הרב ישראל מאיר-לאו טענות שונות, על מעשים בלתי נאותים, כביכול, נגד נשים, ואלה התמוטטו בכל בדיקה שנערכה.

מצגר, באמצעות פרקליטו, שיגר את המכתב אל היועמ"ש ביום 29.4.03. במכתב הוא משיב, למעשה, על הטענות העיקריות שהועלו נגדו.

על-מנת שלא לחזור כאן על הפרטים, נביא להלן את המכתב המלא (ציטוט):


נכבדי, היועץ המשפטי לממשלה,

הנדון: הניסיונות להדיח את הרב הראשי לישראל
הרב יונה מצגר, בפרסום לשון הרע נגדו

אנו פונים אליך בשם כבוד הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר שליט"א.

1. אנו מלווים את הרב יונה מצגר, כיועצים המשפטים שלו, מאז שנת 1998, בה הציג את מועמדותו לכהן כרב אשכנזי ראשי של העיר ת"א-יפו. טבעי הדבר שלמתמודד יש מתחרים ואף מתנגדים ובוודאי שניתן להתנגד למועמדות לגופו של עניין. אולם מסע ההשמצות והרדיפה המכוער שנוהל ומנוהל גם כיום כנגד הרב מצגר על-ידי יריביו חורג בהרבה מהמקובלות בכל קנה מידה שהוא. בטרם נולדה תלונה אחת על התנהגותו של הרב מצגר, נקטו מתנגדיו ברבנות הראשית בצעדים מדהימים כדי לשלול ממנו את זכותו להתמודד בבחירות ברבנות ולהסיר את מועמדותו.

2. הרב מצגר הוא בוגר ישיבת "כרם ביבנה". במהלך לימודיו בישיבה התגייס לצה"ל והוכשר כלוחם בגדוד שריון. הוא לחם עם גדוד 77 ברמת הגולן במלחמת יום כיפור. לאחר המלחמה עבר קורס קצינים וסיים שירותו בצה"ל בדרגת סרן. מזה כ 21 שנה מכהן כרבה של צפון ת"א. הוא רב המקובל על חרדים, דתיים וחילונים גם יחד. הוא רב המעורה בקרב עמו וזוכה לאהדה גדולה בשל יכולתו למזג תורה ודרך ארץ, אמונה ונועם הליכות. הוא רב חביב על הבריות, שמחפש דרך לפתור בעיות בדרך הלכתית, ולא רק ליצור בעיות. הוא רב מבוקש ביותר כמרצה וכעורך קידושין. כשהגיש מועמדות להיבחר כרב העיר האשכנזי של העיר ת"א-יפו ההערכה היתה שסיכוייו להיבחר טובים ביותר.

3. אנו מזמינים אותך, נכבדי היועץ המשפטי, לעקוב אחר התכסיסים בהם נקטו מתנגדיו של הרב הראשי לישראל, כדי למנוע את בחירתו, ולאחר שנבחר, להדיחו מכהונתו. תכסיסים אלה אינם חדשים: גם כאשר התמודד כבוד הרב ישראל לאו על כהונת הרב הראשי לישראל, פורסם שהרב שלמה גורן זצ"ל כינה אותו ואת מתחרהו "רבנים סוג גימל דלת". כתבו עליו כי "להבדיל מכל קודמיו אינו יכול לזקוף לזכותו אפילו ספר אחד של פסקי הלכה". הופץ נגדו כרוז שכינה אותו "בדרן הולל" ו"עם הארץ".

כאשר הביקורת נגד הרב לאו לא גרמה להסרת מועמדותו, החלו להתפרסם בתקשורת תלונות, לפיהן הרב לאו פנה אל כמה נשים והציע להן הצעות בעלות אופי מיני. אחת המתלוננות אף התבקשה ועברה בהצלחה בדיקת פוליגרף, בה אישרה כי הרב לאו נישק וחיבק אותה. בעקבות הפרסומים קראו שני הרבנים הראשיים דאז ליועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש לחקור את התלונות ודרשו לדחות את הבחירות כדי שהאווירה הציבורית תוכל להיטהר, וכדי שיהיה זמן לחקור את הדברים. יוסף חריש לא שמע להם.

כבוד הרב לאו הגיב אז: "לו ידעתי לאיזה שפל יגיעו אנשים שמנסים להפיל מועמד מוביל, ייתכן שמלכתחילה לא הייתי נכנס כלל להתמודדות הזו. אבל כרגע ... זו מערכה על חיי, על כבודי ועל כבוד ילדי ונכדי".

רצח האופי שניסו לעשות בזמנו מתנגדיו של הרב לאו, כדי למנוע את בחירתו, נעשה עכשיו בראש חוצות לרב הראשי לישראל, הרב מצגר. על כך איננו יכולים לעבור לסדר-היום.

רוצחי האופי של הרב מצגר סומכים על זכרונו הקצר של הציבור. הם טורחים להדליף חצאי אמיתות וקטעי פרוטוקולים, על-מנת להשחיר את פניו של הרב יונה מצגר. הם התחילו במהלכים בלתי חוקיים ברבנות הראשית כדי לשלול את כשירותו של הרב מצגר לכהונת רב עיר. כאשר היועץ המשפטי לממשלה ומבקרת המדינה מרים בן-פורת חסמו את דרכם זו, בשל אי-חוקיותה, החלו לצוץ קוצים בערוגת הרבנות: תלונות כביכול מקריות; אף מתלונן לא פנה למשטרה כדי שתלונתו תחקר ביושר עד תומה. התלונות הגיעו לידי חברי כנסת מסויימים, שתומכים במועמד מתחרה, ומצאו דרכם ישירות לתקשורת.

ראוי להיזכר בדרך הארוכה שעבר הרב מצגר, באומץ לב בלתי רגיל, שלא נכנע מייד לתכתיבים ההלכתיים כביכול להסיר את מועמדותו:

4. הרב יונה מצגר הוסמך על-ידי מועצת הרבנות הראשית בכשירות לרב עיר בשנת 1990, ע"י הרב הראשון לציון מרדכי אליהו, והרב הראשי אברהם שפירא.

5. בחלוף שלוש שנים, כאשר התקרב המועד לחידוש תעודת הכושר, פנה הרב מצגר לנשיא מועצת הרבנות הראשית דאז, הרב לאו, וביקש ממנו לחדש את תעודתו. למשך שנתיים היתה הבקשה תלויה ועומדת ללא כל תשובה, עד שבשנת 1995 השיב כב' הרב לאו לרב מצגר, באמצעות ראש לשכתו, כי בטרם יחודש הכושר עליו "לעמוד בתנאי". והתנאי הוא שעליו לפרט את שם העיר שברצונו להתמודד בה על כהונת רב עיר. לתנאי כזה אין שום אסמכתא בחוק, והלכה למעשה חודשו תעודות כושר לרבנים אחרים בתקופה זו ללא כל מגבלה או סייג.

6. בשלהי 1995, הוזמן הרב מצגר להתייצב בפני ועדת בחינות לרבני עיר, כדי לבחון מחדש את ידיעותיו בהלכה. באותם ימים, חידוש של תעודת כושר ניתן ללא בחינות חדשות.

7. הרב מצגר עמד בבחינה. אז החליטה מועצת הרבנות הראשית, לפי המלצת שני הרבנים הראשיים לישראל דאז, גם ליצור הבחנה חדשה בין כושר לרב "עיר גדולה" לבין כושר לרב "עיר סתם" (שאינה עיר גדולה). לאבחנה זו אין זכר בחוק מועצת הרבנות הראשית.

8. על סמך החלטה זו חודשה לרב מצגר תעודת הכשירות לעיר שאינה גדולה, באופן שלא יהיה כשיר להתמודד על כהונת הרב הראשי של תל אביב. על-ידי שינוי הנהלים הסתיים שלב זה בניצחון מתנגדיו של הרב יונה מצגר.

9. היועץ המשפטי לממשלה התבקש לחוות דעתו על הנוהל החדש, המבחין בכשרות הרב לפי גודל העיר. ביום 22.5.96 נתן המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז חוות דעת מנומקת, על דעת היועץ המשפטי מיכאל בן יאיר, המסתיימת כך:

"מכל המקובץ לעיל עולה, איפוא, כי מועצת הרבנות הראשית אינה מוסמכת לקבוע הגבלות בתעודות הכשירות שהיא מעניקה לעניין מקום הכהונה, בין עיר "סתם" לבין "עיר גדולה" וכל הגבלה כזו שנקבעה אינה בת תוקף ואין לנהוג על פיה, ובעל התעודה זכאי להגיש מועמדות לכהן כרב עיר בכל מקום".

המועצה הנכבדה סירבה לקבל את חוות הדעת וביום 18.6.96 הגיב היועץ המשפטי של מועצת הרבנות הראשית כך :
"מבחינתה של הרבנות הראשית הרב מצגר לא קיבל תעודת כושר לרב עיר, מעבר למה שהמועצה החליטה. אם ההחלטה תיפסל - דבר שאני מאמין שלא יקרה - כי אז אין כיום בידי הרב מצגר תעודת כושר כלל ..."

חרף הדברים הנ"ל, המשיכה מועצת הרבנות הראשית לאשר במקביל חידוש כושר לרבנים אחרים, ללא כל אבחנה בין עיר גדולה לסתם עיר.

נבהיר כי לעומת חווה"ד של היועמ"ש של מועצת הרבנות הראשית, גרס היועץ המשפטי של משרד הדתות, כי תעודת הכושר שניתנה לרב מצגר תקפה, וכי אין מניעה שיתמודד על כל כהונת רב עיר בכל מקום בארץ.

10. בנסיבות אלו הגיש הרב מצגר תלונה נגד הרבנות הראשית לישראל למבקרת המדינה מרים בן-פורת בתוקף תפקידה כנציב תלונות הציבור. בחוות דעת מנומקת פסקה מבקרת המדינה ביום 10.4.97 כי להגבלת הכושר של הרב מצגר, הכלולה בתעודת הכשרות שניתנה לו, אין תוקף ולפיכך "על מועצת הרבנות הראשית לבטל את הפיסקה האמורה בתעודת הכשירות".

11. נוכח חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה ושל מבקרת המדינה חתמו כבוד הרבנים הראשיים לישראל הרב ישראל מאיר לאו והרב הראש"ל אליהו בקשי-דורון על תעודת כשרות, לפיה הרב יונה מצגר שליט"א "כשיר לכהן כרב עיר. תעודת כשירות זו ניתנה לרב הנ"ל לאחר שמועצת הרבנות הראשית מצאה כי אורח חייו ואופיו הולמים לדעתה מעמדו של רב בישראל". הרב מצגר הוכשר איפוא להיות מועמד לכהונת רב ראשי לעיר ת"א-יפו.

12. כאשר החלו הכנות לקיום הבחירות לרבנות הראשית של תל אביב, חזרו ופנו מתנגדי הרב מצגר למועצת הרבנות הראשית, ובקשו שוב לשלול ממנו את תעודת הכשירות. מועצת הרבנות הראשית, בהתעלמה מחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה, חזרה והחליטה ביום 22.4.96, כדלקמן:

"המועצה חוזרת ומאשרת כי היא סבורה שיש להבחין בין כושר לרב עיר סתם לבין כושר לרב עיר כמו ירושלים, תל אביב חיפה ובאר-שבע ... מכאן, בכל מקרה בו מחליטה המועצה ליתן תעודת כושר לרב עיר מבלי שתקבע בהחלטה במפורש כי התעודה הינה ראוייה גם לעיר גדולה, כוונת המועצה כי בנשוא התעודה יוכל להגיש מועמדותו רק על עיר שאינה גדולה וכי המועצה לא דנה ולא החליטה במתן כושר לאותו רב על-מנת שיכהן בכל עיר. ברור לכן, שאם יבקש אותו רב להגיש מועמדות לעיר גדולה - כאמור - אין זה על דעת מועצת הרבנות הראשית".

למניעת כל ספק, החלטה זו התקבלה בדיון שנסב על הצגת מועמדותו של הרב מצגר לכהן כרב ראשי בעיר ת"א-יפו.

13. במקביל, ביקש השר לענייני דתות זבולון המר ז"ל לקדם את עריכת הבחירות לרבנים הראשיים לעיר ת"א יפו ופרסם את הרכבו של הגוף הבוחר את הרב האשכנזי. נראה היה למישהו ממתנגדיו של הרב מצגר, כי טובים סיכוייו של הרב מצגר להיבחר בגוף הבוחר והחלו להישמע טענות כנגד ההרכבה. אותו הרכב של הגוף הבוחר אושר פעם נוספת על-ידי השר לענייני דתות הרב יצחק לוי. כשהובא הנושא בפני בג"צ קבל הרכב הגוף הבוחר את אישורו של בג"צ (בג"צ 816/98).

14. בעקבות פסק הדין של בג"צ, התארגנו מתנגדיו של הרב מצגר, והגישו תובענה בעניין זה לבית הדין הרבני האיזורי בת"א נגד הרכב הגוף הבוחר. ביה"ד הרבני הנכבד פסק חרף פסיקת בג"צ, כי "אין הגוף הבוחר תואם דעת תורה" וכי על השר להגדיל את הגוף הבוחר, וכי "על שר הדתות ועל כל יראי השמיים לכבד את פסק הדין של בית הדין הרבני". עד כדי כך הרחיקו מתנגדיו של הרב מצגר, להפעיל בית דין רבני איזורי נגד בג"צ, כדי למנוע ממנו את האפשרות להיבחר לרב עיר ראשי.

בעקבות דין תורה זה, התכנסה מועצת הרבנות, ארבעה ימים בלבד לפני המועד שנקבע לקיום הבחירות בעיר ת"א, והחליטה כי "פסק הדין של בית דין רבני הינו דבר הלכה אשר מוטל על כל מי שהדברים נוגעים אליו להישמע לו ולעשות כפי שיורו לו חכמים". מועצת הרבנות הראשית החליטה כי יש להעביר את החלטתה כהוראה לוועדת הבחירות. כך הועמדה ועדת הבחירות בפני החלטות סותרות של בג"צ מזה ושל מועצת הרבנות הראשית מזה.

15. נוכח דברים אלה עתרו נציגי ציבור בתל אביב וחלק מחברי ועדת הבחירות לבג"צ בו טענו כי אין זה מסמכותו של בית הדין הרבני להתערב בהליך הבחירות לרב העיר תל אביב.

16. בג"צ קיבל את העתירה, וקבע כי לבית הדין הרבני אין כל סמכות "להורות דין תורה" על הליך הבחירות וכי פסקי דינו והחלטותיו בעניין בטלות ומבוטלות. כך כתב השופט חשין:

"אכן, בית הדין התופס סמכויות על-פי חוקי המדינה, אין הוא רשאי ואין הוא מוסמך להצהיר על דעת תורה, שעה שתוכן ההצהרה עניינו הוראה לרשויות המדינה או לגופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים לפי הדין - כיצד יעשו או יימנעו מעשות בסמכותם על-פידין ... השר לענייני דתות חייב להתעלם מפסק דינו של בית הדין הרבני, כמותו ועדת הבחירות חייבת אף היא להתעלם מפסק הדין" (בג"צ 2135/98).

17. בעקבות פסק הדין בבג"צ, החליטו מרבית הרבנים שהגישו את מועמדותם לכהונת הרב הראשי האשכנזי בת"א להסיר את מועמדותם, כמצוות הרבנות הראשית, "עד שהגוף הבוחר יהיה בהתאם להלכה כפי שפסק ביה"ד הרבני בת"א". הרב מצגר, עם זאת, עמד במריו, לא נכנע לתכתיבי הרבנים הראשיים, ותבע לקיים את הבחירות בגוף הבוחר שחוקיותו אושרה בבג"צ.

18. במקביל החליטה מועצת הרבנות הראשית, כי אם ייקבע על-ידי בית המשפט כי המועצה לא היתה מוסמכת להגביל את התעודה של הרב מצגר, כי אז לא היה לתעודה מלכתחילה כל תוקף, ויש לחזור ולדון בבקשה לכושר מחדש.

19. בנסיבות אלה לא נותר לרב מצגר אלא לבקש סעד מבג"צ. רבות התלבט הרב מצגר אם לעתור לבג"צ נגד הרבנות הראשית ועשה כן רק לאחר שקבל היתר לכך מרבנים דגולים. הרב מצגר טען בפני בג"צ כי אין תוקף לפסק הדין של ביה"ד האיזורי. ואכן בג"צ קבל את עתירתו. כשהוא מצוייד בחוות דעת של היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין מיום 9.6.98 התומכת בעמדתו, ובהחלטה של מבקרת המדינה מרים בן-פורת, עתר הרב מצגר בעצמו לבג"צ ביום 2.7.98 ובקש מבג"צ לבטל את החלטת מועצת הרבנות הראשית הפוגעת בתוקף כשירותו להיבחר ולהוציא צו ביניים המורה לוועדת הבחירות לכלול אותו ברשימת המועמדים לרב העיר. ביום 3.7.98 נעתר בג"צ לבקשת הרב מצגר והוציא צו-ביניים לוועדת הבחירות, כמבוקש, וצו על תנאי נגד מועצת הרבנות הראשית.

20. בעוד הצו על תנאי תלוי ועומד נגד מועצת הרבנות הראשית, חזרה זו ודרשה מהרב מצגר להסיר את מועמדותו ואם לאו, להתייצב בפניה ולהגיב לאשמה שאין הוא מציית "לדעת תורה" באשר אין הוא מסיר את מועמדותו. הרב מצגר השיב שהוא ממתין לפסיקת בג"צ וממשיך להיות מועמד. בתגובה לכך החליטה מועצת הרבנות הראשית, ביום 3.8.98,

"להשעות את תוקפה של תעודת הכשירות לרב עיר" ו"כל עוד לא תחליט המועצה אחרת אין נפקות לתעודת הכשירות לרב עיר שברשותך".

21. בעקבות כך גם נדרש הרב מצגר להופיע לשימוע בפני מועצת הרבנות הראשית, לאחר שכבר הושעה, כדי להשיב לשלוש טענות נגדו, שכולן היו ללא יסוד:

א. תלונה שהגיש כבוד הרב והדיין שלמה דיכובסקי לרבנים הראשיים על כך שבפגישה מקרית בינו לבין הרב מצגר, ברחובה של עיר, בקש ממנו הרב מצגר שיסיר את מועמדותו וכביכול רמז שיש ברשותו חומר נגדו. הרב דיכובסקי הדגיש שהוא מביא את הדבר לידיעת הרבנים הראשיים בלבד ואינו מבקש לנקוט בצעדים כלשהם. מכתבו של הרב דיכובסקי הודלף, נגד רצונו, לתקשורת. ח"כ הרב רביץ הגיש על כך תלונה למפכ"ל המשטרה. כיון שכך, שלח הרב מצגר ביום 28.7.98 תגובה מפורטת ביותר למפכ"ל המשטרה על האירוע. אנו מכבדים ביותר את כבוד הדיין דיכובסקי, ושומרים על כבודו. על כן שמוטב שנסתפק כאן בכך, שנוכח תשובתו של הרב מצגר החליטה משטרת ישראל שאין מקום לפתוח בחקירה, שגם הרב דיכובסקי לא היה מעוניין בה.

דווקא מי שנדרש בעקביות ותוך איומים להסיר את מועמדותו לכהונת רב העיר ת"א לא היה הרב דיכובסקי, אלא דווקא הרב מצגר. הראיות מצביעות על כך שמתחרהו הרב דיכובסקי כבר הסיר באותו שלב את מועמדותו נוכח פסיקת ביה"ד הרבני האיזורי, שאוזכרה לעיל.

ב. חתימת הרב דב ליאור: תלונה שנייה הוגשה נגד הרב מצגר על שבחר לעתור לבג"צ והסתייע במכתב תמיכה של חמישה רבנים, שתמכו בהתמודדות שלו. במכתב עליו חתמו הרבנים מופיעה בפירוש הפיסקה הבאה:

"על כן מתירים אנו בזה לכב' להגן על זוכיותיו בכל דרך שימצא, כולל באמצעות פנייה לבג"צ, כדי לאפשר לו להתמודד ולזכות בכהונה רמה זו הראוייה לו".

נטען שאחד הרבנים שחתם על המכתב, הרב דב ליאור, לא היה ער לפיסקה זו כשחתם על המכתב. נטען שכביכול זוייפה חתימתו של הרב ליאור על המכתב. כבוד הרב ליאור ראה להבהיר "לכל מי שמעוניין לשמוע" את העובדות במכתבו לרב מצגר מיום י"ט אב תשנ"ח:

"מה שמפיצים שכאילו זייפת את חתימתי, אין שחר לשמועה זו. אלא אתה הבינות שחתימתי כוללת גם את הפרט הזה" (היתר לפנייה לבג"צ - ד.ל.).

ומדוע שהרב מצגר לא יבין כך, נוכח הפיסקה המפורשת הנ"ל במכתב עליו חתמו חמשת הרבנים הנכבדים? שוב, עלילה ללא יסוד בעובדות.

ג. האישום השלישי שהועלה נגד הרב מצגר היה, שהוא, לא פחות ולא יותר, הכין לשר זבולון המר את רשימת החברים בגוף הבוחר, או חלק ממנה. גם לאישום זה לא היה שום יסוד, והמאשימים אף חזרו בהם ממנו.

כל הטענות הללו הורדו מאז מסדר-היום, אך חלקן פורסם עתה שוב בתקשורת, תוך הסתרת העובדות במלואן - והכל על-מנת לחבל בסיכוייו של הרב בקרב חברי הגוף הבוחר ולהכפישו.

22. נוכח פסיקת בג"צ זימן ראש המועצה הדתית לת"א-יפו את הגוף הבוחר להתכנס ביום 10.9.98 כדי לבחור ברב ראשי לת"א-יפו. בשלב זה צצו תלונות חדשות כנגד הרב מצגר - תלונות שיש מי שמנסה למחזר אותן בימים אלה.

א. תלונה אחת הוגשה בחודש אוגוסט 1998 לח"כ חנן פורת, לפיה בעוד הרב מצגר אמר שבערב מסויים יערוך חתונה אחת, הוא ערך באותו ערב גם חופה שניה. הוא אמר שלא יגבה כסף וגבה, והשתמש בביטויים לא הולמים. המתלוננת כתבה בפירוש שהמניע שלה בהגשת התלונה הוא להכשיל את בחירתו של הרב מצגר לרב עיר.

ברשות הרב מצגר עדויות המכחישות אחת לאחת את הטענות נגדו. הראיות הועברו בזמנו לפרקליטות המדינה. מכל מקום, זו תלונה אחת, לגבי חופה אחת, מתוך אלפים שהרב מצגר ערך.

ב. תלונה שניה הוגשה בחודש ספטמבר 1998 על-ידי נהג לשעבר של הרב מצגר. הנהג טען כי הרב מצגר חתם עשרות פעמים את שמו על כתובות במקומו. לטענתו, הרב חתם בשמו, ללא רשותו, על הכתובה את המילים: "אהרון שמחה בן רחל פרומה", עוד בטרם נערכה החופה.

גם תלונה זו הוגשה כדי למנוע את בחירותו של הרב מצגר לרב העיר האשכנזי של ת"א-יפו.

הנהג עבד עם הרב מצגר בשנים 1987 עד 1990 ופוטר על ידו. מדובר בכתובות משנת 1988, כלומר - חתימות מלפני 15 שנה (!).

כאשר הציג כבוד הראשון לציון את תלונת הנהג בפני מועצת הרבנות הראשית העיר: "אמת נכון שיש סכסוך בין הנהג לרב מצגר". הוסיף אחריו כבוד הרב אליהו ואמר:

"הרב מצגר פיטר את הנהג מפני שבגד באשתו, וגנב מביתו של הרב מצגר, בעקבות זאת החליט הנהג לנקום ברב מצגר. כמו כן הרב מצגר מכחיש בתוקף את הדברים שנאמרו על-ידי הנהג - והבהיר את הדברים ברורות בשימוע שנערך לו. הנהג טוען שהרב מצגר ערך חופות במקומות שאינם כשרים כמו בחמאם ביפו. ביררתי את העניין עם הרב מצגר והוא אמר לי שבאותה תקופה היתה תעודת כשרות לחמאם, ולכן מסתבר שהנהג משקר ואין לקבל את עדותו". (ואכן, ברשות הרב ראייה לכך שהיתה כשרות אז לחמאם - ד.ל.).

עיון במספר כתובות בודדות, שהועמדו לרשות הרב מצגר, מלמד, שמופיעה עליהם החתימה "אהרון שמחה בן יוסף" ולא "אהרון שמחה בן רחל פרומה", כטענת המתלונן.

בעוד שהרב מצגר עומד על כך שהחתימות נעשו במעמד החתונה, טוען העד שהכתובות הוכנו מראש, ומשום כך הן פסולות.

ברשות הרב מצגר חוות דעת של גרפולוגים, שבדקו ומצאו שאין זהות בין כתב ידו של הרב מצגר לחתימת העד. ברשותו עדויות של עוזריו האחרים, וכן של זוגות רבים שחיתן, המאשרים כי הרב מצגר נהג לחתום על הכתובות ולהחתים את העד במעמד עריכת החופה וכי לא חתם בעצמו במקום העד.

ברשות הרב מצגר ראיות על כך שלנהג המתלונן יש רישומים פליליים, בין השאר, בזיוף ובמרמה, וכן ראיות חמורות על חוסר יושרו ומהימנותו.

ברשות הרב מצגר ראיות שהנהג המתלונן הצהיר בפני אנשים שונים, לאחר פיטוריו, כי יתנקם ברב מצגר על שפיטר אותו.

ברשות הרב מצגר ראיות, שהנהג המתלונן התרברב שהוא מקורב לרב חשוב ביותר, יריב של הרב מצגר, וכי זכה בתלונתו להערכתו ותודתו של אותו רב חשוב.

ראיות אלו הוגשו ברובן לפרקליטות המדינה בשנת 1998. בפני פרקליטות המדינה היו תלונת הנהג וטיעוני הרבנות הראשית בזכותו, והראיות שהוצגו מטעם הרב מצגר. פרקליטות המדינה לא ראתה אז שום עילה לפתוח בחקירה נגד הרב מצגר.

מאז חלפו עוד כשש שנים. אין ספק שההאשמה כי זוייפו כביכול חתימות בכתובות בשנת 1988 התיישנה. אילו גם היה בה שמץ אמת, לא ניתן עתה לא להעמיד לדין בגינה ולא לערוך חקירת משטרה.

מתנגדיו של הרב מצגר יודעים היטב, שלא ניתן לערוך חקירת משטרה בנושא. הם מעלים מחדש נושא זה, ביודעם שחקירת משטרה לא תהיה, אבל אולי הלכלוך שהם מזהמים בו את הרב הראשי לישראל, ישרת אותם.

23. בעיתונות צוטט לאחרונה גם קטע מפרוטוקול שימוע שנערך לרב מצגר, לפיו נשאל על הכתובות ואנו, עורכי דינו, יעצנו לו שלא להשיב על כך באותו בשימוע. עובדה זו נכונה, וראוייה להבהרה:

בסיכום שנערך בין נציג מועצת הרבנות לביננו, כעורכי דינו של הרב מצגר, ואשר אושר בבג"צ - נקבע כי הרב מצגר יוזמן לשימוע, וכי "הזימון יכלול את כל הטענות וכל התלונות שהוא מתבקש להגיב עליהן. לזימון יצורפו כל עדות או ראייה נגד העותר (הרב מצגר - ד.ל.) שהגיעה למועצת הרבנות הראשית, עליהן מתבקש העותר להגיב".

והנה, בסיום השימוע הוצעה לרב מצגר שאלה בעניין הכתובות, כאשר בזימון לשימוע לא היה כל זכר לתלונה או לטענה בנושא זה. לכן, מפני שהצגת השאלה עמדה בניגוד לסיכום שאושר בבג"צ, יעצנו לרב מצגר שלא להגיב באותה ישיבה. בדווח שלו למועצת הרבנות אישר זאת כבוד הראשון לציון בקשי דורון, באמרו:

"כששאלתי בשימוע את הרב מצגר אם חותם על כתובות לפני עריכת החופה, הורה לו עו"ד ליבאי שלא להשיב מאחר ולא העברנו לו מראש שעניין זה יהיה בכלל השאלות (בסיכום שהיה בפני בג"צ הוחלט להעביר מראש את נושא השאלות)".

אחרי הראשון לציון דיבר במועצת הרבנות הראשית אחד מחבריה, שאמר: "דברתי עם הרב מצגר והוא טוען שלא חתם על כתובות בתורת עד לפני עריכת החופה".

24. תשומת לבך לכך שהתלונה בעניין זיוף חתימה בכתובות הועברה על-ידי הרבנות הראשית לבדיקת בית הדין הרבני האיזורי. בית הדין עיין בתלונה, וקיים דיון בנוכחות הרב מצגר ובנוכחות המתלונן, ואף עימת בינהם. במסגרת זו הגיש הרב מצגר את חוות הדעת הגרפולוגיות ובסופו של יום החליט בית הדין כי אין מקום לדון בתלונה.

25. הרב מצגר נקלע למצוקה גדולה, כאשר הוא במרכזו של עימות חריף בין פסיקת בג"צ לבין פסיקת ביה"ד הרבני האיזורי והחלטת מועצת הרבנות הראשית לפיהן עליו לציית לפסיקת ביה"ד הרבני האזורי. בינתיים ביטל שר הפנים את מועד הבחירות של הרב הראשי האשכנזי לת"א, ובחירות חדשות לא נראו באופק. מוקיריו של הרב מצגר טענו בפניו, שבהעדר בחירות, אין טעם להחריף את המחלוקת עם הרבנים. אף פרקליטות המדינה בקשה לתווך בין הצדדים. לכבוד הראשון לציון הרב בקשי דורון היה חלק מכריע בהשכנת שלום בין הצדדים היריבים, בכך שהרב מצגר יבטל את עתירתו לבג"צ ויסיר את מועמדותו לבחירות שלא עומדות להתקיים, ואילו מועצת הרבנות הראשית תחליט לבטל את השעייתו של הרב מצגר מלכהן כרב עיר (הבחירות לא התקיימו אלא לפני כשנה ובהן נבחר רק רב ספרדי).

אין שחר לפרסומים, כאילו הרב מצגר עשה "תרגיל" או הונה מישהו בהסדר זה. אין זכר בפרוטוקולים או בהחלטות ועדת השימוע לכך שהרב מצגר פוסל עצמו בעתיד מלהתמודד על תפקיד כלשהו ברבנות.

אדרבא, יש בכך כדי להוכיח, כי לא התנהגותו של הרב מצגר הטרידה אז את מועצת הרבנות הראשית, ולא התלונות שהוגשו נגדו, אלא אך ורק החלטתו להתמודד מול רבנים אחרים לכהונת הרב הראשי לתל אביב יפו.

26. בחלוף העתים הגיעה השעה לערוך בחירות לרב ראשי לישראל, ומי שלא רצה ברב יונה מצגר כרב עיר שב ופתח במערכה מחודשת, כנגד מועמדותו לרב הראשי לישראל. לפני יום הבחירות ולאחריו השתולל מסע השמצות נגד הרב מצגר. כל התלונות שנערם עליהן אבק, שהועברו בזמנו, אגב הדיונים בבג"צ, לידיעת פרקליטות המדינה ולידיעת שופטי בג"צ, נשלפו מהארכיונים והודלפו לאנשים מקורבים, אלא שההדלפות היו מגמתיות. לתקשורת הגיע רק צד אחד של המטבע. העובדות כהווייתן לא תוארו, ואף מתלונן, המכיר את העובדות, לא פנה עד היום למשטרה.

27. כאשר כלו כל הקיצין, וכבוד הרב מצגר נבחר לרב ראשי לישראל, לא נותר לאותם מתנגדים, אלא ללכת בדרכם של מתנגדי הרב לאו בזמנו, ולהעביר את התלונות למישור המיני. שקרים, סקס, והממסד הרבני הינם מתכון בטוח לשערוריה ציבורית ומשהו "טוב" בוודאי ייצא מכך. המשמיצים החליטו לגלות לעולם, שבישראל נבחר כרב ראשי אדם לא "נורמלי", אלא רחמנא ליצלן סוטה מין. המוני בית ישראל מכירים את הרב מצגר, את אורחותיו ואת מידותיו הטובות שנים רבות, יום יום, שעה שעה. אבל איך ייתכן שלא יאמינו לכותרת ראשית בעיתון "מעריב"?

בארבעה "בנים" דיבר "מעריב". אלא שמערכת מעריב לא מסרה לנו את שמותיהם של המתלוננים, ולא היכן כביכול התרחשו "מבדקי השרירים" שלהם. ניתן לציבור להבין שמדובר בשלושה אנשים מרשימים מבחינה פיזית, בעלי שרירים מפותחים, הנוהגים להתאמן, ואחד שסירב להיפגש עם העיתונאי וסירב ליצור עמו קשר. על אותו אחד שמע העיתון ממישהו אחר ששמע, אך אין בעובדה זו כדי להרתיע את "מעריב " מלפרסם שגם הוא במתלוננים וכי אכן ישנם ארבעה מתלוננים.

לא נתפלא כלל, אם אחד מהשלושה הנותרים הוא אכן אותו נהג של הרב מצגר, שעבד אתו לפני כ-15 שנה, שכן, "מעריב" כתב כי "דרכיהם של המתלונן השלישי והרב מצגר הצטלבו בעבר על-רקע מחלוקות אחרות". אם כך הדבר, אין פלא שמתלונן זה סירב להיבדק במכון פוליגרף. הוא חס על הפוליגרף שלא ייקרוס מזעזועי השקרים. ואם אינו אותו נהג, יסלח לנו הנהג, שכן, הרב מצגר נאלץ להתמודד עם אנשים אנונימיים.

נותרנו איפוא עם שני מתלוננים. אחד, לפי הפרסום, סיפר לכתב על אירוע שהיה "בשלהי שנות ה-80". המתלונן לא פנה במהלך כל השנים למשטרה, אלא נזכר ב"אירוע" בחלוף כשני עשורים דווקא בפני כתב "מעריב". על משמעותן המשפטית של עובדות אלה בוודאי שאין צורך להרחיב.

נותר האחרון, האדם "הדתי", שטוען כי בפגישה אישית עם הרב מצגר, ללא נוכחות עדים, הביע הרב מצגר התפעלות ממבנה גופו החסון והשרירי, ואז הוריד "הדתי" את חולצתו כדי לאפשר לרב למשש את שריריו, ולבש אותה בחזרה. אפילו יאמין מישהו לספור זה במלואו, אין פה שום זכר להתעסקות מינית. לא קראנו במעריב שהבחור התלונן על הטרדה מינית. קראנו שהפרשן המשפטי של "מעריב" גורס, שהיה פה "מעשה מגונה".

הרב מצגר מביט ועיניו כלות. אינו יודע אם לבכות או לצחוק. בצר לו הלך למכון פוליגרף, הכחיש שאי פעם עשה מעשה מגונה בגבר ונמצא דובר אמת. הטילו ספק באמינות הבודק, הלך לבדיקת פוליגרף במכון אחר, ונמצא דובר אמת בשנית. הטענה שלא הוצגו לרב מצגר בבדיקה שאלות מתאימות וקונקרטיות איננה הוגנת, שהרי עד לאותו שלב לא היו ידועים לו שום פרטים על האירועים הנטענים - זולת כך שנטען כי עשה מעשים מגונים בגברים. בנסיבות אלה נוסחו השאלות בפוליגרף שערך הרב מצגר באופן רחב והכחשתו כי אי פעם עשה מעשים מגונים בגברים נמצאה, כאמור, כדבר אמת.

הגענו למצב אבסורדי. אף אחד מהמתלוננים לא ניגש למשטרה להתלונן, לא מיד לאחר המקרה שאירע לטענתו, ואף לא עכשיו. המתלוננים לא מתלוננים. אבל מצפים מהרב מצגר שיטהר את שמו באמצעות חקירת משטרה. הקורבן צריך להוכיח שהוא קורבן נרדף. המאשים די לו שיסתתר מאחורי כותרת של עיתון.

מופלא בעינינו, נכבדי היועץ המשפטי, כיצד זה מצאו שלושה אנשים שונים את דרכם דוקא בימים אלו אל הכתב הנכבד של "מעריב"? הילכו שלושה יחדיו בלתי אם נועדו? ומדוע מכל העיתונאים הרבים בארצנו הגיעו השלושה דווקא לכתב "מעריב"? ודווקא בעת הזו? ומי הנחה את השלושה להזכר עכשיו ב"מישוש שריריהם המחוטבים" ולרוץ לספר זאת לאותו כתב, אחד ויחיד, של "מעריב"?

אנו סמוכים ובטוחים, אדוני, שתדע אתה ויידע ראש אגף החקירות במשטרת ישראל איך לטפל בפרסומים הללו. אנו הזהרנו את "מעריב" כי כבודו הרב הראשי לישראל יונה מצגר לא יהיה למרמס, שהתלונות נגדו הן שקריות ומכוערות וכי הרב הראשי לישראל ינקוט בכל פעולה חוקית העומדת לרשותו כנגד כל המעורבים בפרסום טענות שווא שכאלה.


בכבוד רב,
_______________
פרופ' דוד ליבאי, עו"ד

_______________
איתן מעוז, עו"ד



העתק:

1. שר המשפטים
2. פרקליטת המדינה
3. המפקח הכללי,משטרת ישראל
4. ראש אגף חקירות, המטה הארצי, משטרת ישראל

תאריך:  29/04/2003   |   עודכן:  04/04/2006

תגובות  [ 46 ] מוצגות [ 46 תפוס כינוי יחודי    כתוב תגובה   לכל התגובות
 כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
שפוי
29/04/03 19:38
קצת יותר שפוי
29/04/03 23:30
צביקה ל.
29/04/03 23:52
לרב אחר מה הבעיה ?
30/04/03 07:40
הקורא בשער
30/04/03 02:34
צביקה
30/04/03 12:18
2
solomon
29/04/03 19:54
3
יואב קמניצר
29/04/03 20:00
4
אסף
29/04/03 20:05
5
יהודי
29/04/03 20:24
6
דוד
29/04/03 20:37
7
אלעד
29/04/03 21:25
8
י
29/04/03 21:42
9
יונה
29/04/03 21:50
10
שלמה
29/04/03 22:26
11
איתמר
29/04/03 22:48
צביקה
30/04/03 12:23
12
אפרת
29/04/03 22:55
ולבדוק את אלו שמינו
30/04/03 12:09
13
משה
29/04/03 22:59
14
המשפטנים
29/04/03 23:39
בייניש חלק מהמאפיה
30/04/03 10:29
15
M
29/04/03 23:57
16
פילוביץ שחף
30/04/03 00:24
17
יאיר
30/04/03 00:40
18
שמעון
30/04/03 00:46
19
השפוי
30/04/03 01:01
20
י.
30/04/03 01:11
21
יששכר (רמות חרדה)
30/04/03 01:20
22
עפרה
30/04/03 01:37
יששכר
30/04/03 01:47
23
אני
30/04/03 02:10
24
הקורא בשער
30/04/03 02:27
קורא בשער - כמה גדול
30/04/03 15:36
25
אזרח תמים
30/04/03 10:25
26
לא קודם בודקים?
30/04/03 10:34
27
חיים
30/04/03 12:00
28
נחום שחף
30/04/03 12:05
חבל על המדינה
30/04/03 15:33
29
שלמה
30/04/03 13:59
30
אלי
30/04/03 16:13
31
חיים
30/04/03 16:39
32
דץש
30/04/03 19:22
33
עורכי הדין
30/04/03 20:48
34
דב
1/05/03 07:51
35
.ס.
19/01/08 23:34



אריאל דרור
עו"ד זיו שרון, עו"ד ניר הורנשטיין
יהודה קונפורטס
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |