כביסה מלוכלכת מכבסים בבית. ובכל בית יש את הכביסה המלוכלכת שלו.
אבל טיעונים ונימוקים, אשר יש להם בהחלט מקום לדיון, ויכוח ושכנוע הדדיים בתוך הבית, הופכים לרעל הסתה, למקור לליבוי שנאה נגד ישראל והיהודים, כאשר הם משמשים כלי תעמולה וגיוס תמיכה וכספים מחוץ לבית.
יותר ויותר נראה, כי קבוצת קיצוניים בראשות יוסי ביילין, אורי אבנרי, בורג ואחרים, הבינה כי אותה הדמוקרטיה, שהייתה רעיון נחמד ונאור כשהיא העלתה והחזיקה אותם בשלטון, הינה כעת אסון אישי עבורם. שכן הציבור מאס בהם. וכפי שזה נראה כעת, אין סיכוי שהם ייבחרו על-ידי העם בישראל: הם לא נחשבים בכלל בצד הישראלי של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. הם מבטאים עבור רבים מהציבור את אותו עבר שהציבור רוצה למחוק של תרבות מפא"י, טיפוח מקורבים ודיכוי על בסיס מחנאי, תרבות של צביעות ודו-פרצופיות אידאולוגית, ואף חשדות לאינטרסים כלכליים אישיים המהווים את הכוח המניע ה"אידאולוגי" כביכול שלהם. ובעיקר, אפילו השמאלנים האמיתיים (דוגמת עמי איילון) מודים כיום בפה מלא: רק הליכוד יכול (להחזיר שטחים).
ולכן נראה כי כעת, אין להם שום בעיה לשחוט את הפרה שהייתה כל כך קדושה שהם היו בשלטון, הדמוקרטיה, כשהפרה הזו מפסיקה לתת חלב למי שרואה את עצמו הבעלים היחידי והבלעדי של הפרה הזו.
הם הפכו לאויבים הגדולים ביותר של ההסברת-החוץ הישראלית, החולה והמקרטעת והעלובה ממילא, ומנהלים קמפיינים שלמים נגד מדינת ישראל, נגד מדיניות ישראל, נגד צה"ל, נגד החיסולים, נגד הכיבוש, נגד המתנחלים, נגד הימין, נגד ראש הממשלה וממשלתו, נגד כולם בעצם חוץ מנגד עצמם.
הנזק הוא איום ונורא. אפשר, כדאי ואפילו ראוי להתווכח על כל אחד מהנושאים הללו. יש שיתנגדו להתנחלויות, יש שיאמינו לפלשתינים כי הם שוחרי שלום אמת, יש שיראו במדיניות שרון מדינייות כושלת, ויש שיראו בפעולות צה"ל פשעי מלחמה ובסרבנים גיבורי-מוסר. כל אלה הם נושאים שראוי בהחלט לדון בהם באומץ, פתיחות ויושר, ולהסכים עימם בהתלהבות או לדחות אותם בשאת נפש. אבל בתוך הבית ולא מחוצה לא. זה הו ויכוח לגיטימי בתוך המשפחה.
ויכוחים ונימוקים שהם יפים להישמע בתוך המשפחה, עשויים -ובפועל משמשים - את הגרועים שבאויבינו, כעוגן מוסרי ותמיכה "חיצונית ועצמאית ובלתי תלויה" כביכול בטיעוניהם של הפלשתינים נגד ממשלת ישראל, צבא הגנה לישראל, והלגיטימיות השלטונית של ישראל, ובעצם בעד הלגיטימיות של הפיגועים הרצחניים אותם יש לראות, לטענתם, כמלחמת אין-ברירה, מלחמת חופש לגיטימית ולא "טרור".
בבית הם הפכו לכבשה השחורה, לאחר שנתפסו בעיני רבים כמי שאחראים ישירות -בשל הסכמי אוסלו- לשורת הפיגועים הרצחניים והמצב הביטחוני שהתדרדר כל כך.
אז הם מתקיפים את הבית, על-ידי תמיכה באויבים הקיימים ממילא, ו... גיוס אויבים חדשים: שיכנוע של מדינות העולם החופשי, כי הם בעד השלום והטוב, וכי השלטון הנבחר בישראל הוא הסכנה לביטחון העולם, והמכשול לבעיית הפלשתינים.
הם חותמים הסכמים, כאילו היו ממשלת צללים.
הם מייחצנים את האידאולוגיה שלהם, על-ידי הרעלת דעת הקהל העולמית נגד השלטון הנוכחי, כאילו היו ממשלת אופוזיציה חתרנית בגלות.
הצעד הבא יהיה להכריז על השלטון הנבחר בישראל כבלתי חוקי -בתמיכת האיחוד האירופאי, נאטו ואולי אף האו"ם - ולכפות על אריאל שרון - או מי שלא יבוא אחריו - לעמוד לדין על פשעי מלחמה ולקיים ממשלת חירום זמנית, בראשותם כמובן (ואז חוזר חלילה לימי מפא"י העליזים עם נורמות המדינה שבדרך).
יש להם בית משפט עליון, שבינתיים העם לא קם עליו להפוך אותו ולסלק ממנו את יושביו הבלתי חוקיים בעליל. יש להם חברים בוועדות חשובות בפרלמנט. יש להם חברים ובעלי אינטרסים בכוחות הביטחון. יש להם מאוויים, צרכים, תשוקות, טקטיקה ואסטרטגיה, ובעיקר: תמיכה של יותר ממילארד מוסלמים.
כמו שזה נראה עכשיו, המטרה היא לגייס מספיק תמיכה בינלאומית כדי לכפות "שלטון חוק" על מדינת ישראל. ואנחנו הרי יודעים מה מסתתר מאחורי ניסוח מניפולטיבי זה של "שלטון חוק".
מי שחושב שזו תיאורייה הזויה, מוזמן לקרוא חומר היסטורי על מה שהיה האופוזיציה הגולה בעירק (ואיך הם פיתו אילי נפט בטקסס ב"נפט תמורת שלטון"), האופוזיציה הגולה של אירן, יגוסלביה, ובעצם כל ממשל שהופל על-ידי האמריקנים התחיל בקבוצת מורדים אשר עשו נפשות לצידקת הרעיון שלהם, וערכו מסע הרעלה ודה-לגיטימציה לממשלה הנבחרת, כקיצור דרך ועקיפת-שיטה לתפיסת השלטון.
אם אמריקה או אירופה תכפה בכוח על ישראל לפטר את שרון ולכונן ממשלת חירום זמנית, אף אחד הרי לא יטען שזו לא דמוקרטיה, ועל זה נראה שהם בונים. כאילו אומרים: "אם מה שהעם קובע בבחירות לא מספיק טוב - נחליף את מי שקובע". הרי לא בעיה לשייף טיפ-טיפה את הפרשנות של המילה "דמוקרטיה" -בחסות בית המשפט העליון כמובן - ולטעון שאנו חיים בכפר גלובאלי קטן, ולכן את הרוב צריך לספור בעולם ולא להצטמצם לפרשנות הדווקנית של מדינת ישראל כאילו שהיא בועה מנותקת מרצון העולם החופשי.