הישיבה המדעית של אוניברסיטת בר-אילן מקימה ישיבת אמנויות בקמפוס שברחוב רוטשילד בתל אביב.

ראשי הציבור הממלכתי דתי רואים במודל הישיבות התיכוניות את ספינת הדגל של החינוך הדתי לאומי. מנהיגים אלה ראו כמצב אופטימלי את הבוגרים משתלבים בשלושה תחומים: תורה, מדע וביטחון. תחום האמנויות בכלל ואמנויות הבמה בפרט נתפס כשולי ובלתי חיוני מבחינה לאומית וציונית, שאינו מבטיח עתיד כלכלי לנערים, וכבעייתי מבחינה הלכתית.

הזנחת תחום האמנות יצרה קונפליקט מתמשך ואף עוינות בין קהילות האמנות וקהילת האמונה. אולם הציבור הדתי לאומי, בחלקו הגדול המשיך וממשיך לצרוך תרבות שיוצריה אינם מכירים כראוי את זירת הקהילה הדתית.

כאן מגיע הרעיון להקים ישיבה תיכונית לאמנויות השמה לה למטרה להכשיר אמנים מחוג תפיסת המצוינות. לדעת ראשי הישיבה היא אינה מכשירה לתחום דעות ייחודי, אלא מהווה דיאלוג חי עם תחום חדש ובעל השפעה חברתית לא פחותה מזו של המדע והביטחון.

בשנת תשס"ו ייפתחו הלימודים לתלמידים בכיתות ז' ו-ט' במגמות: מוסיקה, אמנות חזותית וקולנוע.