תביעת ענק הוגשה (יום ה', 25.8.05) בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד המיליונר האוסטרי, מרטין שלאף, חברת קזינו אוסטריה שבבעלותו וחברת אילת סרביסס קומפני, הנמצאת בבעלות חברה הרשומה באיי הבתולה.

שלאף הוא מקורבו של עו"ד דב ויסגלס אשר ייצג את האינטרסים שלו משך שנים רבות בארץ, בעת שפעל הקזינו המצליח ביריחו, אותו הפעילה חברתו של שלאף - קזינו אוסטריה.

התביעה שהוגשה על-ידי עורכי הדין סיני אליאס ואורי אדלשטיין, עוסקת במה שהתובעת חברת "הרפסודיה הלבנה - אילת בע"מ" מכנה: "מקרה יוצא דופן של חוסר תום לב והתנהגות פסולה במהלך עסקים".

לטענת התובעת, הפרו שלאף ויתר הנתבעים חוזה שכירות אשר נכרת בין הצדדים, ולפיו השכירה התובעת לנתבעים את כלי השייט שבבעלותה (המכונה "הרפסודה") העוגן במימי החוף הצפוני במפרץ אילת.

כתב התביעה מפרט בהרחבה כיצד התכוון המיליונר האוסטרי לשלב את הרפסודה במסגרת פעילות ההימורים הענפה שהוא מנהל, תוך כוונה להשתמש ברפסודה כתחנת מעבר (טרמינל) בין חוף הים של אילת לבין ספינת ההימורים, בשם "לאקי 7", אשר עוגנת במימי הים האדום.

על-פי הנטען בתביעה, ההתקשרות בחוזה השכירות התבטאה, בין היתר, בהסכמות מפורשות, בלחיצת יד בין שלאף לבין נציג התובעת, בכתובים ובביצוע החוזה הלכה למעשה במשך תקופה של למעלה משנה וחצי.

התובעת מפרטת כיצד כלל ביצוע חוזה השכירות הריסת ציוד, חלקי מבנה ותשתיות קיימות בשווי של מאות אלפי ש"ח, ביצוע עבודות התאמה של הרפסודה בעלות של כחצי מיליון דולר, תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של כ-19,000 דולר לחודש במשך כשנה וחצי ועוד. בסך-הכל דורשת התובעת משלאף ויתר החברות הנתבעות יותר מ-7 מיליון ש"ח וזאת לצרכי אגרה.

התובעת מציינת, כי הנתבעים הקיפו את עצמם לצורך המיזם שתיכננו בכוונה במקורבים וביוצאי משרד ראש הממשלה כגון עו"ד דב ויסגלס, שמעון שבס, רו"ח משה ליאון וגורמים בכירים נוספים, אשר, כך לטענת התובעת, "התחייבו בצורה מפורשת ונטלו על עצמם את האחריות לטפל בהשגת האישורים וההיתרים הנדרשים לצורך הפעלת הרפסודה כטרמינל בין חוף הים לבין אוניית ההימורים".

למרות זאת, בפועל, כך נטען, הפרו הנתבעים את חוזה השכירות באופן חד-צדדי "תוך שהם מנסים להשתחרר מחובותיהם לפי ההסכם, תוך ניסיון להתנער מהתחייבותם להשגת האישורים ותוך כפירה מקוממת בתוקפו של חוזה השכירות לפיו נהגו הצדדים במשך למעלה משנה וחצי ואשר בהתאם לו הושקעו ברפסודה עבודות ומשאבים אדירים".

התובעת מעלה בכתב התביעה את הסברה, כי הסיבה לנסיגתו של שלאף מההסכם ההתקשרות, ולהתעלמותו מהתחייבויותיו המפורשות, "נעוצה בחשדות שהועלו על-ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה (להלן: "יאח"ה") ולפיהן קיים קשר לכאורה בין פרשה שנחקרה על-ידי יאח"ה לבין שלאף. קשר זה הוצג, למשל, בפרסומים שונים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית שעסקו באותה פרשה ובמסגרתם אף אוזכרה באופן מפורש הנתבעת 3 ("אילת סרביסס").

התובעת אומנם מבהירה, כי אין בידיה ידיעה אישית כי זו אכן הסיבה לנסיגת שלאף מההסכם, וכי כל ידיעותיה שאובות בהקשר זה מהעיתונות. אך בכל זאת, גורסת היא, ניתן להסיק מנסיבות ניתוק הקשר כי שלאף ביקש "להנמיך פרופיל" ולזנוח את חוזה השכירות ואת המיזם שתוכנן על-ידו ולמעשה "להיעלם" עד שיירגעו הרוחות.

אינדיקטור נוסף להנמכת פרופיל זו שואבת התובעת מכך שבאותו זמן ממש העמיד שלאף למכירה את ביתו המפואר בהרצליה פיתוח. "שלאף העדיף את עניינו האישי על-פני מחויבות הנתבעים לפי חוזה השכירות ותוך שיקול קר הוא בחר בהפרת חוזה השכירות, תוך התעלמות צינית מנזקיה העצומים של התובעת, וזאת חלף קיום החוזה וביצוע ההתחייבויות שניתנו", נטען בכתב התביעה.

התובעת ממשיכה ומאשימה את הנתבעים בניהול משא-ומתן בחוסר תום לב, מתוך כוונה "למשוך זמן", ובליווי מצגים שהתבררו כמצגי שווא.

כתב התביעה מזכיר, כי הן חברת "אילת סרביסס", והן MMA מאיי הבתולה הבריטים בעלת המניות היחידה בחברה זו, הוזכרו בפרסומים שנגעו לחשבונות שנבדקו על-ידי יאח"ה כ"חברות קש", קרי, כאלה שנועדו, על-פי הנטען, לטשטש את הקשר בין שלאף עצמו לבין פעילות עסקית שנעשתה על-ידו או בשמו בישראל ו/או לצורך העברת כספים מטעמו לגורמים שונים בישראל.

מכל מקום, שלאף עצמו נתבע בתביעה מאחר והחוזה נשוא התביעה נכרת, על-פי כתב התביעה, בין התובעים לבין המיליונר האוסטרי עצמו באופן ישיר, וזאת על בסיס התחייבויותיו של שלאף וההסכמות עמו.

"רק בדיעבד, ולאחר שנגלה הסכסוך בין הצדדים, התברר לתובעים כי ככל הנראה שלאף ונציגיו מבקשים, לעשות שימוש באותה "חברת קש" על-מנת לחמוק מאחריותם החוזית כלפי התובעת תוך ניסיון חסר תום לב להתנער מההסכמות המפורשות", לשון כתב התביעה.

בין היתר, נתבעים שלאף ויתר הנתבעות בגין הפרת חוזה השכירות, אי תשלום דמי השכירות והוצאות התחזוקה כמתחייב מחוזה השכירות, הפרת ההתחייבות להשיג את האישורים וההיתרים ואי יישומו של המיזם, ביטולו שלא כדין של חוזה השכירות וסיומו באופן חד-צדדי ובניגוד למוסכם, הפרת החובה לקיים את החוזה בתום לב, גרם הפרת חוזה, רשלנות, מצגי שווא ועוד.

עוד נטען, כי עקב מהותה של אלת סרבסס כחברת קש והניסיון המכוון לערפל את זהותה וזהות בעליה, יש לבצע הרמת מסך כדי לחשוף את בעליה.

שלאף נתבע גם על-רקע אחריות אישית של מנהל שכן לטענת התובעת בכל מקרה, היה זה הוא שאילת סרביסס פעלה על-פי הנחיותיו הישירות והוא היה מנהלה בפועל.

התובעת מדגישה כי במידה ויש ממש בפרסומים שהופיעו בתקשורת הישראלית בדבר הקשר הבעייתי שבין שלאף לבין אותם גורמים בכירים בישראל, "הרי ששלאף הסתיר את אותן עובדות מהתובעת ונמנע מלהתריע בפניה, כי התנהלותו זו, ככל שהיתה, עלולה לפגוע בהתקשרות בין הצדדים ו/או למנוע את השגת ההיתרים והאישורים ו/או להוות טעם להפסקת ההתקשרות על-ידי הנתבעים".

לאור האמור חישבה ומצאה התובעת כי נזקיה נאמדים ביותר מ-7 מיליון דולר, אולם לצורכי אגרה, כאמור, הוגשה תביעה על סך של 7 מיליון שקלים "בלבד". התובעת מיוצגת כאמור על-ידי עורכי הדין סיני אליאס ואורי אדלשטיין.

כתב הגנה טרם הוגש.