News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 533,354  סלולר - 801,245
   |   15:07:40
דלג
בלוגרים / בעלי טורים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
המהפך המיליטריסטי בנצרות    חזרת החילוניות השמאלנית לישו    הרומן של בני אדם עם אמצעי לחימה    ברוב המלחמות "עוד ניצחון כזה ואבדנו"    מובסים לעומת רק מפסידים    מלחמת טרויה    השינויים ...
איתמר לוין
איתמר לוין
לפני חצי שנה, בעיצומו של גל הקורונה הראשון, היו ברחוב בן-יהודה בתל אביב 42 חנויות שנסגרו לצמיתות; כעת מספרן עומד על 73    מדובר על 21% מכלל החנויות ברחוב, החל מבנות 100 מ"ר ומעלה וכ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון+ / תגיות
אישים | פירמות | מגשרים
מוסדות | אתרים | מושגים
רועי בלכר [צילום: תמר מצפי, גלובס]
עורך דין
רועי בלכר, (נולד: 1970) עורך דין ישראלי. שותף מייסד במשרד עורכי הדין KRB.
גורי אלפי [צילום: רונן אקרמן]
קומיקאי, שחקן
גורי אלפי (נולד: 18 בספטמבר 1976), ישראל. קומיקאי, שחקן, זמר, במאי ויוצר טלוויזיה ישראלי.
מגי אזרזר [צילום: איציק בירן, יח"צ]
שחקנית
מגי אזרזר (נולדה: 10 בספטמבר 1986), שחקנית ישראלית. שמה המלא: מרגלית אזרזר סבג.
לכל הערכים במועדון+
מיכאל שרון פסיכולוג ניסויי על צד שמאל
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
כשאורי צבי גרינברג בכה

"לפני שנים אחדות", מספר הסופר פנחס שדה ב-1985 , "ראיתי את אורי צבי גרינברג עומד ובוכה".
כיום, בעוד אנו עומדים לצום ולהכות על חטא, יש רבים ביננו, למשל 1.370,000 אזרחים הנימצאים מתחת לקו העוני, שכל השנה היא להם מבחינת צום, דלות והתייסרות. מתי הונף הגרזן על הרוח החופשית בארצנו? מתי כל זה החל - האטימות, הרישעות, הקירבון, החסימה והבלימה והדרדור לאשפתות, הצדקתנות ההרמטית, החושך?

▪  ▪  ▪
"לפני שנים אחדות", סיפר הסופר פנחס שדה ב-1985, "ראיתי את אורי צבי גרינברג עומד ובוכה".

אבל לפני שנרחיב את הדיבור על כך, יש לשאול במלוא הבוטות והבהירות, האם כהתה ונאטמה הרגישות לצלם אנוש במקומותינו, דבר המתבטא באלף ואחת צורות ומתי אירע הדבר?

כיום, בעוד אנו עומדים לצום ולהכות על חטא, יש רבים ביננו, למשל 1,370,000 אזרחים הנימצאים מתחת לקו העוני, שכל השנה היא להם מבחינת צום, דלות והתייסרות. וכי בעצם, האין זאת המשכיותה של אותה דלות והדחקות לשוליים שנגזרה שנים רבות על כל אלה שלא החזיקו בפנקס אדום? אם הרוח נישלטה כאן שנים רבות על-ידי קומיסרים פוליטיים קנאיים שהניפו גיליוטינה על כל אנוש שראה את הדברים בשונה מפקודותיה השרירותיות של שררה שחצנית והרמטית; אם הרוח החופשית, זו השואפת לאור, הושבקה שנים כה רבות בידי צפידות דכאנית, מדוע ניתפלא?

וכי דווקא בישראל, מוכית העוני ויובש הבינוניות הרוחנית והקרתנות הנוראה לא הושבק הגניוס היהודי - אותה תבונת ענק של עם עתיק יומין, תוסס ורגיש שבכל מקום על פני הפלנטה יזם, חולל תהפוכות והניע את התפתחות הכלכלה, המדעים והרוח? אם 25 אחוז ממקבלי פרס נובל הם יהודים, מה חלקם של תושבי ישראל המהווים כיום כמעט כמחצית יהודי העולם? האם פרס הנובל לשלום הדמים שהוענק ל-2 פוליטיקאים ישראלים והארכי טרוריסט עראפת הוא המייצג את התרומה הישראלית היחודית להתקדמות הרוח בעולמנו?

"ראיתי את אורי צבי גרינברג עומד ובוכה", מספר פנחס שדה. היה זה כאשר בהיותו בן שמונים שנה, והוא אז המשורר הגדול ביותר בשפה העיברית מאז ביאליק, על במה בבית ביאליק בתל אביב בתוך הקהל, הפרסים, המעריצים, הלהג, ניזכר והעלה את דמותה של המשוררת הניפלאה אלזה לסקר שילר שהיגיעה ב-1934 לירושלים. הממסד הסוציאליסטי התעלם ממנה לחלוטין, שכן בשיריה לא הללה את גאון המהפכה הבולשביקית. היו אלה שירים אודות האדם ורוחו, השזורים בקסם וציוריות מופלאה שאין להם מילים. וכך, הושלכה לחדר דל ונידח באיזו שכונה ירושלמית, ועד מהרה החלה לשוטט ברחובות העיר - שנראתה בדמיונה חלומית וקדושה - עם מגבעת משונה, ועם פרחים מנצים בשערה, כשדעתה הולכת וניטרפת עליה. ילדים פורעים צעקו אחריה "משוגעת" והישליכו עליה אבנים. וכך, לאט לאט, מספר פנחס שדה, הלכה וניזדקנה, הלכה ודעתה נישתבשה עליה, עד שניקברה באדמה הסלעית, תחת השמש הנוראה, האכזרית, של הר הזיתים.

לימים, נאומו של הסופר ש"י עגנון בטקס קבלת פרס הנובל לספרות ב-10 לדצמבר 1966 זכה לתהילה רבה כנאום מופת יחיד בסוגו. אלא שנראה שהמוטיב המרכזי והמפתיע בו נלקח הן משירתה של אלזה לסקר שילר ("נולדתי בתבן (מצרים) הגם שיצאתי לאוויר העולם באלברפלד בארץ הריינוס...") והן ממאמר ב"דבר" משנת 1926 של אורי צבי גרינברג אודות המשוררת. מעשה פלגיאט, אם תרצו, של אדם עתיר כיבודים, יוקרה ואמצעים כלפי המשוררת (וכלפי אצ"ג) שחייתה בעוני והשפלה מחרידים, כשעגנון אף לא איזכר את שמה.

_____________________________

קישורים:

"השאלתו" של עגנון בנאום הנובל המפורסם, מאלזה לסקר שילר ומאצ"ג
www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=398352

דיאלוג עם הפילוסוף הדגול פרופ' יוסף אגסי והשגותיו בנושא
www.faz.co.il/reply?id=2024&rep=42500&LastView=2004-09-23%2006%3A37%3A20

_____________________________

הינה, לפני פתוח הספר "החיים כמשל", בקטע בו מתאר הסופר הגדול פנחס שדה (שהוא אולי הדבר הטוב ביותר שארע לספרות העברית בתקופה האחרונה) את הגיליוטינה שהונפה עליו ודנה את יצירתו להתעלמות, ואותו למחסור, תוך שימוש במערפת האטומה וההרמטית של הצדקתנות הסוציאליסטית. כל חטאו היה שנקט בגישה השמה את הדגש על האינדבידואל וצמיחתו הרוחנית, האמונה באלוהים ותחושות הקודש (בספריו האחרונים אף עסק בחיי גדולי החסידות), בניגוד לספרות דור הפלמ"ח על תהיותיה הקולקטיביסטיות (האם אפרים יחזור לאספסת? צריך לברר מה אומרים החבר'ה).

אני מצטט מ"החיים כמשל":

"בינתיים היה מונח אצלי כתב-היד של שירת ירושלים החדשה - שלחתי מכתבים לכמה בתי הוצאה. מהם לא טרחו כלל להשיב לי תשובה. הנחתי איפוא את כתב היד הצידה.

והנה, באותה עת פנה אלי עורכה של הוצאת "עם עובד" [כנראה המדובר בראובן קריב. מ.ש], וביקשני שאשלח אליו את כתב-היד - נעניתי לו (האיש שהיה מתווך בין העורך לביני המליץ עליו בפני כעל "איטלקטואל"), ושלחתי את כתב היד. מקץ איזה שבועות, בהזדמני לתל-אביב, סרתי אל העורך.

האינטלקטואל קידם את פני בהיסטריה; הוא הבריק לעומתי בעיניו, והטיח, בקול פרוע, דברים על אנטישמיות ועל נצרות, על פוגרומים, אינקוויזיציה, עלבונם של מבקרי ספרות ורציחת ששה מליונים יהודים אשר לא היתה לי כלל יד בה''.

אין עלית רוחנית בארץ הזאת

מתי הונף הגרזן על הרוח החופשית בארצנו? מתי כל זה החל - האטימות, הרישעות, הקירבון, החסימה והבלימה והדרדור לאשפתות, הצדקתנות ההרמטית, החושך? אביא כאן תאור מדהים משנת 1962 של המשורר דוד אבידן אודות שורשי "שילטון החושך" הבולשביקי במדינתנו, בשירו "אין עלית רוחנית בארץ הזאת".

הדברים המובאים בסוגריים מרובעים [ ] הינם הערותי ופרשנותי המסתברת. אנסה לפשט את הדברים בפני הקורא. שתי כוכביות, לפני ואחרי יפסקה, מסמנות הבלטה והדגשה.

מתוך "שירים חדשים, 1962-1964", כשתחת כותרת הקובץ הזה מובא ציטוט: ר' מאיר היה קורא לסופו של דבר ראשו. (ירושלמי סוטה; קוהלת רבה).

אין עלית רוחנית בארץ הזאת

בשלהי קיץ 1962, ספק על סף
סדרת חמסינים מעודדת וספק ערב
עונת הגשמים הקרובה, אני מסתכן בהצהרה, שלא
תאדיר כנראה את פופולריותי: [והוא יודע מן הסתם על מה הוא מדבר...]

אין
עלית רוחנית בארץ הזאת.
אין עלית רוחנית בארץ הזאת, ואיני יודע מה
יש לנו במקומה. אני כותב "לנו" בתוקף ההרגל העריץ, ויודע אגב כך בברור, שאני מרמה את עצמי פעם נוספת, ממש כשם שרימיתי את עצמי בעשר השנים האחרונות --

[האם אבידן מרמז בעניין ה"לנו" שעניין "כלל העם" "שלנו'', ''לנו'', ''כול-ם'' - הוא אחיזת עיניים ושמדובר בשליטה, הנאה ושיתוף מנעמי יתרונות הכוח מצד קומץ, תוך נישול רבים מהשתתפות במערכות החברתיות והכלכליות במדינה?]

אין עלית רוחנית בארץ הזאת, ואינני יודע, מה
    יש לי במקומה, מה יש לי
  • במקומי
  • ובמקומה.

["במקומי" - במקום הזה. אך גם במובן, מכיוון שאני כפי שאני, ובהמשך נראה מה "הבעייה" איתי, אין לי כלום ("מה יש לי"?), כאשר אני במקומי, ואיני יכול להציג "אני חילופי" במקומי. לשונו של אבידן מורכבת אך מדוייקת עד לכאב].

מתי זה קרה לי? קשה לציין את הרגע המדויק, לא משום שאין בנמצא רגעים מדויקים, אלא משום שאין בנמצא ציונים מדויקים, לא במקום, לא בזמן ולא בנוף, בעיקר לא בנוף. הנוף, הנוף.

[האם אבידן מתכוון לנוף האנושי בקירבתו, שהביאו להכרה זו, והמשמעותי יותר מסתם זמן ומקום פיזיים? נוף אנושי קרוב שאינו קשור כלל לניתוחים הסטוריים וחברתיים למדניים שהיו שגורים על האינטלקטואלים דאז והיום - המתייחסים "לזמן" או ל"מקום" - דהיינו בניגוד להם מדובר במשהו כלל אנושי מעבר לזמן ולהיסטוריה ולמקום המסויים, כמו מאבק הרשע בטוב למשל? הדברים מתבהרים בהמשך].

איני משלה את עצמי - זוהי אחת מבעיות - המפתח שלי

[האם "בעיית המפתח" שלו היא ראיית המצב לאשורו מעבר לרטוריקה הרווחת, כך שהדבר מציב בעייה להתברגותו של המשורר באיזה ג'וב שררה אינטלקטואלי ששכרו בצידו?]

וברור לי, כמו שברור לי, שאין,
אין עלית רוחנית בארץ הזאת, כן ברור לי, כי
כבר בשלב מגשש זה של הצהרתי הכתובה והנכתבת אני מסתבך כמעט ללא תקנה---

[אבידן שהיכיר את "הנוף" ידע כנראה היטב עם מי יש לו פה עסק...]

--- אבל מה לעשות? יש פזמור, אותו שמעתי לפני עשרים וחמש שנה או יותר מפי סבי מצד אבי, איש צנום, דק שפם, כמעט רגיש, כמעט גבוה, ליד חלון פתוח ברחוב פיינקנה, בוורשה שלפני השואה, כאשר לרגליו שוטטו כחיות בסוגר שני נגני-רחוב יעילים ונפנפו בעוז מסורתי מגבעות פעורות, רעבות, כלפי מעלה. זה היה, לא זה שהם זימרו, אלא זה, שהוא זימר, זה היה
פזמור עברי מוזר, בהברה אשכנזית מקסימה, והוא ניסר
בזהירות, בחמלה, אך בבטחה אבהית, את הרפרטואר היגע,
שטיפס לאיטו מלמטה. זה היה
    מין פזמור כזה, ו
  • בשנים האחרונות
[התעצמות הרשעות, השטניזם או שלטון החושך?]
הוא מזדמזם באזני בתוקף תמוה דווקא ברגעי
הרווחה הנדירים. אין בו
לא ישועה, לא מרפא ולא ראייה מצילה, אבל
יש בו מה שיש בו:
שושנת המים
יפת העיניים,
קמלה בצידי הרחוב

    זה שנים שאני מתכונן לשאול את דב סדן [מבקר ספרותי נודע באותה תקופה] מנין צמח חרוז עגום זה, מי הרה וילד אותו, מי נטש אותו ומי הוליך אותו, ביד לא מדריכה, אל עבר רחוב פיינקנה, אל החלון הגבוה שמעל לנגני הרחוב - אך משום מה,
  • משום מי
  • לא נזדמן לי.

[משום מי: רמז לאופיו המאפס והחדלוני של הרע. כבר אפלטון אמר שהרע הוא היעדר. "משום מי" בעטיים של מישהם או מישהו שהינם גם "שום אנוש" "שום דבר", היעדר.
"וורשה שלפני השואה" - בטרם יגדום את גדימתו הרשע שאין לו גבול, השטניזם העוין לפריחת החיים, ונותן לגילוייהם היפים והמרוממים, למיים החיים שהם נושאים, לגווע ולקמול בשוליים כלאותה "שושנת מים יפת עיניים, שקמלה בצידי הרחוב", בחנק ההרמטי]


מוזר, מוזר:

שושנת המים,
יפת העיניים,
קמלה בצידי הרחוב.

אין בו
לא ישועה, לא מרפא ולא
ראייה מצילה, אך יש בו
מה שיש בו, מה
    ש
  • אין בי
  • . אין עלית רוחנית בארץ הזאת.

[שכן הרע בא במקומה ומדביר אותה או גורר את קמילתה.
    ואשר למה ש
  • אין בי
  • - לי מאידך, קשה יותר "להשלים" ולנסות לשמור נפשי מפגעי הרע, לעומת "הזהירות, החמלה" וההשלמה שבהם השמיע הסב את "הרפטואר היגע". כאמור זו "בעיית המפתח" שלי, ראה למעלה]

ויש פזמור נוסף, איטלקי, אם אינני טועה, אחת הסיבות הנדירות לפתיחת מקלט-רדיו, "ג'וליה" שמו, פזמור שהייתי מוכן להאזין לו ברציפות במשך שנים, וכרגע זה הוא נשמע לי דווקא כך:

ג'וליה,
מדוע שכחת אותי,
מדוע השכחת אותי
בבוקר הזה?
ג'וליה,
יש יער רחוק מאד,
ורק עוד כמה מאות
שנים בו נחזה.
ג'וליה,
בבוקר רחוק אחד
תביני, כמה מושחת
הזמר הזה.
ג'וליה,
    סלחי לי, אם
  • לא אפחד
  • ,
אפילו בבוקר אחד,
מרגע כזה.
ג'וליה,
מדוע זכרת אותי,
מדוע הזכרת אותי
בזמר המר?
ג'וליה,
מדוע נשארת אתי,
מדוע נגמרת איתי
בקץ המוגמר?
ג'וליה,
יש יער קרוב מאד,
ורק עוד כמה מאות
שעות בו נאבד.
ג'וליה,
    אולי
  • עוד נזכה להיות
  • הרחק מאדם וחיות
  • ,
הרחק ולבד.

[סביר שהכוונה היא לחיות טרף אנושיות בהקשר זה, ונוכח האסוסיאציה המציעה עצמה כאן ישירות ובהקשר מקום השורה, דבר המתקבל גם מהסמיכות "אדם וחיות"].


וכותב אורי צבי גרינברג ב"אנקראון על קוטב העצבון" (בעיבוד קל של פנחס שדה)

אני שומע קול ענות, בוכים.
בוכים בני-אדם מקטנם ועד גדולם.
פעם שמעתי רק חדוות הזוכים
לכמה וכמה שילומים בעולם.

אין צורך לשאול: למה בוכים? מובן.
אם נשים בוכות - זה אות לסאובן.
אם גברים בוכים - סימן לאבדן
כל האמונות הגדולות בכובדן.

הנפשות שיצאו לדרכן עדויות
חזרו מרופטות וגשומות בשובן.

תאריך:  23/09/2004   |   עודכן:  23/09/2004
מיכאל שרון
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ידוע כי מומחה המתמנה על-ידי בית המשפט, משמש יד ימינו של השופט; לאור זאת קורה שהמומחה חש כאילו הוא השופט, ונוטל לעצמו סמכויות לא לו, וגרוע מכך, מאמץ את ההתנהגות השלילית, הבוטה, לעתים אף המזלזלת, ממש כאילו הוא השופט...
22/09/2004  |  ד"ר אברהם בן-עזרא  |   מאמרים
דברי הסתה ובלע או הצהרות בעלות משמעויות כפולות הבאים מכיוון של אנשים בעלי מעמד וסמכות, אינם חדשים בפוליטיקה הישראלית. כבר עם כניסת כוחות צה"ל ללבנון, בתקופתו של בגין ז"ל, כאשר שרון כשר ביטחון דהר לעבר ביירות, התחילו להישמע קולות של מחאה שהפכו לאחר תקופה קצרה לקריאות "רוצח" על-ידי קבוצות קיצוניות, בהפגנות, בכנסים ובכתובים.
22/09/2004  |  עו"ד אברהם פכטר  |   מאמרים
להבדיל מן ה"רוב" המתפרסם בִּסקרים שונים ואין לו שום מעמד חוקי מחייב, לבד מהיותו משענת קנה רצוץ בעבור תומכי מגמות הסקרים האלה, יש לנו בִּכנסת ישראל שלושה סוגים של רוב חוקי וּמחייב: "רוב רגיל", שהוא רוב של מספר המשתתפים בהצבעה; "רוב מוחלט", שהוא רוב חברי הכנסת (61 חברים לפחות!); ו"רוב מיוחס" המחייב תומכים, מבין חברי כנסת ישראל, יותר מן הרוב ה"רגיל" וה"מוחלט" - על-פי חוק או על-פי החלטה של הכנסת הטעונה אף היא רוב מיוחס.
22/09/2004  |  דודו אלהרר  |   מאמרים
סליחה היא האלוהית במידות האנושיות בה במידה שהיא האנושית במידות האלוהיות.
22/09/2004  |  אברהם שרון  |   מאמרים
אין בעיניי דבר יותר טמא מההסתדרות, שמאז הקמתה פעלה נגד האינטרסים של העובדים בארץ-ישראל, וקידמה את האינטרסים של פעיליה. נער הייתי וגם זקנתי, וכל מה שההסתדרות תומכת בו, חשוד בעיניי מראש.
22/09/2004  |  אביתר בן-צדף  |   מאמרים
סיפורים חמים(72 שעות)
איתמר לוין
שיחותיו של יגאל עמיר מהכלא - חשש לביטחון המדינה
איתמר לוין
אנחנו באנרכיה. איך יוצאים מזה.
היום לפני
שחזור אסון ביילמר [צילום: יוטיוב]
התאונה שלימדה לקח [1992]
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
חברת סייפנד, מקבוצת סופרקום, תוכל להגן על הדאטה שלך בסמארטפון
כתיבת המומחים
תכנוני מס והעלמות מס במאה ה-21
יום הולדת
לוי אדמונד 11/10
אוחיון יצחק 11/10
בורק יעקב 11/10
קאודרס-בנר זהבה 11/10
שוורץ שמשון אהוד 11/10
לוי-אבקסיס אורלי 11/10
רון-פדר-עמית גלילה 12/10
חברי מערכת News1 (דוא''ל)
   ארד מירבעיתונאית
   גדות יפעתעיתונאית
   דנון יצחקעיתונאי
   וולף איציקעיתונאי
   יוסף עידןעורך חדשות
   יצחק יואבמו"ל ועורך ראשי
   יצחק-אוגנוב גליתעיתונאית
   לוין איתמרעורך משפטי
   מגנזי שרוןעיתונאית
   פישביין איילתעיתונאית
   רויכמן ינוןעיתונאי
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il