News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 467,652  סלולר - 910,984
   |   15:07:40
דלג
בלוגרים / בעלי טורים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יואב יצחק
יואב יצחק
בני גנץ ובנימין נתניהו יצטרכו לפעול בהרמוניה ולגלות נאמנות ונדיבות זה כלפי זה    שאם לא כן - יהיו תלויים זה לצד זה    נתניהו ייאלץ לכבד רוטציה. זו גם טובתו האישית - הוא יסיים תפקידו ...
איתמר לוין
איתמר לוין
לישראל יש מסורת דמוקרטית ההולכת אחורה לראשית ימי הציונות, ועוד יותר אחורה לקהילות היהודיות. המצב אצלנו אינו מתחיל להתקרב למשהו שמזכיר את רפובליקת ויימאר. נכון שיש סימני אזהרה שחובה...
האם יש די כוח אדם [צילום: נתי שוחט, פלאש 90]
פרופ' אפרים ענבר, ד"ר ערן לרמן
מערכים בצה"ל הסובלים באופן קבוע ממחסור בכוח אדם, מאבדים חיילים אשר חלו או נמצאים בבידוד    הצורך להזרים סכומי עתק למשק, לא יאפשר לממן את התוכנית הרב-שנתית של צה"ל    החוסן הלאומי נפג...
חזית א': הנפט הסעודי [צילום: AP]
מיקי אהרונסון, ד"ר איימן מנצור
מגזר הנפט האמריקני, המבוסס בחלקו הגדול על פצלי שמן, הוא לצנינים בעיני רוסיה. לכן, מלחמת המחירים בה פתחה סעודיה דווקא עשויה לשרת אינטרס רוסי לפגוע בארה"ב    אם ריאד ומוסקבה יגיעו להב...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון+ / תגיות
אישים | פירמות | מגשרים
מוסדות | אתרים | מושגים
גרסטל. בוררת [צילום: פלאש 90]
בוררת ומגשרת
הילה גרסטל. ילידת 13.6.1955, ישראל. נשואה לראובן ולהם שני ילדים.

ב-1973 סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון עירוני בהרצליה. בשנים 1975-1973 שירתה בצה
איתן ששינסקי [צילום: פלאש 90]
כלכלן
איתן ששינסקי (נולד: 29 ביוני 1937), כלכלן ואיש אקדמיה ישראלי.
תום שגב [צילום: AP]
סופר, עיתונאי
תום שגב (נולד: 1 במרץ 1945), עיתונאי, פובליציסט והיסטוריון ישראלי.
לכל הערכים במועדון+
קונספירציה והסתה [ג]

המאמר השלישי בסדרה המוקדשת לשאלות סביב רצח יצחק רבין בחברות, שבהן החירויות הדמוקרטיות מדוכאות, תופעת הרצח הפוליטי הוא מעשה יומיומי; לעומת זאת, במדינות שצברו ניסיון דמוקרטי משמעותי, הרצח הפוליטי לאורך חמשת העשורים האחרונים היה נדיר וחריג כמה שירי שלום הוכתמו בדמו של רבין?

▪  ▪  ▪
השאלה שלהלן לא נולדה לאחר רצח רבין, היא תמיד היתה קיימת אך עוצמתה הוגברה לאין שיעור במהלך מסע השיטנה, שנפתח כבר בליל הרצח ונמשך עד היום. השאלה היא: עד כמה המדינה מוכרחה לפגוע בחופש הביטוי למען מניעת אלימות פוליטית?

דוברים שונים, מאלה המחשיבים את עצמם לנאורים, מציעים קריטריונים שונים לקביעת המידה "המותרת" של סתימת הפיות, כולם מתבססים על ההנחה הבלתי-מוכחת, שהגבלת חופש הביטוי והאלימות הפוליטית מהוות ביחד מעין מילוי של כלי קיבול אחד. דהיינו, פחות הגבלות - יותר אלימות, יותר הגבלות - רמת האלימות יורדת.

הניסיון דווקא מלמד אחרת: במדינות רבות בעולם, שבהן השלטון סותם פיות לאזרחים, תופעת הרצח הפוליטי הוא מעשה יומיומי. המשטר המדכא מחסל את החשודים בחוסר נאמנות ומוליד שאיפה להתנגד לו באמצעים אלימים. לעומת זאת, במדינות שצברו ניסיון דמוקרטי משמעותי, הרצח הפוליטי לאורך חמשת העשורים האחרונים היה נדיר וחריג.

"להסתה פנים רבות"

לאחר הניצחון הדחוק ב-92' לא יכלה "העבודה" לסבול כל רמז לביקורת מצד האופוזיציה. הביקורת הזכירה לאנשיה שהעם ברובו לא פנה שמאלה לעבר הנוסחה השטחים-תמורתית, העם נשאר בעמדותיו, הוא רק העניש זמנית את הליכוד ומפלגות הימין האחרות בגין התנהלותם השלומיאלית.

מאז ועד היום השתרש המנהג של השמאל לא לענות ישירות לאף אחת מהטיעונים של הימין אלא להסיט את הדיון לעבר השאלה האם דבריו כלשהם של דובר ימין מסוים מצדיקים או לא מצדיקים העמדה לדין בגין "הסתה"...

אדיר זיק ז"ל, הכתב המפורסם של "ערוץ 7" כינה את רבין "בוגד" ושטח בפני מאזיניו את נימוקיו לכך. שום אי הסכמה עם ההגדרה של אדיר זיק או עם הנימוקים שהוא הציג, או אפילו ראיית דבריו כחריגה רחוקה מן הטעם הטוב, אינן מצדיקות את העליהום של השמאל, שטפל בו את "ההסתה לרצח".
העיתון המהוגן של בריטניה "טיימס" כתב בזמנו על ווינסטון צ'רצ'יל: "מחרחר מלחמה ראוי לתלייה". אמנון שחק כינה את נתניהו "מסוכן לישראל". בזמן מלחמת לבנון צולמו שולמית אלוני ובני טיומקין עומדים ליד כרזות ענק המגדירות את בגין ושרון "רוצחים".

כל אזרח במדינה באיזשהו שלב בחיים עלול להגיע למסקנה שראש ממשלה זה או אחר הינו פושע, בוגד, רוצח, גנב, לוקח שוחד וכו'. גם כאשר הדברים צורמים לאוזן ומקוממים, הדמוקרטיה לא יכולה להתקיים בחרדה שמא דברי הביקורת יגרמו לטיפש מסוגו של יונה אברושמי להתערב בוויכוח עם רימון ביד.
אנשי השמאל הפגינו נגד הרצאותיו של הפרופסור הלל וייס בגין הערעור בבג"צ נגד ממשלת רבין. זו היתה תביעה מנומקת הכוללת רשימת סעיפי החוק, שעליהם עברה הממשלה, על-פי דעתו של הפרופסור. כצפוי, התביעה נדחתה והוא עצמו צורף למסדר "המסיתים". יחד איתו צורף משה קצב, שבהיותו ח"כ בתקופת אוסלו העז לא לחסוך את שבטו ממעשי רבין.

בין האירועים, שהתרחשו בימים הראשונים לאחר הרצח, נצרב בזיכרוני שידור בערוץ 1 של הקלטת מחדר החקירות, בה יגאל עמיר עונה לשאלת החוקרים האם הוא המציא את סיפור הקריאות "סרק, סרק". הוא עונה בחוסר רצון בולט "כן...". אזכור הקריאה "סרק, סרק" נחשב בתקופה זו "הסתה", למרות שלאה רבין ואנשי משטרה רבים שמעו את הקריאה. הקלטת מחדר החקירות לא שודרה יותר והשאלות המובנות מעליהן נותרו ללא מענה.

כשהשמאל הפוליטי מצא עצמו מול בנימין נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, ההשתוללות הגיעה לשיא. "האם דבריו של נתניהו נגד ברק הם הסתה?" היו פונים מנחי תוכנית אקטואליה רדיופונית לח"כ ידוע מהשמאל. "בוודאי שזו הסתה!", לא החמיץ הח"כ את ההזדמנות, "מה זאת אומרת, דבריו של אהוד ברק לא נכונים? האם אהוד ברק לא רוצה בטובתה של ישראל? מה זה אומר, שהוא בוגד???"

בין קטעי העיתונות הישנים נשמר אצלי גזיר מ"כל העיר" הירושלמי המבקר מאמר מירחון "נתיב", הדן בגורלם המר של ההומוסקסואלים בגרמניה תחת המשטר הנאצי. הביקורת מתחילה במלים "להסתה פנים רבות".
מי שמכיר את אופיים של המשטרים הרודניים, יזהה כאן את המסרים הבולשביקיים המובהקים הקוראים לעירנות מוגברת, כי כל מי שלא איתנו - הוא נגדנו, האויב נמצא בכל פינה, הוא ערמומי ואכזר, יש לו פנים רבות, על כל חשד יש לדווח...

לקראת העשור לרצח רבין הכינו העיתונים סקירות האירועים הישנים, בל הזמן ימחק אותם מזיכרוננו. "וואלה! חדשות" צירף לרשימת "ההסתה" אף את הנאום של הרב שך משנת 90' המאשים את אנשי הקיבוצים בהתרחקות מיהדות ואכילת חזירים ושפנים. לא היה במילותיו דבר שהקיבוצניקים לא אומרים על עצמם בגאווה, אבל הרב שך לא הסכים לתמוך ב"תרגיל המסריח" (המינוח מאת רבין) של שמעון פרס ואם סירוב התמיכה במהלכיו של פרס אינו הסתה - אז מה כן?

כמובן, מיד צץ רבין במדי אס.אס. בכיכר ציון, ללא אזכור מקור התמונה והעובדה שהיא שוכפלה על נייר A4. העותק המוגדל היחיד נמסר על-ידי אבישי רביב לכתב ניצן חן. סיפור התמונה, שראשי הליכוד כביכול ראו מהמרפסת, מזכיר את הקונספירציה העיתונאית נגד נתניהו, שביצע אלישע שפיגלמן מערוץ 1: בצילומים של נתניהו המגיע לברך את אוהדי בית"ר שולב בעריכה פסקול הכולל קריאות "מוות לערבים", שיצרו את הרושם שהקריאות נשמעו במקום עמידתו של מנהיג הימין.

למעשה, כל רשימות "הסתה לרצח", שהשמאל הפוליטי מרכיב בדבקות, כוללות בעיקר שלושה אפיונים עיקריים: א. דברי ביקורת חוקית של הימין נגד השמאל; ב. פרובוקציות מטעם השב"כ ופברוקים למיניהם; ג. קריאות אינפנטיליות של משולהבי הפגנות, "המסיתים" בעיקר את עצמם.

המאבק הצדקני נגד "ההסתה" אינו תורם מאומה למאבק אמיתי נגד האלימות. מטרותיו - לדכא התנגדות פוליטית, לטשטש ולערפל את טיעוני הביקורת, לפלס דרך לקדמת הבמה לטיעונים בעד "שטחים-תמורת" והמשך שלטונו הבלעדי של השמאל הפוליטי - מטרות קשות להשגה בתנאים של סיעור מוחות חופשי בחברה הישראלית.

התכונות האינטראקטיביות של האינטרנט מאפשרות לגלות שהחינוך הבולשביקי נקלט לא רע. למאמר שלי המטיל ספק בטענה שהימין מחזיק בבלעדיות למעשי האלימות במדינה והמציע להחליף את שיטת המהלומות לסיעור מוחות תבוני בין ימין לשמאל, באחד האתרים, בהם פורסם המאמר, הגיעה התגובה הבאה:
"הכתבה שלך היא פשוט פשע! האם אתה טוען, שהשמאל רוצח? ומה... בגלל שהוא רוצח אז גם בטח צריך להתנהג אליו כמו רוצח, כלומר להשמיד אותו??? זוהי הסתה! אנשים כמו בועז מושקוביץ צריכים לשבת בכלא. מה שאתה וכל מיני אנשים כמוך עושים למדינה שלנו זה בלתי נסלח! הימין במדינה הזאת עבר כל גבול. אתה ואנשים כמוך רק יודעים איך להרוג ולהסית לרצח. בגלל הכתבה שלך, רק שתדע, לדעתי יבוא גם נתן זאדה 2. זאת הסתה לשמה. להגיד ככה שהשמאל הוא אלים! ותחשוב מה יקרה אם איזה ילד קטן יקרא את הכתבה שלך וירצח מישהו! אני אומר לך... אנשים כמוך צריך לשים במעצר מינהלי! אתה פושע!"

תפאורת הרצח

בשנת 94' עוד פיזרו מנהיגי "העבודה" לכל עבר חיוכים נינוחים. יצחק רבין הביע סיפוק מכך שפיגועי הטרור מתרחשים רק מעבר לקו הירוק ולעג לאופוזיציה. שמעון פרס התרברב: "הליכוד הפחיד אותנו שיהיו קטיושות מעזה. הנה כבר מלאה שנה לתהליך אוסלו ואין שום קטיושות..."

לעומת זאת, בשנת 95' החיים בישראל כבר התנהלו נוכח תמונות האוטובוסים המפוצצים ומוחו של הציבור אט-אט החל להשתחרר מערפילי האופיום האוסלואידי. התבוסה הוודאית בבחירות המתקרבות קלקלה את שמחת השלטון של מנהיגי "העבודה" ובניסיון להרים את המכנסיים הנופלים, נקטו הם בצעד נדיר: עצרת המונים של תמיכה בממשלה.

אם באמת מישהו היה מתכנן רצח תעמולתי, הוא לא היה יכול להמציא תפאורה מוצלחת יותר, קולעת נמוך עוד יותר אל הטעם ההמוני של צרכני הסיסמאות: עצרת חגיגית למען "השלום", המנהיג-החייל קורא נאום חוצב להבות ("כל סדק... לתת תקווה..."), לראשונה בחייו שר על הבמה ונורה למוות למרגלותיה על-ידי האיש המתאים ביותר לתפקיד: דתי, מקורב למתנחלים אך לא מתנחל (כך ניתן לטפול עלילת דם לציבור רחב יותר), סטודנט למשפטים בעל דעות דתיות-לאומיות חזקות - כאילו האנרכיסטים של "נארודאניה ואוליה" קמו לתחייה. אם היה זה בסרט הוליוודי, התסריט הקיטשי היה גורם לנו לעקם את האף, ברם זה היה בחדשות...

ואז - כמו התגשמות החלום! נמצא הפרט החסר האחרון להשלמת המיצג: דף המלים של "שיר השלום" נשלף מכיס מקטורנו של יצחק רבין, מגואל בדם ומחורר בחור כניסת הקליע הקטלני בדיוק במקום הנכון מבחינה פוטוגנית. תצלום הדף שצולם מעל קברו של רבין התפרסם בשער "מעריב" והופץ לכל נערי הנרות במדינה.

רגע אחד... הדף היה מקופל לארבע - למה יש רק חור אחד? איזה קליע עובר ארבע שכבות נייר ומשאיר חור בשכבה אחת בלבד? על-פי הדוח הפתולוגי, רבין נורה בגב ולא היה חור יציאה - איזה קליע חורר את הדף? איך הגיע הדם לדף המקופל בכיס המקטורן?

הפיזיקאי נחום שחף, שלא היה מוכן לקבל בקלות יתרה ניסים ונפלאות המתקיימים להם בנפרד מחוקי הטבע, הגיע לגנזך המדינה ביחד עם הצוות של ג'יי בושינסקי מהתוכנית "60 דקות" על-מנת לעיין בדף המפורסם. מנהל הגנזך התבקש על-ידי דליה רבין לסייע. יש לציין שדליה רבין ביקשה לסייע לאחר שהוצג בפניה שיר השלום המזויף, יחד עם מספר ממצאים המוכיחים לכאורה ירי מקדימה ולא מאחור, כפי שהיה טעם לצפות בירי אל גבו של רבין.

הסתבר שהדף עם המלים של "שיר השלום" השמור בגנזך, נושא כתם דם דומה מאוד לזה שהופיע ב"מעריב", אך סימן חור הקליע המסתורי נעלם ממנו כמעשה קסם נוסף בתוך שרשרת הניסים והנפלאות סביב השיר הרווי לכאורה בדמו של הנרצח.
איך קרה שקיבלנו שני דפים כמעט זהים של "שיר השלום"? האם צלמי "מעריב" זייפו את החור? הם סתרו אפשרות זאת תוך הצגת סדרת תצלומים מקוריים. האם הדף שנשמר בגנזך זוייף? האם זוייף אחרי שהגיע לשם או לפני כן, ועל-ידי מי? האם הדף מרוח בדם אמיתי והיכן בדיקת DNA המוכיחה זאת?

ריבוי הדפים כשלעצמו אינו מהווה אליבי ליגאל עמיר אבל הוא מהווה כתב אישום נגד אלה הסוחטים ממותו של רבין כל טיפת שמלאץ תעמולתי. ריבוי הדפים, כמו חורי שיר השלום הפלאיים הבאים והולכים מאליהם, מוכיחים שלמי שרצה לחנך את העם מחדש תוך ניצול הירצחו של רבין, אין קווים אדומים.
וראוי לשאול כמה זיופים ומעשי קסם נוספים מתקיימים להם בסתר מעיניו הבוחנות של הציבור התמה? האם החורים הבאים והלכים ב"שיר השלום" או והחור השלישי בקדמת חולצתו של רבין הינם סוף פסוק לכזבים או שמא נכונו לנו הפתעות נוספות?

"למי זה מועיל?"

שאלת התועלת נשאלה בכל חקירת רצח כבר ברומי העתיקה, ראוי שנשאל אותה גם אנחנו. למעשה, דוברים רבים הציעו כבר תשובות מגוונות לשאלה הזו, חלקן היו מעניינות ביותר.
למשל, ח"כ דני יתום נמנה עם אלה הטוענים שתהליך אוסלו לא נכשל אלא נרצח בקליעיו של יגאל עמיר. דברים דומים השמיעו גם שלמה להט, יזהר סמילנסקי ועוד, שהרי הכל היה מושלם עד הרצח, הטרור מאז הסכם אוסלו נעלם, ערפאת לא היה מעז לפתוח במלחמה נגד רבין, אבל הנה הגיע הרוצח הדתי הימני הארור והשלום נקטל באיבו.

אם היינו יכולים לבקר באופן חופשי את טענות השמאל ללא הגנבת מבט לשבעה כיוונים שונים, שמא מישהו מאזין כדי לדווח למשטרה על ההסתה המתנהלת, היינו יכולים להעיר שטיעון הפלאים חושף את לב עליבותו של הטיעון למען אוסלו: על פיו, מדינת ישראל נכנסה להרפתקה מדינית עם ארגוני טרור, כשהכל תלוי על בלימת היחסים האישיים בין שני מנהיגים מזדקנים: ערפאת ורבין...

הבעיה כאן קשה עוד יותר. כשדני יתום היה עדיין במדים, הטיל ראש הממשלה אהוד ברק עליו ועל משה יעלון את משימת הבדיקה של הכוונות האמיתיות של ערפאת. כתיבת הדוח הסתיימה כבר בתקופת אריאל שרון, תוכנו ומסקנותיו היו: ערפאת מעולם לא התכוון באמת לשלום עם ישראל. ברם, מה שכתב דני יתום האלוף, דני יתום הח"כ לא קרא: לתפישתו אצל ערפאת הכל היה יכול להסתדר, מקור הבעיה אצלנו הישראלים: "רוצח השלום", דתי, ימני, מזרחי. כך נולד הנרטיב המושלם.

היום, לאחר שידור התוכנית בערוץ 2, עולה לנו, שאולי מושלם מדי, אם כי הסרט של נפתלי גליקסבגר והדיון שאחריו נגעו רק במעט מהשאלות האמיתיות. תחקירנית ערוץ 2 נורית קידר ראתה את הממצאים של שחף כבר בינואר 2001, ברם, בנובמבר 2005 הצוות של ערוץ 2 עדיין התרכז בחור אחד בלבד.

בהתלהמות רבתי שלאחר רצח רבין, אחד הדברים השפויים הבודדים נשמעו דווקא מפיו של בנימין נתניהו: הוא הציע הצבעה של 120 הח"כים בעד ממשלת פרס. "יש להעביר מסר", כך הוא אמר, "ששום דבר במדינת ישראל לא יוכרע באקדחו של מתנקש!"
מאז ועד היום אנחנו שומעים את התירוץ האולטימטיבי - "הם רצחו את השלום", שמשמעותו המזעזעת היא: הרצח הפוליטי משתלם, אקדח המתנקש יכול להכריע, השיטה עובדת, ניתן לרצוח תהליכים כאלה או אחרים במדינת ישראל, גורלה של ישראל תלוי באדם אחד - חסל אותו ושנה את ההיסטוריה...

תמיד קיימת סכנה, שאדם בודד ישמע משהו, שלא ממש יבין מה ששמע, ויזרוק רימון או יסחט את ההדק. אסור לנו בגלל החשש הזה להגביל את הדמוקרטיה. לשם כך אנו משלמים את המשכורות למשטרה והיחידה לאבטחת האישים. ראוי לנו לזכור שכל חלופה לדמוקרטיה מסוכנת הרבה יותר. הדמוקרטיה, צורת השלטון אותה בחרנו, ובתוכה חופש הביטוי וחופש המחשבה, חייבת לגבור על מסכת השיקולים האחרים.

נניח לרגע שהגרסה הרשמית של רצח רבין נכונה במלואה; נניח, שקנאי דתי המעודד מדברי ההסתה, הוא זה שהרגו. לו באמת ובתמים רצה השמאל להפיק את הלקח המתאים מרצח כזה היה פועל ככל יכולתו לניצחון החירויות הדמוקרטיות במדינה ולא להכפפתן לצרכי השלטון של קומץ מנהיגים.

קטן הסיכוי שאנרכיסט משכיל, שזה הפרופיל העיקרי המספק פושעים פוליטיים, ירצח ראש ממשלה בגלל "הסתה". מה שעלול יותר מכל לשכנע את הרוצח הפוטנציאלי - הרי זה השיעור המאלף בתועלת הרצח הפוליטי, שדני יתום ועמיתיו החרוצים מעבירים לציבור כבר עשר שנים.


אתר המחבר: www.global-report.net/boazm
תאריך:  16/11/2005   |   עודכן:  16/11/2005
בועז מושקוביץ
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
מידיעה עיתונאית התבשרנו שמועצת הרשות השנייה הקימה ועדות אד-הוק לבחינת עוצמת הקול בפרסומות, וזאת לאור פניות רבות שהגיעו לרשות השנייה באשר להגברת הווליום בפרסומות.
16/11/2005  |  שבתאי עזריאל  |   מאמרים
לא ברור מדוע "זיכויו של סרן ר' מעיד על מוסריותו של צה"ל, כפי שצוטט קצין בכיר בדרגת תת-אלוף.
16/11/2005  |  יונה בוימפלד  |   מאמרים
לפעמים נדמה כי האמונה בבורא עולם נחוצה במיוחד כדי לקיים את המצוות שבין אדם למקום, ואילו את המצוות שבין אדם לחברו אפשר לקיים גם בלי אמונה. ערכים אנושיים כעזרה לזולת, הגנה על החלשים, וכיוצא באלה, יכולים, לכאורה, להתקיים גם בלי אמונה. מכאן אפשר אולי להגיע למסקנה שהדבקות האמיתית בבורא עולם באה לידי ביטוי במצוות שבין אדם למקום ולא כל כך במצוות שבין אדם לחברו.
16/11/2005  |  מנחם ברוד  |   מאמרים
אני מתנצל בפני הקוראים על שאין ביבליוגרפיה מצורפת לדברי. למרות שאת הדברים עצמם קראתי כחלק מלימודיי בעבר, נשכחו ממני שמות הספרים והמאמרים. יכול אני להבטיח נאמנה לכל מי שיעיין בספרים העוסקים בארץ ישראל כי הבאתי אך מעט מן המרובה.
16/11/2005  |  יונה סוקולובסקי  |   מאמרים
כל תינוק בישראל מבין, למעט כלבי השמירה המסורסים של הדמוקרטיה, שראש הממשלה אריאל שרון ידע את פרטי העבירות הפליליות שעבר למענו בנו עמרי. הבן הנאמן והמסור, שמצא סוף סוף עוז בנפשו להודות בפשעיו. זאת רק לאחר שסחפו אותו גלי הגאות השוצפים של הבחירות, אותם כפה על אביו, הכוכב הנולד עמיר פרץ, המחייך חיוך זדוני מתחת לשפמו העבות.
16/11/2005  |  גורי גרוסמן  |   מאמרים
סיפורים חמים(72 שעות)
יואב יצחק
גנץ ונתניהו תלויים זה בזה
יואב יצחק
בואו נעשה סדר
היום לפני
[צילום: ארכיון אלתרמן]
ניגון עתיק [1970]
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
תפקידן של האחיות הסיעודיות
כתיבת המומחים
עורך-דין אביב טסה על תמ"א 38
יום הולדת
לוי כוכבה 31/3
שפיצר מיכאל מרדכי 31/3
בשן ירון יצחק 31/3
גדות גדעון 1/4
מגן איתן 1/4
רג'יניאנו קלרה 1/4
אמבון אוסקר 1/4
חברי מערכת News1 (דוא''ל)
   ארד מירבעיתונאית
   גדות יפעתעיתונאית
   דנון יצחקעיתונאי
   וולף איציקעיתונאי
   יוסף עידןעורך חדשות
   יצחק יואבמו"ל ועורך ראשי
   יצחק-אוגנוב גליתעיתונאית
   לוין איתמרעורך משפטי
   מגנזי שרוןעיתונאית
   פישביין איילתעיתונאית
   רויכמן ינוןעיתונאי
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il